המלחמה עזרה לכם?

לפני חודשיים בדיוק החלה מלחמת עזה, המלחמה להגנת הדרום המופגז והמופקר. מי זוכר אותה בכלל כעת? נכון, מדברים על משא ומתן לשחרור שליט בתמורה לאסירים פלסטינים ועל הפסקת אש תמורת פתיחת המעברים. מדי פעם נופלים קסאמים בדרום, ולעתים נדירות שומעים גם על המצב ברצועה. אבל מי זוכר את המלחמה? האם לא כדאי לעצור ולתהות מה קרה שם, ומה השגנו?

ננסה לשחזר את האירועים: מדינת ישראל בחרה שלא לקבל את הצעות החמאס להארכת הרגיעה, שנתנה יותר שלום לנגב המערבי מאשר כל דבר אחר, תמורת פתיחה אמיתית של המעברים. בניגוד למה שמקובל להאמין, הם לא באמת היו פתוחים קודם לכן.

במקום הסכם, החליטה הממשלה לצאת למתקפה אדירה, שמטרותיה הרשמיות היו הפסקת ירי הקסאם, שיקום ההרתעה, ופגיעה קשה בחמאס. בסופה, אחרי שנמנו למעלה מ-1,300 הרוגים פלסטינים, בהם מאות ילדים, אחרי אלפי פצועים והרס בקנה מידה אדיר, ואחרי 13 הרוגים ישראלים (מהם חמישה מאש כוחותינו) – דבר לא השתנה, והמטרות לא הושגו.

ירי הקסאם, שרק גבר בזמן המלחמה, חזר לשגרה. הרתעה קשה למדוד, אבל אין ספק שהמשך הירי מרמז על תשובה גם כאן. וחמאס? עדיין שולט ברצועה, משיק תוכניות שיקום, מנהל משא ומתן עם הפתח על ממשלת אחדות, ועדיין מציע לישראל את אותה עסקה: הפסקת אש תמורת פתיחת מעברים, שליט תמורת אסירים. אז חוץ מהרג, הרס, והתגברות השנאה – מה בעצם השגנו?

בזמן המלחמה אסור היה להתנגד ולמחות. כשעשינו זאת, הוקענו כבוגדים וכ-800 מאיתנו, בעיקר ערבים, נעצרו. רבים נוספים הותקפו על ידי המשטרה. התקשורת התעלמה מאתנו, וברחובות צעקו עלינו שלא אכפת לנו מהדרום. "איפה הייתם שמונה שנים כשבשדרות סבלו?!", הייתה הקריאה השגורה, שצעקו כל אלה ששכחו את אלפי ההרוגים הפלסטינים בעזה מהתקפות ישראליות בשמונה השנים האלה, ושבעצמם מעולם לא ניסו להגיש עזרה אמיתית לדרום.

והנה כבמטה קסם הסתיימה המלחמה ונשכחה, כמו שנשכחו שמונה השנים שקדמו לה. אפילו ביקורת-שאחרי, מהסוג שראינו בשפע לאחר מלחמת לבנון השנייה, לא מושמעת הפעם, למרות כל הכישלונות הברורים.

אותם אנשים שהטיחו בנו מלים וביצים - איפה הם עכשיו? האם הם עדיין דואגים לדרום? האם הם מבינים עכשיו את מה שאמרו הבוגדים מהשוליים עוד לפני המלחמה - שאין פיתרון צבאי, שחייבים להפיל את המצור?

בקרוב תקום כאן ממשלה חדשה. למרות שלא סביר שהיא תקשיב, יש לדרוש ממנה להסיק את מסקנות המלחמה, להסיר מיידית את המצור, לשחרר את כל האסירים הפלסטינים ובכך גם את גלעד שליט, ולנהל משא ומתן אמיתי לסיום הכיבוש הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית. כל מי שלא נאבק עכשיו למען דרישות אלה, שלא יתפלא על המלחמה הבאה, או לפחות שלא יגיד ששוב לא הייתה לנו ברירה.

חגי מטר, עיתונאי ופעיל נגד המלחמה והמצור על עזה