מלכודת הנאמנות של כולנו

"בלי נאמנות - אין אזרחות", זהו המוטו של החשוכים שבמשטרים. משטרים שבהם בני אדם נעצרים, מעונים, נשלחים למחנות עבודה וחינוך מחדש, או פשוט "נעלמים" מפני שמישהו חשד בהם בחוסר נאמנות. משטרים שבהם אזרחים חיים בפחד, חרדים לדבר פן מישהו יפרש את דבריהם כביקורת, מספרים בדיחות במחתרת (תשכחו מ"ארץ נהדרת"), חוששים מהלשנה על ידי שכנים וחברים.

"בלי נאמנות – אין אזרחות" . לכאורה כל כך הגיוני. מדבר אל תחושת הצדק הטבעי. זו הסיבה שהסיסמא נראית לגיטימית כנראה. מדוע שהמדינה תעניק מטובה למי שאינו נאמן, שאינו דורש את טובתה? אבל זוהי מלכודת שתוביל לחיים של פחד. שהרי מי יקבע את סף הנאמנות? וכיצד נבדיל בין חוסר נאמנות למדינה, ובין חוסר הסכמה לעמדת השלטונות? ברגע שהנאמנות נבחנת על ידי רשויות המדינה, כל ביקורת מתפרשת כחוסר נאמנות.

ליברמן לא מתכוון אלינו, אומרים רוב האזרחים. אבל הוא כן. ליברמן מתכוון לכל מי שלא מסכים עם תפיסתו שלו את המדינה ודרכה. קראו נא את המצע של "ישראל ביתנו". המצע אינו מסתיר דבר. בסעיף "אזרחות ושיוויון", תחת הכותרת "החמרה נגד חתרנות" כתוב: "נפעל להוצאתם אל מחוץ לחוק של מפלגות או גופים, שדבריהם ו/או מעשיהם מהווים הסתה נגד מדינת ישראל, כמדינה יהודית וציונית, וחתירה תחת קיומה".

כעת, צפו בתשדיר הבחירות של "ישראל ביתנו". בזו אחר זו מובאות דוגמאות לחוסר נאמנות ואחריהם משמיע הקריין בקול רועם: "אין אזרחות בלי נאמנות". ומהי הדוגמא? מפגינים כנגד המבצע בעזה עומדים עם שלטים בסמוך לגדר האוניברסיטה העברית בירושלים. מסקנה: המפגינים נגד החלטות הממשלה אינם נאמנים. צלול וברור. ואיפה שמים את סף הנאמנות? בבל"ד? בחד"ש? במרצ? אולי ב"קדימה" שמנהלת משא ומתן על החזרת הגולן?

וברמה האישית - תרמת ל"שלום עכשיו"? היית בהפגנה אחרי הטבח בסברה ושתילה? (הכפשת את שם המדינה ברבים). הבעת הזדהות עם "ארבע אמהות"? (החלשת את חיילי צה"ל בלבנון). תמכת בהסכמי אוסלו בעצרת למען השלום ב 4 בנובמבר 1995? תמכת אולי בפינוי ההתנחלויות בעזה? (קידמת מסירת שטחים לידי האויב, ותרמת לשגשוג הטרור).

נשמע מוגזם? בראיון לגלי צה"ל באוקטובר 2007 שצוטט ב-ynet, תקף ליברמן, אז השר לעניינים אסטרטגיים, את אנשי השמאל שקראו להחרים אמנים התומכים בהתנחלות: "כל הצרות שלנו, כל הבעיות שלנו, כל הקורבנות שלנו זה בגלל האנשים האלו", אמר. "בגדול, כל הבעיות שלנו הן לא בגלל העולם החיצוני, לא בגלל הקהילה הבינלאומית - זה בגלל אותם אנשים". על פי תשדיר הבחירות שלהם, אביגדור ליברמן ועוזי לנדאו מתכוונים לכל מילה שהם אומרים.

המדרון חלקלק מאוד והטיפוס חזרה כואב. בתחילה החוק יופעל נגד מיעוטים תחת מחאה רפה. אבל המחאה תלך ותדעך כשסף הנאמנות ילך ויתקרב. ברגע מסוים כל אזרח ישאל את עצמו אם אינו מסכן את פרנסתו, את עצמו ואת משפחתו. משלב זה רק יחידי סגולה ימשיכו למחות.

במרבית המקרים הם לא יאריכו ימים (לפחות לא כאנשים חופשיים), והסף ימשיך לעלות. במקרים רבים לא נדע מי קובע את סף הנאמנות או למעשה מהו בדיוק. אחר-כך שאלת הנאמנות תהפוך לכלי בידי השלטון לפגיעה במי שמפריעים לאינטרסים של בעלי שררה. לא המצאתי את הסיפור הזה. הוא קרה למרבה הצער בכל כך הרבה מדינות בתקופות שונות – ארגנטינה, ספרד, סין, איראן, ברה"מ וכן, גם בגרמניה.

ליברמן לא יזכה בראשות הממשלה בבחירות הקרובות, אך אם לא נתעשת, מפלגתו תהיה מאושיות הקואליציה. גם אם יהיה ראש האופוזיציה, עם קרוב ל-20 מנדטים (כן כן), בבחירות הבאות הוא יהיה בעמדה טובה לזכות בראשות הממשלה. חוקי הנאמנות שלו יקודמו בדרך זו או אחרת. אם בג"ץ ימנע זאת הוא יפעל לצמצום סמכויותיו. זהו תהליך שהחל בכנסת הנוכחית.

ישראל ביתנו קוראת בגלוי לפגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר בחברה דמוקרטית, כולל הזכות להביע את עמדתך ולעשות לה נפשות. בלי זכויות אלו – אין דמוקרטיה. זו סכנה ברורה ומוחשית שאסור לאף מצביע להתעלם ממנה.

ליאון דעואל, פרופ' חבר במחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים