"אבל המורה, לא היו שיעורי בית"

סוף היום מגיע. הצלצול נשמע. אני עוזב את בית הספר, את הנאונים, הצבעים הקרים, האורות הבוהקים והרחש הבלתי נגמר שרוחש במסדרונות. מיד אני מרגיש יותר חי. אני הולך הביתה ובדרכי מקשיב לשקט, משחק עם הכלבים ושוכח מהכל.

אני לא זוכר כלום מהיום שהיה. צף בין הטלוויזיה למחשב עד הלילה ורק כשאני נשכב במיטה, עולים לי זיכרונות מהיום, משפטים שהמורה צרחה לעברי בשיעור היסטוריה, שיעורי הבית שיש לשיעור חשבון ואת זה שמחר אני רוצה לקום שעה לפני הזמן כדי להכין עבודה לשיעור מדע. באותו רגע במיטה אני בטוח שאזכור הכל למחרת בבוקר. כשאני קם, זה תמיד ברגע האחרון. אמא צועקת עלי שאזוז, שאני עצלן. אבא מוסיף שהוא לא יודע מה יהיה איתי.

אני מגיע לבית הספר דקה אחרי הצלצול. הנאונים וההד של המסדרון מכים בי. המורה במסדרון מגנה את איחורי והמזכירה מקבלת את פני ב"אתה רוצה לעשות אצלי כרטיסיה? זה ממש לא בסדר. אנחנו נזמין את ההורים". נבוך אני הולך לכיתתי. אין לי קצה חוט מה היום יביא, אבל אני כבר מרגיש שמשהו רע עומד לקרות.

המורה נכנסת לכיתה ומבקשת להוציא את השיעורים. אני נדהם, שהרי לא היו שיעורים. אני פותח את המחברת בה כתובות השאלות ואין לי מושג מתי כתבתי אותן. שוב המורה צועקת עלי. שוב לא הכנתי שעורים. אוף. שוב לא הבאתי נעלים לשיעור ספורט. עוד לא התחיל היום ואני מת לצאת מהמקום הבלתי אפשרי הזה.

תסכול, כעס ופגיעה בדימוי העצמי

התיאור הוא אמנם רק לצורך המחשה בלבד ובמציאות יש להפרעה עוצמות וביטויים שונים, אך הוא מתאר היטב את תחושותיו של ילד בכיתה ד', הסובל מהפרעת קשב וריכוז וממחיש היטב את הקושי שהוא וילדים אחרים חווים בשל ההפרעה.

הפרעת קשב וריכוז (ADD) והפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא תסמונת התפתחותית המתייחסת לשלושה תחומים: קשיים בשליטה בקשב, קשיים בשליטה בדחפים – אימפולסיביות וקשיים בשליטה ברמת פעילות – היפראקטיביות.

בעלי ADHD/ADD מגלים קושי לפחות בחלק מהכישורים והמיומנויות הבאים: יכולת תכנון מפת דרכים ויצירת סדרי עדיפויות, תכנון זמן, יכולת לביקורת עצמית, עיכוב תגובה, ויסות רגשות, גמישות וכן נקיטת יוזמה, זיכרון, שמירה על מוטיבציה מספקת לאורך זמן ולקיחת אחריות. בנוסף, עלולים להתפתח קשיים רגשיים, כמו: תסכול רב וכעס, פגיעה בדימוי העצמי ופגיעה במוטיבציה.

בדרך כלל, ההפרעה נחשפת לראשונה במסגרת בית הספר. האבחון לילדים נעשה על ידי רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד, נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים ונוער. מומלץ לערוך את האבחון מעל גיל 6.

איך מזהים את הבעיה?

סימפטומים המרמזים על הפרעת קשב וריכוז ניתן לראות בכל שלבי ההתפתחות. הורים, אל תלחצו! יש הרבה משתנים שמשפיעים על ילדיכם ולא כולם קשורים בהפרעת קשב. היו קשובים לצרכים של ילדיכם. 

תינוקות: אי שקט, התפרצויות בכי, עיכוב בהתפתחות ראשונית של שפה ומוטוריקה.

גיל 3-5: קושי במוטוריקה עדינה, התפרצויות כעס ובכי, חוסר משמעת, חוסר הקשבה, מוסחות, חוסר יכולת להשלים משימות, איחור בהתפתחות השפה, שינויים רבים במצב הרוח והעדר תשומת לב לסכנה: לעיתים הילד רץ לכביש או עולה למקומות מסוכנים. נראה כאילו הוא עושה "דווקא". הורים ומורים צריכים ללמוד כיצד לא לפתח יחסי עוינות עם הילד, להבין שהילד לא עושה את מעשיו בכוונה והוא, כשאר הילדים, זקוק לגבולות, הבנה והעצמה באופן המתאים לו.

