הוא רצה שהיא תעשה את הצעד הראשון
הוא חשב שאולי לא מגיע לו להיות מאושר. הוא, ששבר כל כך הרבה לבבות, נגזר עליו שליבו יישבר בדיוק כשהסיר מעליו את כל ההגנות. ואז הוא נזכר באותו לילה שהיה לבדו על הגבעות, כשהיה בן 19 וראה נחש תוקף ארנבת. המשך הסיפור
תומר נסע כמו משוגע לים, הוא ידע ששם יוכל להיות לבד, לברוח המציאות הקשה שלו. היה משהו מרגיע בים, הוא לא יכול לשפוט אותך, הוא לא יגיד לך דברים שאתה כל כך יודע וכל כך לא רוצה לשמוע.
הוא ישב וחשב. ביד ימין בקבוק הוויסקי שהפך להיות חברו הטוב ביותר מאז הפרידה ובשמאלית מכתב שכתבה לו עדי ביום הפרידה. ד"ר איריס כל הזמן אומרת שממשברים כאלה אפשר רק לצמוח. יכול להיות? האם יש סיכוי שיוכל לאהוב שוב כמו שאהב את עדי? האם יש סיכוי שיוכל שוב לחוות את אותם רגעים מדהימים? הוא הרגיש שהלב שלו נצרב, שכל בחורה שתבוא מעתה ואילך תשמש רק ניסיון בריחה. כמו אז, בגיל 16, כשהיה שוכב עם אותן בנות אבל חושב על האהבה שברחה.
ואולי כך נועד להיות. אולי לא מגיע לו להיות מאושר. הוא, ששבר כל כך הרבה לבבות, נגזר עליו שליבו יישבר פעם אחרי פעם, בדיוק כשהוריד את ההגנות הרבות כל כך שהקיפו אותו.
השמיים היו בהירים, ותומר נזכר איך בגיל 19 במהלך ניווט בדד בסיירת הלך לאיבוד בגבעות גורל ונאלץ לבלות את הלילה בנקודה רחוקה מנקודת הלינה המתוכננת שלו. השמיים רימו אותו באותו לילה והובילו אותו דרומה מכפי שהיה צריך. באותו לילה תומר אולי התברבר, אבל חווה את אחד הרגעים שעיצבו את אופיו יותר מכל דבר אחר. הוא נשכב בתוך עמדת תצפית שחפר וכיסה ברשת הסוואה. מתוך הבור שחפר הסתכל למרגלות ההר וראה נחש תוקף ארנבת שניסתה ללקט אוכל בחסות החשיכה. אומרים שכשחיה מותקפת יש לה שלושה אינסטינקטים - להילחם, לברוח או לקפוא על מקומה. היה צפוי שהארנבת תברח או תקפא על מקומה, אבל הטבע צופן בחובו הפתעות רבות. מיד הפכו מרגלות ההר לזירת קרב של ממש - הנחש תוקף והארנבת נאבקת על חייה עד כלות. לרגע היה נדמה שהעסק גמור, אבל הארנבת הצליחה בעור שיניה להיחלץ מן המתקפה ולנוס למקום מבטחים. תומר העריך את הרגע הזה. גם הוא היה לוחם, בכל רמ"ח איבריו. לעולם לא פורש, לעולם לא אומר נואש, לעולם לא נשבר. והנה היום, בחצות הלילה, לבד מול הים עם הוויסקי ביד, תומר אדם שבור. מובס מהפרידה מוכה מההשפלה שליוותה אותו מאז. זה לא היה נורמלי בשבילו שבאירוע כל כך משמעותי בחייו אין לו שליטה, הוא לא קובע את החוקים ולא יכול לצפות את הסוף. כל כך שונא את הלבד, אבל להמשיך הלאה פירושו להיפרד מעדי. עדי שכל כך אהב, עדי ששברה לו את הלב.
לא! הוא יילחם, והפעם ברצינות
הזיכרון על אותו לילה בגבעות גורל צבט בו. יכול להיות שכל כך השתנה? כל חייו בחר להילחם במשברים של חייו ובמכשולים שהוצבו בפניו, ואילו הפעם, בקרב הקשה ביותר, בקרב על חייו, בחר לברוח, או במקרה הטוב לקפוא על מקומו. לא! הוא יילחם, והפעם ברצינות.
