לא הכל שחור

המבקרים בתערוכת הצילומים "חרדים" של מנחם כהנא לא נותרים אדישים - "למה אני צריכה לראות שריפת דגלי ישראל והתעללות בחמור"? הצצה ופולמוס

מישל דורפורסם: 05.02.09 , 09:32

במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב נפתחה השבוע בשיתוף עם בית "אבי חי מרכז תרבות יהודי ישראלי בירושלים" , תערוכתו של צלם העיתונות מנחם כהנא -"חרדים" – שהצליח להיכנס עם מצלמתו אל לב ליבו של המעוז החרדי, כשהתוצאה היא שלל תמונות שחלקן נחשף זו הפעם הראשונה לציבור, וזאת לאחר עשור של עבודת צילום מאומצת הפותחת צוהר על מה שמתרחש בחדרי חדרים בעולם החרדי .

בראיון מיוחד ל-ynet מתאר כהנא כיצד הכל התחיל: "באחד הטיולים שלי בירושלים בשנת 1999 ראיתי חרדים טובלים במעיין, התמונה הזו היתה כה יוצאת דופן עד שהחלטתי ללמוד משהו על מה שמתרחש 'מהעבר השני'. מה שקרה זה שפשוט 'נשאבתי' פנימה, ומאז אני לא יכול להפסיק לצלם את העולם הכה מיוחד הזה".

האמת שלא קל להסתובב בתערוכה - חלק מהתמונות קשות מאוד לעיכול: למשל זו שבה קהל מתפללים יושב סביב גופתו של הרב כדורי ממש לפני מסע ההלוויה כשהוא מונח לו עטוף בטלית על רצפת בית הכנסת "נחלת יצחק" בירושלים, או לחילופין תמונה שבה

התערוכה

כבר לא חרדים?

ynet

הצלם מנחם כהנא הצליח להביא מתוך עולם החרדים תמונות נדירות. עכשיו הוא יוצא בתערוכה חדשה. "בניגוד לדעה הרווחת, החרדים הם מסבירי פנים", הוא אומר

כבר לא חרדים?

נראים חברי קהילת "נטורי קרתא" צוהלים בעת שריפת דגלי ישראל. וגם התגובות של הקהל לא אחרו לבוא: "זה מזעזע, זה לא יהודי, זה לא ראוי בכלל להיות מוצג, ואני מתביישת שיש אנשים כאלה פרימיטיביים ופגאניים במדינה שלי", זועמת מבקשת שביקשה להישאר בעילום שם.

במהלך השנים, ככל שהעמיק כהנא בנושא, כך נפרשה היריעה בפניו: חדרים, בתי מדרש, בתי כנסת, טקסים שונים ומשונים כמו פדיון הבן ופטר חמור, עליות לרגל לקברי צדיקים, חתונות, בריתות, לוויות, הפגנות, חגים וכמובן חיי שגרה של חולין שבהם מצא - כצלם – זוויות חדשות מעניינות: "דבר ראשון על כולנו לדעת שהם יודעים עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים עליהם", צוחק כהנא, "חובה להבין כי מדובר כאן בעולם שונה לחלוטין ממה שאנו מכירם: טקסים, שפה, לבוש, מנהגים – הכל כה שונה שקשה לציבור לקבל זאת, ואת התגובות אני רואה כאן מהאנשים שנדהמים מהתמונות עצמן, ממש כפי שקרה לי בפעמים הראשונות שראיתי את מה שמתרחש מולי".

המבקרים מתקוממים

התמונות שחלקן מציגות סממנים אנטי ממשלתיים לא מותירות את המבקרים אדישים, ועצם נוכחות הצלם בתערוכה משכה אליו תשומת לב זועמת: "כיצד אתה כיהודי לא מתבייש להציג כאן תמונות של שריפת דגלים וטקסים פגאניים של התעללות בחמור?" זועמת חולדה שהתערוכה מקוממת אותה: "אני נדהמת מאיכות הצילומים, אבל מזועזעת מעבודת האלילים הזו הנמצאת בקרבנו במאה העשרים ואחת, וזה פשוט מקומם."כהנא , לא נותר חייב ועונה לה: "לכל אחד יש את הזכות לחיות את חייו ולהאמין במה שהוא רואה לנכון, אני פתחתי חלון כדי שנראה משהו מהעולם החרדי, הם לא ביקשו את זה, הם לא מכריחים איש להביט ומי שלא רוצה שלא יבוא לתערוכה, כמו שלא יבוא למאה שערים או בני ברק".

