הקול דבש

"היתה הפסקה ארוכה, אבל אתם עדיין זוכרים הכל", ציין פול יאנג בעונג באמצע ההופעה שלו אמש (ה'). ובאמת, הקהל שהגיע להופעה נראה כמי שבא להרוות צימאון של 25 שנה: זוגות בני שלושים-פלוס, ארבעים-מינוס, שהשאירו בייביסיטר בבית ועלו לרגל אל היכל התרבות בתל אביב כדי לפגוש את אביר נעוריהם.

פול יאנג אמש בהיכל התרבות. גיבור אייטיז (צילומים: דודו אזולאי)

ההתחלה לא היתה מבטיחה: להקת הליווי היתה הראשונה לעלות לבמה ופתחה בהקדמה אינסטרומנטלית קצרה של מחרוזת מלהיטיו של יאנג בעיבוד דייר-סטרייטסי מטריד. אלא שאחריה הגיעו זמרי הליווי - שתי זמרות וזמר אחד - שהצליחו בארבע הברות לאותת מה יהיה השיר שיפתח את ההופעה ואת בלוטות הנוסטלגיה: "אה אה אי יאי". כשחושבים על זה, אולי כאן טמון ההבדל בין 1983 ל-2009. אם אז בקליפ ללהיט "Love Of The Common People" כיכבו זמרות ליווי לבושות בגדים פסטליים, כאן הן היו נערות אימו עטויות שחור.

ואז הצטרף אל הבמה, לשאגות הקהל, האיש שלמענו התכנסנו. ומה יש לומר: פול יאנג נתן את כולו, חמוש בחליפה שחורה ומחויטת וחיוך גדול, והחייה את מילות השיר המוכרות כל כך. "Love Of The Common People" הוא להיט עצום, שכמו שירים רבים שלו, הוא חידוש לשיר של אחרים, שיאנג הצליח לאמץ ולעשות כבתוך שלו. אלא שככל שהשיר התקדם, עלה החשש שקולו של יאנג לא יעמוד במעמסה. הצרידות היא אולי הסמל המסחרי שלו, אך כאן, כבר בהתחלה, הוא נשמע על סף איבוד הקול. למרבה השמחה, הוא הצליח לשמור על קול תקין לאורך ההופעה הקצרה (שעה פלוס זמן פציעות).

יש כאן שפיכה מוקדמת!

אחרי שיר הנושא של "No Parlez", אלבום הבכורה שלו, הפגין יאנג גם הומור עצמי: כמי שיודע שרוב הקהל הגיע בשביל הלהיטים המוכרים של תחילת הקריירה שלו, הוא חייך והציג את השיר "Some People" במילים "זה מהאלבום השלישי, אז הוא למעריצים האמיתיים". העובדה שהצלמים כבר הלכו, סיפר, איפשרה לו להשתחרר קצת בשיר הקצבי הזה.

כשהצלילים הראשונים של "Senza Una Donna" נשמעו, נפלטו אנחות עונג מהחלק הנשי של הקהל. זמר הליווי המיומן (שכמו רוב הלהקה, לא זכה להצגה) החל לשיר את חלקו של צוקרו בדואט המצליח, אך עד מהרה נטל לעצמו יאנג את שני התפקידים וניגש אל הקהל המשתוקק. אחרי שהתיישב על הבמה ומשך אליו אישה נרגשת שמסרה לו זר פרחים, זה היה האות לעוד ארבע נשים (וגבר אחד) לשעוט קדימה בהתרגשות כדי להעניק משהו ליאנג.

את "Love Will Tear Us Apart" הוא פתח בהקדמה, לא בלתי אירונית: "בטח אף אחד מכם לא היה כאן באייטיז, אז זה שיר שקיבלתי הרבה ביקורת עליו, אבל אני אוהב אותו". הביצוע שלו, שהוא אכן שונה מאוד מהמקור של ג'וי דיוויז'ן אבל בהחלט טוב מאוד כשלעצמו, זכה בהופעה דווקא לעיבוד בומבסטי שלא עשה איתו חסד. גם הביצוע הג'אזי שלו ל"Tainted Love" של גלוריה ג'ונס (שחבריו לאייטיז סופט סל הקפיצו לפסגה) נע באופן מסוכן לגבולות הצ'יזיות.

את "שלב ההפעלות" הבלתי נמנע במופעים מסוג זה, פתח הביצוע החמוד ל"Come Back And Stay", שסימן נהירה המונית קדימה והשתחררות מהמהוגנות שכפה ההיכל על יושביו עד כה. יאנג ביקש מהקהל לנפנף בידיו אנה ואנה בזמן השיר. אחר כך ביקש מהם להצטרף בשירה לחידוש לשיר של הפור טופס (ואף גילה שבתו הבכורה ליווי, נקראת על שם המנהיג המנוח של הפור טופס, ליווי סטאבס). כשגילה את הקושי של הקהל המקומי לשמור על קצב, קרא: "יש כאן שפיכה מוקדמת!". בחידוש הזה הפתיע יאנג, כשהראה שלמרות הקושי לשיר בקולו הרגיל - בעיה שסבל ממנה גם בשיא הצלחתו ונאלץ לעבור ניתוח - הוא מצליח לחקות את קולותיהם של חברי הפור טופס, כולל הבס העמוק והפלצטו.

מה, כבר נגמר?

שיא ההופעה הגיע בביצוע לשיר "I'm Gonna Tear Your Playhouse Down" שבו הצליח העיבוד הבימתי להבריק אפילו יותר מהגירסה המוקלטת. פראזות הקלידים מצד אחד ויכולותיו האקרובטיות של יאנג מאידך - שכללו החלקה וירטואוזית על הברכיים מהקצה הימני של הבמה היישר לקצה השמאלי - העניקו שואו מעולה.

אחרי ביצוע טוב ל"Every Time You Go Away", שזכה גם הוא להשתתפות פעילה של הקהל, ירדו יאנג והלהקה מהבמה לפאוזה קצרה. הקהל, מתורגל ברוטינת ההדרנים, קיבל אותם בחזרה בשמחה כשעלו שוב לבמה ופצחו בביצוע אנרגטי, חסר מעצורים כמעט, ל"קיס" של פרינס, שבו שואג יאנג "פארטי!" ומקפץ בקפיצות פוגו קלילות עם חברי הלהקה.

כשירדה שוב הלהקה, אחרי הופעה קצרה שכזאת, הקהל המשולהב סירב להאמין שבזה זה מסתכם, והמתין להדרן נוסף. משך דקות ארוכות המשיכו התשואות והביטחון שיאנג יחזור שוב לתת עוד קצת מעצמו. רק עוד קצת. התשואות המשיכו גם כשהאורות עלו, מוזיקת הרקע חזרה ופועלי הבמה החלו לפרק את הציוד. ככה זה כששוברים רעב של 25 שנה.