נשיא סין נערך לימים שאחרי המשבר
מבחינת סין, אפריקה היא שטח ניסוי אידיאלי לבדיקת יכולתה כמעצמה שמנסה לתפוס מקום מרכזי בעולם. נשיא סין מסכם מחר את ביקורו הרביעי ביבשת, שבמהלכו חתם על הסכמי סחר והשקעות עם מנהיגים מקומיים
נשיא סין חו ג'ינטאו יסיים מחר ביקור באפריקה, הרביעי במספר מאז נכנס לתפקידו ב־2003. חו מבקר במאלי, בסנגל, בטנזניה ובמאוריציוס, לאחר שעצר בדרך לביקור מתוקשר בערב הסעודית, יצרנית הנפט הגדולה בעולם.
- כ-50% ממפעלי הצעצועים בסין נסגרו ב-2008
במהלך הביקור חתם חו על שורת הסכמי סחר והשקעות עם מנהיגים אפריקאים והבטיח שסין תגדיל את הסיוע ההומניטרי לאפריקה למרות המשבר הכלכלי ותנסה "ככל יכולתה" למחוק חובות למדינות אפריקאיות. חו חנך כמה פרויקטים במימון ובבנייה סיניים, ובכללם גשר על נהר ניג'ר במאלי.
מאז נכנס לתפקידו אחד הדגשים העיקריים של חו היה בחיזוק מדיניות החוץ של סין ובעיקר בחיזוק הקשרים עם אפריקה, בדרך שהסינים מכנים אותה "כוח רך" - ביסוס קשרים דיפלומטיים באמצעות השקעות וסיוע כלכלי.
מבחינת הסינים, אפריקה היא שטח ניסוי אידיאלי לבחינת היכולת החדשה שלהם כמעצמה שמנסה לתפוס מקום מרכזי בעולם: היבשת השחורה מלאה במדינות עשירות במשאבים ועניות במזומנים ובתשתיות, שפתוחות לעשיית עסקים מהסוג שהסינים מתמחים בו. המטרה היא דיפלומטית, ובמדינות רבות באפריקה כבר היום סין נחשבת למעצמה עולמית חשובה לא פחות מאשר ארצות הברית, אבל היעד הוא גם כלכלי, ושם המשחק הוא משאבים טבעיים.
התעשייה הצומחת במהירות בסין זקוקה נואשות לחומרי גלם: בעיקר נפט, אך גם עפרות ברזל, מינרלים, עץ וגם זהב ויהלומים. ההתעצמות של סין (ושל מדינות אחרות דוגמת הודו וברזיל) היתה אחראית במידה ניכרת לעליות החדות במחירי הסחורות עד אמצע 2008, עליות שמותנו רק כשהתבררה מלוא עוצמתו של המשבר. בתמורה למשאבים האפריקאיים, בייג'ינג מציעה חבילות סיוע, הלוואות בתנאים נוחים וחברות שהתמחו בבניית תשתיות.
הסינים "מזיזים עניינים"
הקשרים ההדוקים שמתפתחים בין המזרח לדרום זוכים לתגובות מעורבות באפריקה ולתגובות שליליות ביותר בעולם המערבי. הביקור הקודם של חו באפריקה ב־2007 כלל קפיצה לסודן לפגישה עם נשיא המדינה עומר אל־באשיר, אדם שככל הנראה יועמד לדין בינלאומי באשמת רצח עם על חלקו במה שמתרחש בשנים האחרונות בדארפור.
למרות החקירה המתנהלת נגד אל־באשיר, החליפו שני הנשיאים ברכות חמות בשבוע שעבר, עם ציון 25 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. הקשרים הקרובים עם סודן, אחת מספקיות הנפט העיקריות של המעצמה האסייתית, גררו ביקורת בינלאומית חריפה, בעיקר לפני פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג. ביקורת דומה נמתחת על הקשרים של סין עם שליט זימבבואה, רוברט מוגאבה, שחשוד גם הוא בפשעים נגד האנושות.
באפריקה עצמה הדעות על המעורבות הסינית חלוקות. בשנה שעברה הכירו נציגי הבנק העולמי ביבשת בתרומה הסינית לאפריקה באמצעות בניית תשתיות חיוניות למיגור העוני, אבל ארגונים אחרים טוענים שהפיתוח המואץ והמהיר פוגע קשות בסביבה ובתושבים - בדומה למה שקורה בסין עצמה.
במדינות אפריקניות רבות הסינים נתפסים כמי ש"מזיזים עניינים" ומקדמים פרויקטים ביעילות הרבה יותר גדולה מאשר חברות מערביות, ובמחירים נמוכים בהרבה. גם ההלוואות שסין נותנת לאפריקה אינן מלוות בדרישות להפרטות ולרפורמות כמו אלו שמציגים קרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי.
המבקרים אומרים ששיתוף פעולה עם כמה מהממשלות המושחתות ביותר באפריקה רק מחזק אותן על חשבון תושבי היבשת. קשה להניח שהביקורת הזו תשנה משהו בבייג'ינג: לסין יש מדיניות עקבית וארוכת שנים של "אי־התערבות בעניינים פנימיים של מדינות", ממש כשם שהיא מסרבת לקבל ביקורת מחוץ בנושאים, שהם לדעת שליטי סין, "עניינים פנימיים" שלהם, כגון סוגיית טיבט.
המשבר הנוכחי יפגע קשה באפריקה, שכמה מהמדינות בה חוו בום כלכלי יחסי בעקבות עליית מחירי הסחורות. עדיין לא ברור מה יקרה להשקעות הסיניות לאחר שהמשבר תקף גם את סין עצמה.
ממשלת סין, שדוחפת את ההשקעות, מעוניינת מאוד להרחיב את בסיס הכוח וההשפעה שלה באפריקה כהכנה לימים שאחרי המשבר הגלובלי. בבייג'ינג יש מי שחושבים שהמשבר שצמח בארה"ב ישנה את כל מאזן הכוחות הגלובלי, ומעוניינים מאוד להיענות לאתגר - אבל ההאטה הניכרת בבית עשויה לעכב את התוכניות האלה.
לפנייה לכתב/ת 