גיל 6-12: התפרצויות זעם, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, מוסחות, קושי לעמוד בתור, לעיתים פעילות יתר, אובדן של דברים, הסתכנות שלא לצורך, התחצפויות, קשיי למידה, קושי בכתיבה ואי השתתפות בלימודים או בפעולות חברתיות. הילד לא חברתי, מסתגר, לעיתים אלים כלפי ילדים אחרים ואפילו כלפי מבוגרים. בשלב זה, חלק מהתנהגויותיו של הילד הם תוצר של התגובות שלמד במשך השנים.

מתבגרים: התפרצויות כעס, חוסר קשב, קושי להשלים משימות, קושי לעמוד בתור. הוא זקוק לריגושים וגירויים רבים, רב עם אחרים, לא חברתי ומסוגר. נוטה להסתכן, נוטה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.

מה ההשלכות של התופעה?

על פי חוזר משרד הבריאות משנת 2008, 5-10% מילדי בית הספר בגילאי 6-18 מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. השכיחות אצל בנים גבוהה מאשר אצל בנות. חלק ניכר מהילדים מתמודדים עם ההפרעה גם בגיל ההתבגרות וגם בבגרותם.

החדשות הטובות הן שהפרעת קשב וריכוז משתנה עם השנים ובמקרים רבים ישנה הטבה. ככל שעולמו הפנימי של הילד, הנער, המבוגר יהיה חיובי יותר ונפשית הוא יהיה חזק יותר, כך איכות חייו תהיה טובה יותר. הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז משתנים עם התפתחותו של הילד ומושפעים באופן ישיר מהאינטראקציה החיובית עם הסביבה המיידית שלו בבית ובבית הספר.

אבחון מאפשר לילד, להורים ולמורים, להבין את הילד. מטרת האבחון היא לעזור לילד להתקדם על אף הקשיים שלו ולעזור להורים ולמורים למנוע את תופעות הלוואי של ההפרעה, הגורמות לירידה בביטחון עצמי, דכדוך, צורך בריגושים וגירויים רבים, אלימות, קשיים חברתיים ונטייה להתמכרויות לסמים ואלכוהול.

התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז דורשת מהמעורבים, ההורים והמורים, להבין אותה לעומקה, ללמוד להתייחס לסימפטומים שלה באופן שיחזק את הילד ולא יאשים אותו בקושי שלו. אפשרויות חיזוקו של הילד מגוונות. לעיתים ידע והקשבה בבית ובבית הספר מספיקים לשיפור מצבו של הילד ובמקרים אחרים, עבודת צוות עקבית ומעמיקה, הכוללת טיפול רגשי, הוראה מתקנת ופסיכיאטר היא שתעזור לילד בדרכו לעתיד חיובי.

כמה טיפים להורים:

ילד עם הפרעת קשב רגיש לסביבתו ולכן מומלץ להנהיג הרגלי חיים משפחתיים המותאמים למצבו ויכולים לעזור לו בשיפור איכות חייו ובכך בשיפור חייה של המשפחה כולה:

• צרו מסגרת קבועה עבור הילד לגבי שיעורי בית, מערכת שעות, שעת השינה וזמן הארוחות. לדוגמא: צרו הרגל של כתיבת כל דבר ביומן והרגל של קריאה ביומן בחזרה מביה"ס ולפני היציאה מהבית.
  

• היו ברורים בהנחיותיכם ובדקו שבקשתכם הגיונית. במקום לומר לילד שיתנהג יפה, אמרו לו לשחק 10 דקות בלגו או למשל, שהוא יכול לעשות הפסקה מהשיעורים ל-5 דקות ולשמוע שיר אחד.
  

• היו עקביים.
  

• הסירו את מה שיכול להסיח את דעתו של הילד במסגרת היום שלו. לדוגמא, הוציאו אחים מהחדר כשהוא מכין שיעורים.
  

• ארגנו את הבית באופן שאינו מסיח את הדעת.
  

• כבו את הטלוויזיה / המחשב על מנת לאפשר זמן ריכוז.
  

• בלו זמן איכות עם הילד בפעילות שהוא טוב בה לבניית בטחונו העצמי.
  

• הקפידו לתת לילדכם משובים חיוביים על מעשיו.
  

• בבחירת בית הספר יש לתת את תשומת הלב לאווירה בתוכו (אקוסטיקה/חלל), בדקו אם הדגשים הלימודיים מתאימים לתחומי העניין של הילד, כמו: טבע, אמנות ומדעים. זאת על מנת להקל עליו את המפגש עם בית הספר והתאמתו לאופיו.
  

• גייסו שיתוף פעולה בבית הספר ממורת עזר (מתי"א), יועצת ומטפלים שונים.
  

אורית אלקלעי , M.A, תרפיסטית באמנות.