"הדבר המעניין, המרתק והחדשני בתצלומים שלפנינו הוא עצם החדירה אל תוך העולם הזר והמנוכר הזה", מוסיף האוצר אלכס ליבק, "לפתע הישות האחת הזאת, החרדים, מתגלה על פרטיה, כאילו הסתכלנו בה מבעד לזכוכית מגדלת וגילינו חיים רוחשים, שלמים, מלאים, אחרים-הנה הם לפנינו – פרטים ולא גוף אחד, יחידים ולא כלל; בני אדם כמונו: אוהבים, שונאים, משתוללים משמחה, כועסים, משתכרים, מטיילים בארץ, רוכבים על חמורים, מרקדים, משתעשעים בשלג, טובלים בקרח של אומן, מתמרחים בבוץ של ים המלח, מנגנים בכינור, קוצרים חיטים, וגם מתפללים.

"כישראלי, כצבר, כחילוני, ראיתי תמיד בחרדים ישות לא ארצית, אנשים רוחניים, יהודים יותר מאשר ישראלים, שבט נפרד בעל מסורת ארוכה ומכובדת, דמותם הצטיירה בעיני כמי שהם עבדקנים, למדנים, שפופים מעל טקסט קדוש כלשהו או צועדים בתלבושת אחידה (מחמת צניעותם) בסמטאות אבן צרות במאה שערים, שקועים בסרעפים או מתפללים עטופי טליתות ותפילין. אנשי רוח טהורים, מעין מדענים, עיוניים ומעשיים, של קדושה וטהרה. נדמה לי שכך רצינו אנו, הצברים ילידי הארץ, לשַמר אותם. שאפנו להתרחק מן הדת וליצור חברה חדשה בעלת עולם ערכים חדש. רצינו לקַבּע את התדמית של החרדים כפי שהיא נראית בעינינו או מופיעה בתצלומים: ארכאיים, מאובנים, מי שאבד עליהם הכלח, שבט רחוק, אבל קרוב, זר ומוזר שעל אף שיהודים הם וחיים בינינו. תצלומי העולם החרדי של מנחם כהנא, גם אם אינם משנים באחת את עולם המושגים שלנו, הם מצליחים להנמיך במעט את החומה, לקָרב ולו במקצת את שני הצדדים זה לזה.

עבודתו של כהנא זוכה להתעניינות עולמית, ותמונת חסיד מוטל על הרצפה בהפגנה לצד שוטר הרכוב על סוס זכתה כ"תמונת השנה" של המגזין היוקרתי "טיים" בשנת 1999 , וזאת כבחירתו של הצלם האגדי הלמוט ניוטון. כנראה שמה שטוב ל"טיים" לא בהכרח טוב לציבור הישראלי המבקר בתערוכה: "התמונה הזאת לא אומרת לי כלום!" מזדעקת מבקרת המביטה בתמונה, "ראשית השוטר מאוד רגוע, ואם החרדי הזה "חטף" אז כנראה שהוא התעלל בסוס או הפריע וזה מגיע לו כמו לכל מפגין אחר".

"התגובות מאוד אמוציונאליות", מודה כהנא, "לרוב האנשים לא קל להתמודד עם מה שהם לא מכירים וכאן אני מאוד שמח שהמצלמה שלי היא ה'מפתח' לפתיחת דלת לעולם שהרבה לא מכירים, שאולי כעת יבינו שיש שם אנשים שאולי שונים במראה ובלבוש - אבל מתחת להכל כולנו יהודים וכולנו דומים הרבה יותר זה לזה ממה שאנחנו יכולים בכלל להעלות על הדעת".