החלטות כלכליות חשובות שקיבלה הממשלה
הגדלת הקצבאות לניצולי השואה, שינוי פני ענף הפנסיה, חבילת ערוצי טלוויזיה בחינם ומעל הכל - משבר כלכלי בעוצמה שאיש לא חזה. איזו ירושה כלכלית משאירה ממשלת אולמרט?
- דעה: המשבר הכלכלי לא רלוונטי בבחירות 2009
- הבחירות והכלכלה: מה הפוליטיקאים מבטיחים הפעם?
- יהיה בסדר? המועמדים מתעלמים מהמשבר הכלכלי
ועדת דורנר: ההפגנה שהכניעה את הכנסת
המראה של ניצולי שואה קשישים עוטים טלאי צהוב ומפגינים מול בנייני הממשלה, היה כל שנדרש כדי שהמדינה תקבל על עצמה סוף־סוף אחריות לאחד המחדלים ארוכי השנים שהיו כאן. בתחילת 2008 הודיעה הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר, שתבדוק את התנהגות המדינה בנושא כספי ניצולי השואה.
לאחר כחצי שנה, ביוני 2008, הגישה הוועדה את מסקנותיה, שלפיהן הקצבה החודשית של 40 אלף ניצולים תוגדל, כך שסכום הקצבה הבסיסית יעמוד על 75% מהקצבה המשולמת על פי החוק הגרמני (שהיקפה מגיע ל־270-430 אירו בחודש).
ועדת דורנר קבעה, כי הניצולים שעלו לארץ לאחר 1953 "הפסידו" כ־2 מיליון שקל עקב הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית דאז. בהסכם נקבע כי עולים מאירופה שעלו מאותה שנה והלאה לא יוכלו לתבוע את גרמניה ולקבל את ה"רנטה", אותה קצבה חודשית שיקבלו עולים שעלו לפני אותה שנה. במקום זאת, 40 אלף הניצולים קיבלו כל חודש קצבה מיוחדת, קטנה יותר, מהמדינה.
ההחלטה לקבל את המלצות ועדת דורנר אילצה את הממשלה לקצץ כ-440 מיליון שקל מתקציבי המשרדים השונים כדי לממן את התוספת הנדרשת לניצולי השואה. בשנת 2009 יעמדו התשלומים לניצולי השואה על כ-2 מיליארד שקל, לאחר שבנובמבר 2007 החליטה הממשלה על תוספת של כחצי מיליארד שקל לקצבאות הניצולים. שר האוצר רוני בר־און הזכיר בכמה ראיונות את הגדלת הקצבאות כאחד מהישגי המשרד בתקופתו, וגם ראש הממשלה אהוד אולמרט חייך חיוך רחב עם אישור ההמלצות.
אולם נראה שאת הקרדיט האמיתי צריך להעביר לידיהם של אנשי יחסי הציבור של ארגוני הניצולים, שהעיזו להשתמש בטלאי הצהוב, וגם לאיש העסקים נעם לניר, שהיה בין המממנים העיקריים של מסע יחסי הציבור וההפגנות.
תוכנית ההאצה: מיליארדים במסלול עוקף תקציב
תוכנית ההאצה היא הראשונה בסדרה של שלוש תוכניות סיוע למשק שגיבש משרד האוצר בחודשים נובמבר ודצמבר. התוכנית היומרנית נועדה לסייע לפעילות הריאלית של המשק. על פי הגדרת האוצר היא אמורה לפעול בשלושה מישורים מקבילים: "להאיץ את הפעילות הכלכלית ולמתן את השפעת המשבר הגלובלי; לטפל בכמות האשראי - הזרמת 'חמצן' לפעילות הכלכלית במשק; ולחזק את שוק העבודה".
בפועל מורכבת תוכנית ההאצה מארבעה סעיפים עיקריים: האצה והרחבה של השקעות בתשתיות בהיקף כולל של כ-21.7 מיליארד שקל; הגדלת היקפי האשראי במשק בכ-3.3 מיליארד שקל על ידי הקמת קרן לסיוע לעסקים קטנים, שינויים בקרן הקיימת למתן אשראי ליצואנים וצמצום בדרישות הממשלה לקבלת ערבויות בנקאיות מספקים; מתן תוספת של 250 מיליון שקל להשקעות במחקר ופיתוח ושל 100 מיליון שקל נוספים לעידוד השקעות הון; וטיפול בשוק העבודה, בעיקר על ידי הרחבת מסלולי ההכשרות וההסבות המקצועיות ועידוד קבוצות נוספות באוכלוסייה להשתלב במעגל העבודה.
בדיקה מעמיקה יותר של פרטי התוכנית מגלה כי הסכום האמיתי, החדש, שתשקיע הממשלה ב־2009 בביצוע תוכנית ההאצה עומד על 1.5 מיליארד שקל בלבד. כל יתר הסכומים שבהם נוקבת התוכנית מגיעים למעשה מהתוספת שהממשלה כבר אישרה לתקציב 2009, אולם בשל הקדמת הבחירות הם לא אושרו עד היום בכנסת.
מעבר למילים הגבוהות, מטרתה האמיתית של התוכנית היא יצירת מסלול "עוקף תקציב". תקציב 2009, כאמור, עדיין לא אושר בכנסת. בהיעדר אישור הכנסת הממשלה לא היתה יכולה לנצל את 4.1 מיליארד השקלים שנוספו לתקציב 2009 בהשוואה לתקציב השנה שעברה. תוכנית ההאצה נועדה לשחרר את המסלול של "הרשאה להתחייב" - הסכום שמותר לממשלה להתחייב עליו בשנת תקציב מסוימת כחלק מפרויקט הנמשך כמה שנים.
