יהודי חברון בסכנה

ארגוני השמאל המכנים את עצמם "ארגוני זכויות אדם", מעלים מידי פעם טענות על אפליה ואפרטהייד בחברון. תלונות בלתי פוסקות אלו, הזוכות בדרך כלל לגיבוי התקשורת ומוגשות גם לבג"ץ, יצרו את הרושם כאילו הצד המופלה לרעה בחברון הוא זה של הערבים, כאילו הם סובלים מחוסר מקום, "נאנקים" תחת מדיניות הפרדה ודיכוי. תעמולה שקרית זו כמעט אינה זוכה למענה; ולכן כאשר החליט לפתע מישהו – דוקא עכשיו – לפתוח ציר נוסף לתנועת ערבים, מייד הוא זוכה למחיאות כפיים מהשמאל ההולך ונעלם.

איש לא שואל: מה פתאום מחליט דווקא עכשיו שר הביטחון היוצא או האלוף לשנות מדיניות ארוכת שנים, שנקבעה אחרי סדרת פיגועים קשה ומכאיבה; מדוע הוחלט לשנות פתאום עכשיו, אחרי הבחירות, את הוראות הביטחון שנכתבו בדם. זאת הפקרות ומחטף פוליטי שקוף.

קודם כל נעשה סדר בעובדות: העיר חברון מחולקת בין חלק ערבי וחלק יהודי. ליהודים מותרת הנוכחות בשלושה אחוז בלבד משטח העיר (כן, שלושה אחוז!). רוב רובו של שטח העיר – 97% - סגור לכניסת יהודים, הן על-פי חוק והן במציאות. בשטח היהודי, רחוב אחד באורך של כשני ק"מ – מותרת תנועת ערבים אך מוטלות הגבלות בטחוניות שאינן יותר חמורות מאלו המוטלות על תושבי רח' בלפור בירושלים. ליהודים, לעומת זאת, אסורה הכניסה לחלוטין למאות ק"מ של כבישים ורחובות.

אם כן, מי קורבן לאפליה? מי סגור בגטו? ברחוב היחיד המותר ליהודים הותרה בזמנו תנועת ערבים, עד שהופסקה עקב פיגועי טרור ורצח. נעשו נסיונות רבים להקל על תנועת ערבים, וכולם הסתיימו בשפיכות דמים. ב"ציר ציון" עליו מדובר, המחבר את קריית ארבע עם מערת המכפלה, נפלו קרבנות יהודים רבים: האב והבן מרדכי ושלום לפיד, הילדה שרית פריגל, דוד כהן, יחזקאל מועלם, ולידו נרצחו 12 ישראלים, כולל המח"ט דרור ויינברג. זוהי הסיבה היחידה להגבלות תנועה וסגירת חנויות בקטע זעיר מרחובות חברון. פתיחה פוליטית חפוזה כעת עלולה לעלות בדם ובסבל נוסף לשתי האוכלוסיות.

אם אכן המצב הבטחוני השתפר, וניתן לבטל את ההפרדה ולאפשר לכל אדם מכל דת וגזע לנוע בכל מקום בחברון (כפי שנכתב ב"הסכם חברון") – אנו נהיה הראשונים לברך על כך; זוהי היתה ועודנה דרישתנו מזה שנים.

כזכור, אנו התנגדנו לחלוקת חברון. אדרבה, נראה מי במשרד הביטחון וצה"ל מעז להצהיר: אין יותר צורך בהגבלות בטחוניות בחברון, ואנו מסירים את כל המחסומים – לכולם! זה לא קורה, וכנראה לא יקרה בקרוב. בינתיים, אנו מתנגדים להמשך אפליה ודיכוי היהודים בעיר האבות, ולפתיחת הרחוב היחיד שלנו לכניסה בלתי מבוקרת שעלולה להביא לסיכון חיים.

בחזוני, חברון היא עיר תיירות ייחודית, פתוחה לכל, בביטחון מלא. כך היה לפני פרוץ ה"שלום", וכך יהיה אי פעם בעתיד. בינתיים, מגיעים למערת המכפלה אלפי תיירים כל יום, גם יהודים וגם בני עמים אחרים. ערעור המצב הקיים מהווה צעד חסר אחריות וגם מסוכן, ועלול רק להחמיר אותו. ראוי לשלטון היוצא ולמנוייו הבכירים לנהוג במינימום של הגינות ואחריות, ולהשאיר את הנושא להחלטת הממשלה החדשה שתזכה לאמון העם.

נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון