יש מכשפות מקסימות

חנות ממתקים משפטית

פרשת משפטים לא מביישת את שמה ומציעה מגוון חוקים: פגיעות בנפש וברכוש, יחסי הורים וילדים והלכות פולחן שונות. כתיבת הטור השבוע דומה בעיני לטיול בחנות ממתקים: בכל פינה פסוקים מפתים, רק לגעת ולקחת ובסיום הסיור - אין עמדת קופאית.

מכשפה לא תחייה?

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה (כב, יז) לא במקרה לכד החוק הקצר הזה את תשומת לבי. מיהן המכשפות? את מי ולמה הן כל כך מפחידות? ומאימתי מדבר החוק המקראי בלשון נקבה? האם מכשפות הן לעולם נשים?

בצעדי התקרבות ראשונים אני פונה לרש"י ש'מרגיע' ומסביר: "תומת (המכשפה) בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדבר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות". אה, הנה ההרגעות וההסברים מבית המדרש הצרפתי של המאה הי"א לספירה:

א. אם לא היה ברור – 'לא תחיה' פירושו: אתה מצווה להרוג (מי שיעיין בפרשנים אחרים יראה הסברים קיצוניים לבחירה במטבע הלשון 'לא תחייה' ביחס למכשפה).

ב. בניגוד למה שניתן אולי להבין מהפסוק, הציווי 'לא להחיות' מכשפה אינו מכוון לאדם הפרטי אלא לבית דין.

ג. התורה מדברת 'בהווה' כלומר מתוך מציאות החיים, ומציאות החיים היא שמכשפוּת היא מקצוע נשי ועל כן הפניה בלשון נקבה.

"כשצוחקת מכשפת היער, כשצורח עורב על החלון..."

בניגוד לבהלת המכשפות של החוק המקראי, בתלמוד נמצאת אגדה מכושפת ומחויכת על מכשפות ובעיקר, כך נראה לי, על טיפוסים מסוימים של גברים – גברים שפוחדים ממכשפות.

המכשפות שלפנינו מיוחסות מאוד – בנותיו של רב נחמן שהיה חכם חשוב, מפורסם, בעל נכסים ודיין בבבל. אשתו של רב נחמן, ילתא, הייתה גיבורה תלמודית מרשימה ביותר ובנותיהן היו, איך לא, מכשפות. אז הנה לפנינו הסיפור (בתרגום די חופשי מארמית):

בנותיו של רב נחמן בחשו קדרה (רותחת) בידיהן.

היה הדבר קשה (לא מובן) לרב עיליש שהרי כתוב: (קהלת ז' כח) 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי' והנה בנותיו של רב נחמן (יש להן יכולות פלאיים).

קרה המקרה שנפלו הן בשבי ונשבה אתן גם רב עיליש.

יום אחד היה יושב עם אדם אחד שהיה בקיא בלשונות הציפורים. בא עורב וקרא לו. אמר לו (עיליש למבין בציפורים): מה אמר העורב?

אמר לו: 'עיליש ברח, עיליש ברח'.

אמר לו (עיליש): עורב שקרן הוא ולא ולא אסמוך עליו.

בינתיים באה יונה וקראה.

אמר לו (עיליש למבין בציפורים):

מה אמרה?

אמר לו: 'עיליש ברח עיליש ברח'

אמר (עיליש): כנסת ישראל נמשלה ליונה, אלמד מכאן שמתרחש לי נס.

אמר: אלך ואראה את בנתיו של רב נחמן, אם שמרו על נאמנותן אשיב אותן.

אמר (עיליש): נשים, כל דבר שיש להן הן מספרות זו לזו בבית הכסא.

שמע אותן שאומרות: אלה (השובים שלנו) גברים, ואנשי נהרדעא (מקום מגוריהן) גברים. נאמר לשובים שלנו שירחיקו אותנו מכאן שלא יבואו הגברים שלנו וישחררו אותנו.

קם, ברח הוא ואותו האיש (המבין בלשון הציפורים). לעיליש התרחש נס ועבר (את הנהר) במעבורת. את המבין בלשון הציפורים מצאו והרגו.