בדרך זו מאפשרת התוכנית לממשלה לפעול במסגרת תוכניות רב־שנתיות, האופייניות לפרויקטים גדולים, בעיקר בתחום התחבורה והמים. אך מכאן ועד הדיבורים על הזרמת מיליארדי שקלים חדשים להנעת גלגלי המשק - הדרך עדיין ארוכה.
תיקון 3: התיקון ששינה את שוק הפנסיה
מעטים מאוד מחברי הכנסת שהצביעו בינואר 2008 על תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים באמת הבינו על מה כל המהומה. אפשר להבין אותם: רבים ממי שהוגדרו אז כמומחי פנסיה עוד לא גמרו לעכל את המהפכה הקודמת, זו שהפרידה את קופות הגמל מהבנקים. למרות זאת, אחד מבכירי ענף הפנסיה הגדיר כבר אז את התיקון כ"שינוי סדרי בראשית".
לכאורה מדובר ברעיון פשוט. אין יותר קצבה הונית - כלומר מענק חד־פעמי הניתן בעת הפרישה מעבודה - אלא רק קצבה חודשית. הסיבה העיקרית לצעד, שאותו יזם אגף שוק ההון באוצר, היתה הרצון להימנע ממצב שבו הגמלאי "מבזבז" את הגמלה שלו בתוך שנים ספורות, ואז נאלץ להסתמך על קצבאות זקנה והשלמת הכנסה.
במקום זאת, מ-1 בינואר 2008 חולקו כל קופות הגמל ותוכניות ביטוח המנהלים לשני סוגים: קופה משלמת או קופה לא משלמת. קופה משלמת תעניק לחוסך בהגיעו לפרישה קצבה חודשית או שווה ערך קצבה חודשית (כמו קרנות הפנסיה). קופה לא משלמת לא רשאית לשלם לחוסך קצבה חודשית או שווה ערך לה - והיא מעבירה בעת הפרישה את הכסף לקופה משלמת.
מאחר שפוליסות ביטוח מנהלים הוניות וקופות הגמל הן קופות לא משלמות, המשמעות של השינוי היתה חיסול של קופות הגמל במתכונתן הישנה.
תיקון 3 השאיר אחריו לא מעט אדמה חרוכה. שכירים ועצמאים שחסכונותיהם היו מפוזרים בכמה ערוצים מצאו את עצמם יושבים שעות מול יועצים פנסיונים. אחת הבעיות הגדולות שנוצרו עקב תיקון 3 היא שכספים רבים, כגון פיצויי פיטורים או שארים, נמשכו מקופות הגמל ולא מופקדים בהן בחזרה. זאת משום שהפקדה כזו כבר אינה נזילה, כך שהפעם הבאה שהחוסך יראה את הכסף תהיה כשייצא לפנסיה.
טלוויזיה דיגיטלית: אלטרנטיבה לכבלים וללוויין
ה-Digital Terrestrial Television הוא מערך משדרים כלל ארצי שיאפשר קליטה של חמישה ערוצי טלוויזיה באמצעות האוויר - וחינם. מערך ה-DTT, שאותו מקימה ומממנת הרשות השנייה מכספי זכייני הטלוויזיה, אמור לעלות לאוויר בקיץ הקרוב ולהחליף את מערך השידורים האנלוגי, שקיים בישראל כבר עשרות שנים.
לראשונה אפשר יהיה לקלוט באיכות דיגיטלית את הערוצים המסחריים הפתוחים, כלומר את ערוצים 2 ו-10, וכן את ערוצים 1, 33 ו-99. לשם כך יהיה צורך לרכוש ממיר ייעודי בעלות חד־פעמית של כ-400 שקל.
אמנם הממשלה עומדת מאחורי רפורמה זו, אך האוצר אינו מממן אותה. הרשות השנייה, לאחר שנים שבהן גבתה יותר כסף מזכייני הערוצים המסחריים (2 ו-10), מממנת את הפרויקט, שנאמד ב-15 מיליון דולר, מכספיה היא.
ה־DTT עבר הרבה ממשלות מתכנון עד יישום. הוא בא לעולם עוד באוגוסט 2004, במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת 2005 של בנימין נתניהו. לאחר דיון ארוך ואישור של ועדה בין־משרדית שולב הנושא בחוק ההסדרים של 2006. החקיקה הסופית בעניין עברה רק בפברואר אשתקד, וזאת לאחר מאבק קשה של הערוצים 9 ו-24, שרצו להצטרף לחבילת החינם.
לאורך כל הדרך היה משרד האוצר הרוח החיה מאחורי הפרויקט, אך באופן מוזר מעט דחף במקביל רפורמה שתחייב את HOT ו־yes לשווק חבילת ערוצים צרה במחיר מפוקח. רפורמה זו נראית כיום מיותרת.
רוב לקוחות הכבלים והלוויין מבלים את מרב זמן הצפייה שלהם מול הערוצים המסחריים, כלומר 10 ו-2. עד ה-DTT נאלצו מרביתם לרכוש את חבילת הבסיס של הכבלים והלוויין תמורת כ-200 שקל בחודש, אך עתה עומדת בפניהם אלטרנטיבה.
לפי סקר של הרשות השנייה, 16% עד 18% מלקוחות הכבלים והלוויין ישקלו ברצינות לזנוח אותם לטובת ה-DTT. נכון, אמנם מדובר בשירות נחות באופן מהותי מהחבילות שמציעות כיום ללקוחות HOT ו-yes, אך הוא עתיד לתת מענה ראוי לצופים רבים שמודאגים מההוצאה החודשית הגדלה שלהם על טלוויזיה.
לפנייה לכתב/ת 
