מירוץ נחשולים

ג'ף קלארק הוא גולש בר־מזל שהצליח להשחיל לפחות שני חלומות וכמה סיוטים של כל מי שנדבק במחלה חשוכת המרפא שנקראת גלישת גלים. החלום הראשון התחיל ביום סוער אחד בחורף 1975, אחרי שהבריז מבית הספר לטובת הים. הבחור חתר עם הגלשן שלו אל המים הקפואים והלא שקטים בכלל של צפון האוקיינוס השקט, ומפה לשם תפס את המאבריקס - הגל הגבוה ביותר שנשבר אי פעם אל חופי קליפורניה. החלום השני של קלארק נמשך יותר מדי זמן: ב־15 השנים שחלפו מאז היום ההוא, המאבריקס היה רק שלו. עכשיו, זה לא שאפשר לשמור דבר כזה בסוד; הגל הזה עולה בימים טובים לגובה של יותר מ־16 מטר, ויורד אל ריף מלא בסלעים מנתצי גולגולת. קלארק מצידו ניסה לספר את זה לכל גולש שפגש, אבל אף אחד לא האמין לו.

רק בתחילת שנות ה־90 השתלמה העקשנות של קלארק, והשמועה על הגל הגבוה ביותר בקליפורניה הביאה אל פילאר פוינט - הצוק שמתחתיו נשבר המאבריקס - קומץ גולשים אמיצים. אלה חזרו עם סיפורים מסמרי שיער על גל שלא מבייש אפילו את קירות המים הענקיים של הוואי. אחרי הגולשים הגיעו גם צלמים שהנציחו את הגל, ולאט לאט העולם התחיל להכיר בעובדה שגם בקליפורניה יש תופעות כאלה. מגזיני הגלישה הגדולים הקדישו לפלא תמונות שער וכותרות כמו "זיעה קרה"; המאבריקס הוגדר כמפלצתי, החוף המסולע שאליו הוא נשבר הוגדר כבית קברות, ובאשר למים קבעו הכותבים כי הם קפואים ושורצי כרישים. אל הגולשים שהעזו לנסות לכבוש את הגל התייחסו כמובן כאל פסיכים עם נטיות אובדניות. וזה עבד: תוך זמן קצר הגיעו לקליפורניה כל מי שהחשיבו את עצמם לגולשי גלים גבוהים. כולם רצו לראות את הלבן בעין של המפלצת.

"אין, אין על הסחנה" (צילום: רויטרס)

בדצמבר 94', שהיה סוער במיוחד, עשו שלושה גולשים אגדיים את כל הדרך ממפרץ וויימאה בהוואי - המכה של הגלים הגבוהים - אל פילאר פוינט. אלה היו מארק פו, קן בראדשו ורוק ליטל. השמועה על בואם של האלילים אל המקדש המקומי סחפה אל החוף עשרות צלמים ועיתונאים שבאו להנציח את היום

 ההיסטורי. על הצוקים ניצבו עשרות צופים מהופנטים, בשמיים ריחפו מסוקים עם צוותי טלוויזיה - והמאבריקס עשה את העבודה ושיגר את קירות המים שלו במלוא הכוח. זאת היתה סגירת המעגל של ג'ף קלארק, שישב במים על הגלשן שלו ופשוט לא האמין שזה קורה, אבל ברגע אחד הסתיים היום־חלום הזה באסון: מארק פו נפל מהגלשן ונעלם בין הגלים. כעבור כמה שעות של חיפושים נמצאה הגופה; הסברה היתה שהליש (אותה רצועה שקושרת בין רגלו האחורית של הגולש לגלשן) נתפס לו בסלעים. מארק פו נלכד מתחת למאבריקס וטבע למוות, והגל הגדול הפך ברגע לאגדת גלישה.

כעבור חמש שנים אירגן ג'ף קלארק את תחרות הגלישה הראשונה בפילאר פוינט, שנערכה תחת ההשגחה הצמודה של פטרול ימי שהוקם מיד אחרי מותו של פו. התחרות נחשבה להצלחה מסחררת, והיא נחשבת לכזאת עד היום. גם השנה הוזמנו 24 מטובי הגולשים בעולם להשתתף באתגר, שכבר זכה לתואר "הסופרבול של גלישת הגלים הגבוהים". סך הפרסים עומד הפעם על 75 אלף דולר, 30 מהם למקום הראשון. חוץ משידורים חיים של התחרות ברשתות טלוויזיה ברחבי העולם ובסטרימינג דרך האתר הרשמי, יתקיים גם שידור חי מיוחד בהיי־דפינישן לכמה עשרות אלפי צופים באיצטדיון הבייסבול של הג'איינטס בסן פרנסיסקו.

מכיוון שדרושים תנאי ים מאוד קיצוניים כדי להעלות את גלי הענק של המפלץ, מוקצה לתחרות חלון זמן של שלושה חודשים - בין ה־1 בינואר ל־31 במרץ. במהלך הזמן הזה עוקבים המארגנים אחרי הסערות בצפון האוקיינוס השקט, וממתינים בדריכות לבלגן הנכון. כשזה יגיע הם יכריזו על פתיחת התחרות, ובהתראה של 24 שעות יתייצבו המתחרים בפילאר פוינט. זה כולל גם את גראנט

 "טוויגי" בייקר, האלוף מ־2006, שיצטרך לעשות את כל הדרך מדרבן, דרום אפריקה.

אוקיי, אבל למה לעזאזל לטוס חצי עולם כדי לשכשך במים שורצי כרישים, לחתור אל גלים שיכולים להרוג אותך אם אתה נופל מהם - או לשלוח אותך לבית קברות של סלעים אם אתה תופס אותם? "גם כשנגמרים הגלים במפרץ וויימאה בהוואי, המאבריקס עדיין משתולל", מסביר ג'ף קלארק. "וכשזה מגיע לשאלה מי חותר אל הגלים הגבוהים ביותר בעולם, ללא ספק מדובר בחבר'ה שגולשים כאן. המאבריקס הוא אחרון הספוטים לגלישת גלי ענק שעדיין צריך לחתור כדי להגיע אליו. הוא הכי גדול והכי מרושע בעולם".