בשיער קצרצר אני מרגישה פחות נשית, פחות אני
יש כאלה שטוענים שאם השיער היה כל כך חשוב הוא לא היה גדל לנו על התחת, בעוד שאחרים יזכירו לנו את שמשון הגיבור שכוחו היה ברעמתו. שיער ארוך, חלק ויפה תמיד עורר בי אסוציאציה של נשיות שופעת. איך נפלה עטרת ראשי
זה בדיוק מה שאני שואלת, אני חושבת לעצמי בעוד אני, בתגובה, מרימה כתפיים ומפגינה מולו חיוך נבוך. אפילו הוא שם לב, לכל הרוחות.
שיער. יש כאלה שטוענים שאם הוא היה כל כך חשוב הוא לא היה גדל לנו על התחת (אקסקיוז מיי פרנץ'), בעוד שאחרים יזכירו לנו את שמשון הגיבור שכוחו היה ברעמתו. אני, בתור אדם שלא מחבב קיצוניות, כנראה ממוקמת איפשהו באמצע. אני מבינה שהוא גדל, אבל עדיין יכולה להתבאס קשות כשהוא מקוצץ יתר על המידה.
בגיל 16 עשיתי את טעות השיער מספר אחת וקיצצתי את שיערי. זה היה חמוד קצת, שובבי ונערי. טוב ויפה, אלא שבגיל ההוא כבר לא היו לי שאיפות להיראות כמו נער. למעשה, זה לא היה רחוק מהגיל בו סופסוף התחלתי להראות ניצני נשיות. אין לי מושג מה עבר לי בראש.
אני קוראת לזה טעות, מפני שלהאריך שיער מתספורת קצרה זו משימה מאתגרת במיוחד. יש שלב ביניים נוראי כזה שבו השיער לא ממש משתף פעולה עם כל דבר שניתן לקרוא לו תסרוקת. ואז אתה תקוע, או גרוע מזה, תקועה, עם משהו בלתי מוסבר שצריך לתחזק אותו בכל מיני סיכות, קשתות ושאר אלתורים מאותגרי-אופנה למיניהם.
אני די בטוחה שנשבעתי אז שלעולם לא אחזור לקצוץ, ואפילו הצלחתי לעמוד בדיבורי שנים רבות. במהלך השנים שיניתי צבעים, גוונים, תספורות ותסרוקות בקצב שלא היה מביש זיקית, אבל תמיד הקפדתי לעצור בערך בגובה הכתפיים.
היה חלק והיה מסולסל.
היה שחור סיני והיה בלונד (יכולה להעיד שאכן מושך יותר תשומת לב).
היה קארה והיה קוקו.
היה פזור והיה אסוף.
הרבה שינויים חיצוניים, אולי בניסיון לשנות גם תחושות פנימיות. אני מניחה שכמו מקום, קיוויתי שגם משנה שיער משנה מזל. לצערי אני לא חושבת שהצלחתי להוכיח את זה.
אבל השיער שלי שברירי מדי, ותמיד כשהיה מגיע לאורך מסוים נהג להתחפש לנוצה ולהתפצל. כנראה זה היה העונש שלי על כך ששיגעתי אותו בחומרים כימיים רבים מדי לאורך השנים.
אז לפני קצת פחות משנה החלטתי שמגיעה לו מנוחה ושלחתי אותו לבית הבראה בדמות קארה נטול צבעים. ככה גם ניקיתי אותו מכל הקצוות המפוצלים וגם נתתי לו פטור משיעורי כימיה. אפילו עשיתי את זה אצל ספר סלב ושילמתי ממיטב כספי, שלא יגיד שלא השקעתי בו.
והאמת - יצא יופי. אהבתי כמעט מיד. ובעקבות התגובות המתפעלות הרבות לא יכולתי שלא להגדיר את המשימה כהצלחה מסחררת. "איך לא חשבת על זה קודם?", שאלו אותי. כל שנותר היה לתחזק את התספורת החדשה ופעם בחודשיים-שלושה לקצר קמעה. נשמע פשוט. אין הרבה מקום לטעויות.
ובכל זאת הצלחתי לפשל.
אני יכולה להאשים את המצב הכלכלי, אבל זה כבר לא ממש יעזור. רציתי לנסות לחסוך והלכתי לספר אחר. אני מתארת לעצמי מה עובר לכם (ובעיקר לכן) בראש: לללאאאאאא! ספר ומוסכניק לא מחליפים. אבל כיוון ששנים ארוכות לא הסתפרתי יותר מדי, לא ממש היה לי "ספר קבוע". אז הוא קיצר אמנם, אבל כבר לא בדיוק אותו דבר.
ואז המשכתי לטעות וחזרתי למספרה בה עשיתי את התספורת המקורית, אבל לא לספר עצמו אלא לאחד מעובדיו. הראיתי תמונה ואמרתי "קארה קצר" אבל הוא כנראה לא ממש שמע את המילה קארה ואיכשהו גם לא הבין את התמונה (מסקנת ביניים: כשזה מגיע לשיער שלכם אל תחסכו באלף מילים).
את השערות שעל הרצפה אפשר היה רק להספיד
הוא קיצר באותו קו של קודמו, ורק אז הספר הסלב, ששם לב לפניי המתכרכמות, נכנס לפעולה. אבל את השערות שכבר שכבו על הרצפה אפשר היה רק להספיד (ואיתן את הקארה). אז הסלב שלי עשה מה שספרים אוהבים לעשות והמשיך לקצץ בבשר החי.
מאחר שאני כאמור לא קיצונית וגם כבר לא ילדה, לא פרצתי בבכי אלא הנהנתי בהבנה, שילמתי את החשבון ואפילו התנצלתי בפני הבחור שנאלצו לתקן את מה שעשה על כך שאולי לא הסברתי את עצמי היטב.
אבל הלב נחמץ.
הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי.
לא אהבתי בכלל.
ידיד שלי ניסה לנחם אותי וסיפר לי שאצלם הגברים אומרים שההבדל בין תספורת רעה לתספורת טובה הוא שלושה שבועות. אחרים מתעקשים שאני נראית עוד יותר צעירה עכשיו. מנגד יש את אלו שחושבים שעכשיו אני נראית "יותר אשה". הרבה חושבים שזה דווקא יפה לי ומבליט את הפנים.
חלפו שלושה שבועות.
לא התרגלתי.
לא אוהבת.
אני מרגישה פחות נשית. פחות מושכת. פחות אני. במידה מסויימת אני אפילו מרגישה שמתבזבזים לי עכשיו עוד כמה חודשים בלי הרבה סיכוי להרגיש שאני אטרקטיבית למין השני.
שיער הוא דבר חשוב לאשה. הוא יכול לשנות לחלוטין מראה ויכול בהחלט לשנות הרגשה. וכשאתם לא אוהבים את התספורת שלכם אז
Every day is a bad hair day
אז נכון, לא קרס עולמי. ואני בהחלט מצליחה לקחת את זה בפרופורציות הנכונות. גם לי יש צרות הרבה יותר גדולות מזה. אבל בדיוק בגלל זה, יהיה נחמד מאוד להסיר לפחות את ה"צרה" הזאת מהראש, תרתי משמע.