כאשר חזרו ובאו (הבנות) אמר עיליש: הבנות היו בוחשות קדירה בכשפים.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף מה עמוד א (מתורגם מארמית)

אם כן, בנותיו של רב נחמן בוחשות קדירה רותחת בידיים. היכולת לשלוט באש מעוררת את סקרנותו וחרדתו של רב עיליש. מתוך הפסוק בקהלת: ''אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי" מסיק עיליש שנשים אינן יכולות להיות צדיקות וכיוון שכך יש להסביר את שליטתן באש בדרך אחרת וההסבר המתבקש, שיובא בסוף הסיפור, הוא שהנשים הצעירות הן מכשפות.

במרכזו של הסיפור הרבה סמלים מרתקים: אדם שמבין בשפת הציפורים, עורב ויונה (מזכירים את תיבת נוח?), נשים שמרכזות את סודותיהן בבית השימוש, צדיק שמסתתר בשירותי הנשים... בריחה פלאית. ועוד.

על מה אנחנו מדברות בשירותים?

כיוון שתשומת לבי הפעם מופנית אל המכשפות אני בוחרת להתמקד בשיחת בית השימוש הקצרה שלהן:

שמע אותן שאומרות: אלה (השובים שלנו) גברים, ואנשי נהרדעא (מקום מגוריהן) גברים. נאמר לשובים שלנו שירחיקו

אותנו מכאן שלא יבואו הגברים שלנו וישחררו אותנו.

בנותיו של רב נחמן חיות בנהרדעא ותלמידי החכמים של נהרדעא (כדוגמת רב עיליש?) הם הגברים הפוטנציאליים שלהן. הבנות מגיעות לשבי ובניגוד להנחות המקובלות, הן כנראה דווקא די נהנות מהשבי ובעיקר מהשבאים. מה מפחיד את הבנות של רב נחמן? מפחידה אותן המחשבה שחס וחלילה ה'גברים' שלהן יפדו אותן מהשבי. הבנות של רב נחמן גילו בשבי תורת חיים גדולה: כל הגברים הם גברים, אבל – יש גברים ויש גברים... והן חושקות באלו האמתיים ולא בתלמידי החכמים.

מבחינתו של רב עיליש זה סוף הסיפור. הבנות גזרו את דינן לשבי (למה זה לא נשמע כמו עונש?) עיליש גבר רציני והוא לא יפדה אותן (ועכשיו אני מבינה למה הן לא אהבו את הגברים המציצנים והקטנוניים של נהרדעא).

אבל אלהים לא מקשיב לתפילתן של הבנות או לנקמנותו של עיליש ובאורח פלא חוזרות הבנות לנהרדעא. 'מכשפה לא תחייה'? אלא אם כן... מכשפה כן תחייך – מכשפה שמעלה חיוך טוב ובריא על השפתיים וגם מעט ביקורת על הגבריות של העולם הלמדני... איך נהרוג אותה? איך?

ובבית המדרש של הטוקבקים – שיחה עם כפיר על המרחב הפרשני

כפיר יקר (10) ... אל תכווץ אפשרויות...'רבי שמלאי העמיד את התורה על ענייני מוסר או הקפיד על איסורי מוקצה?' יקירי, האם אתה באמת מאמין שאלו שתי האפשרויות היחידות? היכן נעלם לנו האמצע? הנה, גם האגדה שלנו סותרת (לכאורה?) דין תורה מפורש: 'מכשפה לא תחייה' האם עלינו לשאול את עצמנו כיצד איפשר רב נחמן להפר בביתו איסור תורה מפורש וגידל בערוגתו שתי מכשפות חינניות? נדמה לי שאלו שאלות מבית המדרש של רב עיליש. נדמה לי שאדם כמו רב נחמן היה אומר לעיליש וגם לנו שיש עיקר וטפל ושמותר ואפילו לפעמים נעים ונכון לשמור על הטפל (הלכות מוקצה?)

אבל אסור לאבד פרופורציות: יש מצוות ממש חשובות, יש מצוות ממש ממש חשובות ויש כאלה שקצת פחות ורק כשהן לא גורמות נזק. מכשפה לא תחייה זה חוק רציני אבל למה, למען השם, להפריע לשתי נערות צעירות ומרגשות להתנסות בחוויות החזקות של החיים?!

נ.ב:

והודעה משמחת (שהתקבלה בדקה ה-90) לחברי בית המדרש: 'דתיה, ירושלים' ו-rubi יכתבו בשבוע הבא את הטור לפרשת תרומה.