ר' עיריית יהוד: לא אתן עוד למפעלים כימיים רישיון

עוד בטרם הסתיימו פעולות כיבוי השריפה הגדולה שפרצה בצהריים (שישי) במפעל "יעד כימיקלים" ביהוד, הצהיר ראש העירייה, יוסי בן דוד, כי לא יחדש למפעל את הרישיון. "ביהוד קיימים שלושה מפעלי כימיקלים. הם 40 שנה כבר כאן ואני לא מתכוון יותר לחדש להם את הרישיונות", אמר בן-דוד.

אך ספק אם בן-דוד יוכל לממש את הבטחתו. על פי מידע שהגיע לידי ynet למפעל היה היתר רעלים כחוק, ולפיכך עמד בתקנות המשרד להגנת הסביבה בכל הקשור להחזקת חומרים מסוכנים. יתרה מזאת, אם אכן המפעלים קיימים ביישוב זמן רב, קשה יהיה להעלות נגדם טענות על קרבתם המסוכנת לבתי המגורים משום שהבתים נבנו בסמוך אליהם - ולא להיפך. 

המשרד להגנת הסביבה: אין רעלים באוויר

במפעל, שמייצר דבקים, מדללים, צבעים וחומרי איטום לתעשיית הבניין, היו חומרים כימיים שונים וביניהם אצטון, אתנול, אלכוהול וחומרים ארוסולים - חומרים דליקים מאוד שהם ככל הנראה המקור לפיצוצים שממשיכים להתרחש באזור השריפה.

בשלב ראשון, עוד בטרם נודע אם כתוצאה מהשריפה נפלטו לאוויר חומרים רעילים בריכוזים מסוכנים, הנחו הגורמים המקצועיים בשטח את התושבים המתגוררים בסמיכות למפעל להגיף את החלונות והתריסים. צוותי הכיבוי גם מיהרו להתמגן בחליפות מלאות ובמערכות נשימה. אך בהמשך הודיע המשרד כי צוותים שלו ביצעו במקום ניטור של האוויר ולא איתרו ריכוזים מסוכנים של רעלים.

ההוראה להישאר מאחורי חלונות מוגפים נותרה בעינה, ככל הנראה כדי למנוע שאיפה של העשן הרב שאפף את האזור. בהמשך הוחלט לפנות חלק מהתושבים המתגוררים בקרבת המפעל, אך גורמי הכיבוי בשטח אמרו כי הפינוי מתבצע בשל החשש מהתפשטות האש - ולא נשקפת סכנה בריאותית לציבור.

להרחיק את המפעלים או לשפר אותם?

שאלת קרבתם של מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים עולה מחדש בכל פעם שמתרחשת תקלה או שריפה. כך היה גם לפני כחודשיים, כאשר שריפה במפעל חומרי ההדברה "אגן" באשדוד גרמה לבהלה גדולה בקרב תושבי האזור. מיד נשמעו קריאות להרחיק את המפעל מאזור התעשיה, הקרוב לשכונות המגורים של אשדוד.

אך מומחי איכות סביבה חוזרים ומדגישים כי קריאות אלה להרחקת מפעלים מריכוזי אוכלוסיה אינן יישימות או נבונות. לדבריהם, אם מרחיקים מפעל מסוכן מיישוב אחד, מקרבים אותו בהכרח ליישוב אחר, שהרי שטחה הגיאוגרפי של ישראל קטן יחסית והיא מדינה צפופה. 

המומחים מסבירים גם שאין טעם בהרחקת מפעלים מיישובים, שכן אם אכן מתרחשת תקלה וחומרים נפלטים לאוויר הם יכולים, בתנאי מזג אוויר מתאימים, לנוע במהירות רבה ולמרחק רב, ולגרום לפגיעה בריכוזי אוכלוסיה מרוחקים יחסית.

זאת ועוד: הרחקת המפעלים מהערים למקומות מבודדים ומרוחקים גם אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הצדק הסביבתי. שהרי לא יהיה זה צודק להעביר מפעל מסוכן מקרבת יישוב אחד לקרבת יישוב אחר, או לחבל ארץ מרוחק בו ירוכזו המפעלים. חבל ארץ זה יהפוך אז להיות סוג של חצר אחורית מזוהמת שאיש אינו רוצה להימצא בה. סיבה נוספת היא אסטרטגית - שהרי לא רצוי לרכז את כל המפעלים המסוכנים באזור אחד שיהפוך למטרה וסיכון ביטחוני. מסיבה זו יש דווקא היגיון בפיזור המפעלים ברחבי הארץ.

סיבה נוספת לפיזור המפעלים ליד ערים ויישובים היא השאיפה שהם אלה יספקו פרנסה לתושבי האזור. אם יורחקו המפעלים מהיישובים, לא יימצאו להם עובדים בכמות מספקת ותיפעולם יהיה מורכב ויקר יותר; מצב שכזה ירתיע משקיעים וייתכן שמפעלים מרוחקים ייסגרו או שלא יוקמו כלל.

הפיתרון: תקנים מעודכנים ואכיפה

הפיתרון, אומרים מומחי סביבה, הוא בהגברת האכיפה ובהידוק נהלי הביטחון, כדי להבטיח שגם מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים לא יהיו סיכון בריאותי, בטיחותי או סביבתי עבור התושבים הקרובים אליהם.

ארגוני הסביבה קוראים כבר זמן רב למשרד להגנת הסביבה להקשיח את מדיניותו כלפי מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים, ולאכוף את הנהלים הקיימים באופן נחוש יותר ובלתי מתפשר. הם גם מותחים ביקורת על הנהלים עצמם, שלטענתם הם מיושנים ולא עומדים בקנה אחד עם שאיפתה של ישראל להפוך למדינה החברה במועדון ה-OECD.

הארגונים קוראים לישראל לאמץ תקנים גבוהים ונוקשים יותר, לחדד את נהלי החירום במפעלים ולאכוף בנחישות כל הפרה או ליקוי. "הגיעה השעה שהמשרד להגנת הסביבה יקבע מסגרת רגולטיבית מודרנית, כמקובל במדינות המפותחות בעולם, לניהול נכון בשימוש בכימיקלים ובחומרים מסוכנים בישראל", אמרה ל-ynet מנכ"ל עמותת "אדם טבע ודין", עו"ד ציפי איסר-איציק.