הוא התעורר מוקדם ביום המחרת לריצת הבוקר שלו, הוריד את הכלב לטיול ויצא למשרד. היום חיכה לו קרב מהסוג שכל כך אהב, במגרש הביתי שלו, בשדה הקריירה. הוא היה אמור להגיש מצגת מול צוות שיווק מתחרה, בישיבה שתיקבע את הבכורה בחברה בה עבד.
תומר הגיע חד מתמיד ונתן את השואו של חייו, הוא היה תומר של פעם פשוט דרס את המתחרים בדרך לניצחון. מיד אחר כך, אחוז אופוריה מהניצחון הכל כך מתוק ובהרגשה שהוא חוזר למסלול, ניגש למעיין, מתמחה בצוות המתחרה שידע שהוא מוצא חן בעיניה, והזמין אותה לצאת. הוא היה נחוש להתחיל את העלייה מהמקום הכל כך נמוך שהיה בו. הוא יחזור לנצח. את עדי, את איריס, את כל העולם.
בערב נפגשו תומר ומעיין בפארק הלאומי ברמת גן. הוא הביא איתו שישיית קרלסברג ופיצה. הם טיילו להם מסביב לאגם בפארק עד שהגיעו לנקודה מבודדת שבה פרשו את השמיכה ונשכבו זה ליד זה.
"אתה יודע, לא חשבתי שתזמין אותי אי פעם לצאת", אמרה. "אתה כזה ביישן. ידעתי שאני מוצאת חן בעיניך. מה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
מעיין נפלה לתומר בדיוק למקום שרצה. הוא עשה את שיעורי הבית שלו עם עמיתיה למשרד וידע שהיא בחורה רגשנית שאוהבת מחמאות. הוא ידע שהיא נופלת שדודה לרגלי גברים רגישים ופגיעים והחליט שהוא משחק את המשחק. הפעם לא יברח מעצמו.
"האמת? לא חשבתי שיש לי סיכוי. את מבינה, כשראיתי אותך בפעם הראשונה ישר נראית לי מישהי שהיא לא סתם, מישהי שאתה רוצה שתחכה לך בבית כשאתה חוזר מהעבודה. מישהי להביא להורים. וכל כך פחדתי לשמוע ממך 'לא' ושתתנפץ לי האשליה הזאת, עד שלא העזתי. לא יכולתי לשמוע ממך לא".
כצפוי, מעיין הוקסמה. הם שכבו מחובקים, ראשיהם קרובים מאוד. עוד בצהריים דאגה מעיין להבהיר לו שכלום לא יקרה ביניהם בלילה, ותומר דאג להבהיר שזאת בדיוק הסיבה שהיא כל כך מוצאת חן בעיניו.
השפתיים נוגעות בשפתיים כאילו מבלי לשים לב
הראשים שלהם היו קרובים, השפתיים נוגעות בשפתיים כאילו מבלי לשים לב. תומר היה אשף, הוא ליטף אותה והביט בעיניה הירוקות. מידי פעם כשאמרה משהו מצחיק רכן לנשק אותה, לא על הפה אלא על הלחי, בזווית הפה. הוא רצה שהיא תעשה את הצעד הראשון. והיא אכן עשתה.
זאת היתה נשיקה לוהטת, מהסוג שרואים בסרטים. נשיקה שצפנה בתוכה חודשים של ציפייה מבחינתה של מעיין וימים ארוכים של חרמנות מצידו של תומר. הוא ליטף לה את העורף, התחיל לנשק לה את הצוואר, והיא התמסרה בתשוקה מטורפת. לאט לאט התחילו הבגדים לנשור כאילו מעצמם. הם היו שקועים זה בגופו של זה. מעיין שחררה את כפתורי המכנסיים של תומר והכניסה את ידה עד שפגשה בהפתעה קשה וגדולה שחיכתה לה שם מתוחה בהקשב צייתני ומופקד לרצונותיה.
היא ליטפה אותו באיטיות, מתגרה, שוכבת מעליו ולא נותנת לו להכתיב את הקצב. היא הטריפה אותו. היד עולה ויורדת, מרגישה את איברו המתוח כל כך משתוקק לקראתה. ואז לאט לאט קירבה את איברו לתוכה. החום בין רגליה הטריף אותו, הוא הרגיש את השרירים שלה נלחצים ונרפים מעליו. לאט ומהר בעדינות ובחוזק. ואז, כאילו בתיאום מראש, שניהם נאנחו בטירוף וגמרו באורגזמה מטורפת, ללא ספק האורגזמה הטובה ביותר שחווה תומר בחייו.
המשך: "נהניתי מאוד, אבל לא כדאי שזה יקרה שוב"
לפנייה לכתב/ת 
