היו שלום ותודה על האיים

אני לא מאמין באימרה הידועה לפיה תמיד עדיף לפרוש בשיא. זו גישה של פחדנים שרוצים לחוות רק את העלייה המשכרת ולא מעזים להתמודד גם עם הדעיכה הבלתי-נמנעת שהיא חלק מהחיים. ובכל זאת, בחיים יש אילוצים ואחד מהם מאלץ אותי לספר לכם שדווקא עכשיו, כש"איים בזרם" תופס תאוצה, רצף וקהל קבוע, סקרן וידען, אנו צריכים להיפרד.

אני ממשיך לדרך אחרת, נוטש את הספינה ונותן לה להיסחף בזרם. אתם, שהפלגתם איתי כברת ימים, כבר יודעים איך להמשיך מכאן לבד לאיים נדירים של מוזיקה משובחת באוקיינוס הגדול של האינטרנט: תנו לרוח הסקרנות לנווט אתכם, אל תדעו שובע, אל תסתפקו במה שמגישים לכם. חפשו, חפרו, האזינו להמלצות והיו פתוחים להפתעות.

לסיום, זה מה שעלה ברשתי בהפלגה האחרונה:

קליפ השבוע

גבר ואישה נכנסים למיטה צחת-סדינים. מה הם יעשו שם? כל זוג מתנהג אחרת, והנה שני קליפים בטכניקת סטופ-מושן שעונים על אותה שאלה. הראשון הוא הקליפ היפה ביותר שראיתי בחודשים האחרונים, והוא שייך לאמן הישראלי במקור אורן לביא. השיר שלו "Her Morning Elegance" נכלל בפרסומת טלוויזיה של שברולט וזכה לאחרונה לקליפ תמים, מקסים ויפהפה של הזוג המוכשר יובל ומירב נתן וצולם על ידי איל לנדסמן. הפרסומת הנפוצה והחן הייחודי עזרו לקליפ לנסוק לשלושה מיליון צפיות תוך כשבועיים, ושיר שומרון היפה מלווה אותו על המיטה בקליפ שמתאים לצפייה לכל הגילאים.

קליפ מתגרה וקיטשי הרבה יותר (ומתוק הרבה פחות) הוא "Close Your Eyes" של ג'סטין יואיט, וריאציה נאה על אותו נושא, שפשוט מחווירה קשות ליד היצירה של הזוג נתן.

ארוחת החינם של השבוע

The Damnwells האמריקאיים אולי לא יגרמו לאזניכם להיעתק מתדהמה מוזיקלית, אך כשמם כן הם: טובים למדי, לעזאזל. הרוק האקוסטי והאמריקאי-מאוד שלהם מזכיר מעט את ימיו היפים של טום פטי, וסולן הלהקה אלכס דזן בהחלט מיומן במלאכת כתיבת השירים.

את האלבום החדש שלהם, One Last Century, לא תמצאו בחנויות התקליטים בארץ ובעצם גם לא בשום חנות אחרת. הם החליטו להפיץ אותו בחינם לגמרי בעזרת Paste, מגזין תרבות אמריקאי מצוין. כשנשאל על ההחלטה ענה דזן: "שואלים אותי אם זה אוסף של שירים שלא היו מספיק טובים ולכן אני מחלק אותם בחינם. בדיוק להיפך. מעולם לא עבדתי קשה יותר ולא הכנסתי כל כך הרבה מעצמי באסופת שירים, לכן אני מחלק אותם בחינם. בעיניי זה הגיוני לגמרי: אני רק רוצה שאנשים ישמעו את השירים". פשוט תשמעו את השירים, כמה פשוט ויפה, ואיזה מזל שהשירים גם טובים.

אמן השבוע

אני נוהג לסיים עם אמן טרי וכמעט אנונימי, אבל המדור הזה אינו ככל המדורים, והשבוע הזה אינו ככל השבועות.

השבוע הלכה לעולמה בלוסום דירי, זמרת ג'ז אמריקאית עם קול מתיילד שיכולה להזכיר לי בשיר אחד קטן למה ארצה להיות ילד גם בגיל שישים. היא שרה מתוק ועליז, ויכולה להעלות חיוך על פני המאזין אף בקודרים שבימים. "הקול של בלוסום דירי", כתב פעם אחד המבקרים, "יכול בקושי להגיע לקומה השנייה בבית בובות". הוא באמת קטן, אבל זה מה שעושה אותו גדול.

אף כי הייתה בת 82 במותה (בניגוד לג'ון מרטין, למשל, שנפטר לאחרונה בגיל הצעיר 60), הוכיתי תדהמה כששמעתי על כך. עד לפני שנתיים, המשיכה דירי להופיע ולשיר בקביעות ופשוט תמיד היתה שם. אלבומה השלישי, "Once Upon A Summertime" מ-1958, יעודד אותי בכל מצב שלא יהיה. שימו אוזן על "Try Your Wings" המענג, ואולי תבינו את סוד קסמה של האישה שנשארה בעיניי צעירה לנצח. נותר לי רק לקוות שכשהלכה לעולמה היה זה בחיוך, כמו זה שנפרש על פניי עכשיו, ובכל פעם ששיר שלה מתנגן.

מקווה שנהניתם תמיד, היו שלום, ותודה על הדגים. אל תוותרו על המוזיקה.

ומי שירצה להמשיך להיסחף איתי מוזמן להצטרף לרפסודה הקטנה שלי, עונג שבת.