הורים על דו"ח דורנר: מקיאים את ילדינו מהחברה

דו"ח ועדת דורנר לבחינת מערכת החינוך המיוחד שפורסם אתמול (יום ה') עורר תגובות חיוביות, אך גרר גם לא מעט ביקורת. אנשי חינוך סבורים כי המסקנות חיוביות, אולם כמה מההורים לילדים הסובלים ממוגבלויות מאשימים את הוועדה בכך שלא התחשבה בשילוב הילדים בחברה.

הוועדה בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר קבעה כי ההורים צריכים לקבוע בעצמם את המסגרת החינוכית לילדיהם: בית ספר לחינוך מיוחד, בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל או כחלק מ"חוק השילוב" בכיתה רגילה. כמו כן החליטה הוועדה כי יש לאפשר לראשונה גם לילדים עצמם לבחור מה מתאים להם, אם לקות הילד מאפשרת זאת.

אולם הורים רבים לילדים בחינוך המיוחד זועמים על כך שהוועדה אימצה את עמדת משרד החינוך, לפיה סייעות אישיות במקרים של ליקויים לא מורכבים - כמו פיגור קל ופיגור התפתחותי - הן פחות רצויות מסייעות כיתתיות. במסקנות

הוועדה נכתב: "אין זה רצוי להצמיד לכל ילד הזקוק לשירותי סיוע סייעת אישית, אלא ראוי להעדיף את שירותי הסיוע הדרושים, ככל שניתן, באמצעות הסייעת הכיתתית, למעט מקרים חריגים המצדיקים זאת".

המאבק למען סייעות אישיות הסעיר את הרוחות רק לפני כמה חודשים כאשר הורים לילדים נכים הסובלים ממוגבלויות קשות נאבקו להפוך את ההחלטה על ביטול סייעות אישיות. ועדת דורנר לא הגיעה להחלטה בסוגיה זו, דבר שאכזב את מנהיגי המאבק. 

"בלי סייעת אישית, לבני לא יהיו חברים"

עמליה עמית, אם לילד אוטיסט בתפקוד גבוה הלומד בכיתה ו' ברמת-גן, מאוכזבת מכך שלא הקצו מספר גבוה יותר של שעות סייעות אישיות. בנה דניאל משולב בבית ספר רגיל זה כמה שנים ומקבל ליווי של סייעת אישית, היושבת בצמוד אליו בכיתה, בהפסקות וגם בפעילויות בתנועות נוער. בלעדיה, הוא אינו מסוגל להשתלב בבית הספר, שכן במסגרת מוגבלותו הוא אינו מסוגל לקלוט מצבים חברתיים ומגיע לבעיות רגשיות קשות.

השרה תמיר מעלעלת בדו"ח לצד השופטת דורנר (צילום: מוקי שוורץ)

לימור היא אם לילד הסובל מאוטיזם ומשולב בבית ספר רגיל בגבעתיים, ויש לו סייעת בכיתה. "הילד שלי בחיים לא יסתדר עם סייעת אישית שלא מבינה את עבודתה. יש לו קושי בהבנה חברתית. מן הסתם בבית ספר יש הרבה סיטואציות חברתיות. כשאין סייעת זה ממש מחריף את הבעיה כי בימים שאין לו סייעת, הוא לא יודע איך להתנהג והחברים מתחילים לצחוק עליו. המוזרות שלו בולטת יותר, ילדים מתרחקים ממנו והשילוב נכשל".

דפנה אזרזר, ממובילי המאבק למען סייעות אישיות, סבורה כי ההמלצה לאפשר להורים לבחור מסגרת עבור ילדיהם היא בעיייתית. "אני חושבת שההורים לא תמיד יודעים מה טוב עבור הילד", אמר אזרזר והוסיפה: "הייתי שמחה אם דורנר תגדיר במדויק מה זה מקרים חריגים שכן זקוקים לסייעת, כי חוזר מנכ"ל בנוי כך שלא ניתן להבין למי מגיע ולמי לא".

ומה אומרים אנשי חינוך על ההמלצות?

ראש המסלול לחינוך מיוחד במכללת סמינר הקיבוצים, ניבה אורן, שילוב ההורים בקבלת ההחלטות היא חיובית והולמת את הגישות הנהוגות בשאר העולם. עם זאת, היא גורסת כי חשוב להקפיד על כך ש"המסגרת שתיבחר היא מסגרת אפשרית, שהוצעה על ידי אנשי המקצוע שמלווים את התלמיד לאורך חייו". 

מזכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, היה המבקר החריף ביותר של דו"ח דורנר וכינה את המסקנות "חלומות באספמיא". לדבריו, "עם כל הכבוד וההערכה לשופטת דורנר ולוועדה שעמדה בראשה, ההמלצות לא ישנו דבר ולא ישפרו דבר, כי אין כל סיכוי ליישמן במציאות. גישת השילוב של

ילדים עם מוגבלות בבתי ספר רגילים היא נכונה ומבורכת. אולם היא נועדה לכישלון מוחלט, כל עוד לא יובטח שניתנים לילד ולבית הספר שלו, הכלים והמשאבים הנחוצים כדי שהשילוב יצליח".

כעת נותר לראות האם הדו"ח ייושם או ייגנז, כפי שקרה לוועדה הקודמת שנתבקשה לבדוק את חוק חינוך מיוחד. הוועדה בראשות פרופ' מלכה מרגלית שהוקמה בשנת 2000 לא הניבה תוצאות מעשיות.