שיעור במהפכה מפועלי שיקגו

היה זה עוד בימי מלחמת עזה, בתחילת ינואר. עובדי "פרי גליל" שיגרו מכתב בהול למנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור. מאות פועלי מפעל הירקות והשימורים בחצור הגלילית, דרשו לסייע למפעל להבריא ולא לתת לו ליפול, ובכך למנוע פיטורים של מאות פועלים ופגיעה בספקי שירותים נלווים באזור הגליל כולו.

הנושא כמעט ולא זכה להתייחסות בתקשורת. העובדים ציינו במכתבם: "החלטת הבנק לעמוד מנגד ולא לסייע בשעתנו הקשה, משמעותה אחת. סגירת יישוב שלם במדינת ישראל ומאות משפחות שיישארו בתקופה קשה של משבר כלכלי ללא פרנסה". ועוד: "במקום לפרסם שלטי חוצות עם תנאים למובטלים, עזרו לנו. אתם שיושבים במשרדים יפים בתל-אביב מחליטים על גורלנו".

עוד בטרם החליטו לנקוט בצעדים יותר נחושים, עצוב היה לראות פועלים שצריכים להתחנן בפני מנכ"ל בנק לאומי להבטיח את קיומם. האבסורד גדול יותר כאשר הבנק אליו הם פונים, הוא למעשה בבעלותם.

נשמע מופרך? הנה פתרון החידה: ממשלת ישראל הלאימה את בנק לאומי בשנת 1983. מאז ועד היום ניסתה להפריט את הבנק, כולל לידידיו הקרובים של ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט, כמו פרנק לואי, בעל ההון האוסטרלי. אבל הבנק טרם הופרט. הממשלה החליטה להקים קרנות "יעודיות" לעידוד הפעילות במשק, להעברת כספים למגזר הפרטי. בקרנות אלה יהיו חמישה מיליארד שקל. אם כך, מדוע הממשלה, הבעלים של הבנק, אינה פועלת להסדרת החוב של המפעל בחצור במסגרת אותם מיליארדים שהחליטה לאחרונה להזרים לכיסיהם של האוליגרכים המקומיים? לממשלה פתרונות.

אך האחריות לעתידם של העובדים מוטלת לא רק על הממשלה. ההסתדרות, למשל, אמורה לנקוט בצעדים יותר נועזים לשמירת על מקומות עבודה. אבל יו"ר ההסתדרות עסוק רק ב"קומבינות" עם הממשלה והמעסיקים. 

נחישות מעמדית בארה"ב

יש מקומות בבעולם בהם האיגודים המקצועיים נוהגים אחרת בעקבות העמקת המשבר הקפיטליסטי. בארצות הברית, למשל. בדיוק לפני חודשיים ולאחר שהשיגו את כל הדרישות, עזבו מאות פועלים את המפעל "רפבליק ווינדוס אנד דורס" לייצור חלונות ודלתות בשיקגו, בו התבצרו שבוע ימים. על הפסקת ההתבצרות הוחלט ברוב גדול באסיפת של הפועלים. יו"ר האיגוד במפעל, מסר כי הושג הישג היסטורי, ודווקא בעת משבר. גם יו"ר האיגוד בחוף המערבי, קרל רוזן, הדגיש "את התקדים שקבעה קבוצת עובדים הנחושה להגן על זכויותיה".

התבצרות פועלים במפעל היא צעד לא-אופייני במאבק המעמדי בארה"ב. אמנם באמריקה הלטינית, ובייחוד בארגנטינה, נרשמו בשנים האחרונות מאות מקרים של פועלים המתבצרים במפעלים בעת משבר, ולא רק כדי להבטיח את הפיצויים, אלא כדי להפעילם מחדש בבעלות קואופרטיבית. אבל בארה"ב לא נרשמו התבצרויות מאז המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה. מאות המפוטרים החליטו להתבצר במקום עבודתם במחאה על סגירתו הפתאומית ובדרישה לקבל את שכרם.

מחאתם הובילה פוליטיקאים רבים להגיע לשיקגו, וגם הנשיא הנבחר ברק אובמה הביע תמיכה במפוטרים. המפעל נסגר ללא התרעה, לאחר שבעליו ריצ'רד גילמן הודיע לפועלים הנדהמים כי בנק אוף אמריקה ביטל את קו האשראי של החברה. 250 הפועלים, שלא קיבלו את משכורתם האחרונה וגם לא פיצויי פיטורים, התיישבו בתגובה על רצפת המפעל בדרישה כי החברה ובנק אוף אמריקה יעמדו בהתחייבויותיהם.

האיגוד המקצועי המייצג את עובדי המפעל, מסר כי הפועלים דרשו תשלום הודעה מוקדמת של 60 יום לפני הפיטורים ו"חבילת פיצויים הוגנת". לדברי הפועלים, מנהלי המפעל נתנו להם התרעה של שלושה ימים בלבד לפני שעבודתם הופסקה.

מחאת העובדים בשיקגו הפכה אחד מסמליו של מאבק העובדים מול המשבר הכלכלי בארה"ב, שגרם עד כה לאובדן של יותר משלושה מיליון משרות ולעלייה חדה בשיעור האבטלה. הכומר ג'סי ג'קסון הגיע לאתר המחאה והביע תמיכה בעובדים. הוא אמר, כי מצוקתם מהווה הוכחה לכך שתוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר, שאישר הקונגרס באוקטובר, מסייעת רק לכרישי וול סטריט ולא לאנשים הפשוטים.

העובדים בשיקגו היו נחושים להיאבק על מקום עבודתם וניצחו. הם קיבלו את כל זכויותיהם ועוד סוכם על הקמת קרן, בסיוע הבנקים המלווים של המפעל, כדי להפעילו ואף להקים במקום קואופרטיב בניהול העובדים.

באותם הימים בהם עובדי "פרי גליל" כתבו למנכ"לית בנק לאומי, החליטו העובדים בשיקגו ליטול את גורלם לידיהם ובקרוב הם יקימו קואופרטיב כדי לנהל את המפעל. בחצור הגלילית, בינתיים, מתחננים הפועלים בפני הבנקים והשופטים להצלת מקום עבודתם.

סביר להניח ש"פרי גליל" יימכר בסופו של דבר לבעל הון חדשים ש"יעשה סיבוב" על חשבון ניצול העובדים. לא עדיף, כמו במקרה של העובדים בשיקגו, שהעובדים ינהלו את המפעל בעצמם, עבור עצמם?