איך נזרז את הבשלות שלנו לאהבה? ט"ו בשבט

אנחנו ניגשים לקשר בערך כמו לטיגון חביתה: מפשילים שרוולים, זורקים פנימה כמה מילים יפות, עושים כמה פרצופים מפתים ורוצים לטרוף את הסעודה הדלה עוד לפני שהביצה תתקרר. למי יש כוח להתחיל לבשל משהו שדורש הפשרה, השרייה, בישול עמוק, קירור, קישוט והגשה? אז זהו, שכדאי

שלי פרץפורסם: 09.02.09 , 10:40

מה הסיכוי שגבר יהיה מאוהב בך עד כלות הנשימה, ייראה את כל הפוטנציאל שטמון בך להפוך לאשת חלומותיו בבוא העת, אבל בכל זאת יחליט לוותר עלייך רק מפני שאת "בוסר" בעיניו?

יש סיכוי סביר מאוד. בימינו, קשרים "אינסטנט" הניזונים מתרבות האינטרנט והריאליטי בהחלט אינם דוגמה ומופת לסובלנות ולסבלנות שצריך להתאזר בהן לפני שפותחים במערכת יחסים ארוכת טווח.

אנחנו ניגשים לקשר בערך כמו לטיגון חביתה: מפשילים שרוולים, זורקים פנימה כמה מילים יפות, עושים כמה פרצופים מפתים ורוצים לטרוף את הסעודה הדלה עוד לפני שהביצה תתקרר. למי יש כוח להתחיל לבשל משהו שדורש הפשרה, השרייה, בישול עמוק, קירור, קישוט והגשה? למרות שמובן לכל הנוגעים בדבר שהטעם יהיה מרנין הרבה יותר מאשר של אכילת איזו ביצה חרוכה.

אם הקשר נמשך יותר ממספר חודשים, יש סיכוי שמונולוג הפרידה הטרגי יתקיים על רקע תפאורה מרהיבה. הוא יזמין אותך למקום יוקרתי בעל אופי "טבעי" בכפר מיופייף ומחונפף, ובמשך כל הנסיעה לא תפסיקי לתהות אם הוא הולך לשלוף קופסה קטנה בצורת לב אדום מקטיפה ולזמר באוזנך בלדה דביקה על האהבה שהיכתה את ראשו, מעכה את ליבו, דרסה את מצפונו, והוא אינו יכול לה עוד.

אבל אז הוא פתאום יחייך חיוך מכוער וישאל: "את יודעת למה הבאתי אותך הנה?"

את תעני: "להציע לי נישואים?"

אבל במקום שלחייו יסמיקו בחן מאוהב וחום לוהט יתפרץ מלבבו, מבטו יהפוך קר ומפיו ייצא משפט עם טעם מר: "זה לא יילך. את עדיין בוסרית מדי, וכמה שהייתי רוצה שתהיי בשלה, אני מבין שאני לא יכול לדחוק את הזמן. כל דבר קורה בטיימינג שלו. אז אני חושב שהגיע הזמן לחתוך".

את תביטי בו בפרצוף שואל ותחכי שהוא יצחק בקול גדול ויגיד: "מצחיקולה! נראה לך? קניתי לך טבעת, וחסר לך שאת אומרת לי לא!".

אבל פתאום שתיקה ארוכה תשתלט על הכל וקור מקפיא יסתנן ביניכם.

אז מה את אמורה לעשות עכשיו? להיכנס לפרנויית ה"בלתי בשלה"? את יודעת היטב למה הוא התכוון – לאופן בו את מסוגלת להטריף אותו על דברים ממש שוליים (בעיניו). אבל את, בניגוד אליו, זוכרת גם את הרגעים שהיית התגלמות משאת נפשו ואפילו הוכחת "בגרות מלאה".

אולי זה חוסר בשלות דווקא מצידו. הוא עצמו אינו מבין שאם הוא רוצה להגיע למשהו איכותי ורואה את כל הפוטנציאל, הוא צריך להשקיע. להשקות, לעדור, לזבל, לזרוע, לתת זמן לקשר, ובפרט להעניק לך חום ואהבה במידה מספקת - ואז אולי הבשלות הזאת תגיע.

הוא עקר את הקשר שלכם מהאדמה

מה שנותר לך עכשיו הוא בעיקר לשכנע את עצמך בנקמנות טלנובלית שהבא אחריו ייהנה מהפירות. אבל למרות כל אמרות הכנף שאימצת לעצמך בעודך המומה יותר או פחות מהאקט האלים בו הוא עקר את הקשר שלכם מהאדמה, עדיין מנקרת בך תהייה שמעבה מעלייך בדרכך למערכת היחסים הבאה, עם הגנן שיהיה מוכן להשקיע בך ים של זמן: האם אי פעם אנוכי, הקפריזית, האינטנסיבית, התובענית, המתלהמת, אענה להגדרה "בשלה"?

אז מסתבר שבהחלט כן, יש לך סיכוי לא רע להפוך לבשלה. והרי לכם ההוכחה: גדול המקובלים, בעל הסולם, מסביר בפשטות, "שכל בריה קטנה היא כמו הפרי על האילן, אשר מושגח במטרה טובה לסופו, שיהיה פרי נאה ומתוק לחיך. וכל המצבים הקודמים לתכליתו לא די שאינם מראים לנו שום דוגמה מותאמת לתכליתו המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפך לצורה התכליתית. דהיינו, ככל שהפרי יותר מתוק בסופו, הוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים הקודמים של סדר התפתחותו".

בסוף כולנו נגיע למצבנו המתוק והיפה

נכון, זו בהחלט הקלה בלתי מבוטלת לדעת שבסוף כולנו נגיע למצבנו המתוק והיפה, גם כפרטים, וגם האנושות ככלל, שכרגע סובלת מ"מכות" כואבות בשל חוסר הבגרות שלה. אבל מתי יגיע הזמן הזה? ובכלל, איך נגיע לשם? איך נוכל לזרז את הבשלות שלנו לאהבה?

פשוט מאוד, אומרים המקובלים, כדי להצליח לגדל את עצמנו, עלינו לקחת את האחריות לידיים ולא לחכות שהדברים יקרו מעצמם. כמו שלא נחכה שפתאום יגדל לנו בגינה עץ מניב פרי, אלא נצא ונשתול אותו ונעניק לו תנאים טובים כדי שיצמח, כך עלינו גם להתייחס לזרע הפנימי שקיים בתוך כל אחד מאיתנו ושואף לגלות מהי באמת האהבה השלמה – אהבה ששוררת בין כל בני האדם, כמו במשפחה אחת גדולה.

אם נותיר את גורלנו בידי הטבע העיוור גם אז נגיע אל המצב השלם, אלא שהדרך לשם תהייה מלאת מכשולים ומכאובים מתוך חוסר הכרה וחוסר הסכמה לתהליך שעובר עלינו.

אז כדי לממש את כל הפוטנציאל שטומנים עבורנו החיים ולהצליח לבסס מערכת יחסים עמוקה מספיק, כזאת שלא תתפורר לנו בין הידיים, כדאי שניקח את העניינים לידיים ונבשיל את עצמנו מפרי מר ובוסרי לפרי מתוק ועסיסי.

שיהיה לנו חג ט"ו בשבט של התפתחות פנימית!