בית האבות של הפאנק

אין על מוזיקת Funk. מבחינתי, זאת מוזיקת הריקודים האולטימטיבית. הקצב, הגרוב והאנרגיה שיובאו מאפריקה יורדים ישר לישבן ולרגליים, בעוד שפראזות כלי הנשיפה, חוש ההומור והסקסיות מגרים את הראש ולא מאפשרים לך להישאר אדיש. היא אמנם הומצאה בשנות השישים, אבל סצינת הפאנק, כאן ובעולם, ממשיכה להיות חיה ובועטת.

ווסלי והלהקה. סצינת הפאנק חיה ובועטת (צילום: דודו אזולאי)

בסוף השבוע זכינו לביקור של אחת מאותן דמויות אגדיות שלקחו חלק בהמצאת הפאנק לפני ארבעים ומשהו שנה לצידו של ג'יימס בראון, נגן הטרומבון פרד ווסלי. ווסלי בן ה-65 היה חבר בלהקת הליווי של בראון, ה-JBs, ואחר כך לקח חלק כמעט בכל הרכב חשוב אחר בז'אנר.

ווסלי אמנם קצת פחות מפורסם משני חבריו ל-JBs, הבסיסט בוטסי קולינס והסקסופוניסט מייסיאו פרקר, אבל הוא ללא ספק אחד הנגנים הבולטים והחשובים בעיצוב הצליל הפאנקי, ולזכותו נזקף הקרדיט לכמה מפראזות כלי הנשיפה המיתולוגיות בתחום.

יודע את נפש הקהל

זאפה הרצליה היה מלא אמש (ו') בקהל היעד הרגיל שלו. קהל מבוגר ומבוסס, מתובל בכמה ילדים חובבי מוזיקה, כולם ישובים סביב שולחנות אוכל. איך נאמר, זה לא הקהל שבא לרקוד בהופעות של פאנקנ'שטיין. ווסלי יודע כנראה את נפש הקהל שלו בערב כזה, ופותח את הסט בסגנון ג'אזי עם "Spain" של צ'יק קוריאה. ההרכב מהוקצע ויושב מצוין, והקטע מאפשר לווסלי להפגין את הצליל החלקלק והייחודי של נגינת הטרומבון שלו.

מחצית הערב הראשונה התאפיינה בקטעי פאנק עם אוריינטציה ג'אזית יחסית. חברי ההרכב המובילים נמצאים בעשור השישי והשביעי לחייהם. חלקם אולי נראו כאילו הגיעו בהסעה מבית האבות, אבל על הבמה הם מלאי חיים, זזים ומנגנים בקלילות ובאנרגיה.

צליל חלקלק וייחודי של נגינת טרומבון (צילום: דודו אזולאי)

ווסלי, חביב ומלא חוש הומור, שימר את האווירה הצינית, הסקסית והמחויכת של הסגנון. סייעו לו נגן חצוצרה מוכשר בקדמת הבמה, נגן סקסופון טנור ישיש וחד צליל, גיטריסט מצוין וקבוצת קצב יעילה. אלה הם ה-New JBs, מחווה לכור מחצבתו של הטרומבוניסט.

מעלה ומוריד הילוכים

במחצית ההופעה העלה ווסלי הילוך והעניק את שני קטע השיא של המופע: קטע פאנק קלאסי בשם "Breaking Bread", כולל שירה והפעלת קהל במיטב המסורת, ולאחריו "Gimme Some More" ו-"Pass The Peas" - מהמיתולוגיים שבקטעי ה-JBs.

בשלב הזה כבר היה ממש קשה להישאר ישובים, והגוף ביקש לזוז, אבל האוירה בקהל, כמו גם הכסאות הצפופים, הקשו על הרצון לקום ולהצטרף לאנרגיה מהבמה. ניכר שווסלי וההרכב קצת התאכזבו, והאמת, גם אני. אחרי 20 דקות אנרגטיות, ווסלי הוריד הילוך והוביל לבלדה מתקתקה שאיפשרה לו לחשוף פן נוסף של נגינה לירית.

לסיום ההופעה חזרו ווסלי וחבריו לפאנק עצבני וטוב עם"House Party". בני המזל באיזור

הבר יכלו לזוז ולהצטרף למסיבה על הבמה, אבל מרבית הקהל נשאר ישוב. ההופעה נגמרה בהדרן ראוי בהחלט עם הקטע "Doin' It To Death". אומרים שבהופעה במיוזיק רום בתל אביב ביום ה', שהיה מופע בעמידה, היה סט פאנקי כולו, הקהל רקד והיתה אנרגיה מעולה. אני מצטער שלא יצא לי להיות שם, אבל שמח שיצא לי לראות אגדה חיה, בליווי הרכב מוזיקאים מהוקצע וטוב.