אומנות חומרה: זה לא מסוק - זה מחשב מת
הוא לא מגדיר עצמו אמן, אבל אביב רוזנברג, טכנאי רשתות, מעניק חיים חדשים לחלקי מחשב שזמנם עבר. אין דבר שלם יותר מלוח-אם שבור
דיסקים שבורים, גלגלות מדפסת שחוקות ולוחות חשמליים שהגיע זמנם למות. עבור רוב בני- האדם מדובר בחלקי מחשב שמיועדים להשמדה, או במקרה הטוב כאלו שאפשר לנסות לתקן. בשביל אביב רוזנברג ,(35) טכנאי שרתים ורשתות בחברת המחשוב הפרטית הראל טכנולוגיות, מדובר בחומרי גלם ליצירות. לוחות אלקטרונים של מחשב הפכו אצלו לגוף של מטוס F16 מוקטן, גליל מדפסת הפך לטיל המוצמד אליו, וחלקי דיסק הפכו לפרופלור של מסוק.
"תמיד היה לי חוש לדברים האלו ותמיד אהבתי ליצור דברים," מעיד רוזנברג על עצמו. "יש לי את כל הציוד בבית, כולל מספרי פח ודבק ייחודי, עדין וחזק. בבית החדש שעברתי
אליו לאחרונה הרכבתי לבד את הפרקט ואת המיטה של הילדה. אני אוהב עבודת ידיים, בשילוב של העבודה עם המחשב."
לוח המחשב הופך למסוק
רוזנברג נולד בחולון וגר כיום בנס-ציונה עם אשתו ושני ילדיו. הוא מסתובב רוב שעות היום בדרכים - עבודתו מתרכזת במתן שירות ללקוחות וטיפול בתקלות - אבל החיידק היצירתי נכנס בו כשעבד במחלקת מיקור-חוץ במשרד ראש הממשלה. רוזנברג מצא דרך אולטימטיבית להשתמש בחלקי מחשב מושבתים המיועדים להשמדה, שבהם היה נתקל יום יום. לוחות אלקטרונים, מסכים שטוחים, חלקי מדפסת - הכל חומר גלם בידי היוצר. אחרי דגם אחד - החברים בעבודה הביעו התלהבות וזו הובילה לעוד ועוד יצירות.
רוזנברג":החומרים והרעיונות היו שם, אז בניתי. "היו לי הרבה הפסקות של כמה דקות בין משימות," הוא מסביר איך יוצרים אומנות תוך כדי עבודה מבלי שהבוסים יכעסו. "עשר דקות כאן, רבע שעה שם - סיימתי התקנות והמשכתי להדביק ולחתוך. אפילו נשארתי אחרי שעות העבודה, כדי להשלים עוד משהו."
מאיפה היצירתיות?
"הכל מתוך עניין. כשהחלטתי לבנות מסוק, למשל, לקחתי תמונה שלו ובניתי בהתאם לתמונה. הכל ממש, עד הפרטים הקטנים, אבל תמיד - רק החיצוניים."
למה כבר לא ללכת עד הסוף?
"הכל נעשה בחיתוך גס, ובגלל חומר הגלם הנוקשה של לוחות המחשב, קשה לבנות את הקטע הפנימי העדין בחיתוך כזה. החלק הפנימי הכי פרטני שעשיתי היה להרכיב, למשל, תא טייס עם כיסא - אבל לא השקעתי בהגה."
הילדים נוהגים
רוזנברג בונה את הדגמים כשהוא מאתר "חלון זמן" פנוי. זו הסיבה, כנראה, שהיו גם דגמים שעבד עליהם שבועיים, מבלי לקחת את העבודה (כלומר, את היצירה) הביתה. "הכל
תלוי במורכבות של הדגם. כשבניתי מכונית, למשל, השקעתי מאוד בפנסים: לקחתי לדים מתוך מנורות של מחשב והדבקתי בתוך הפנסים."
הדגמים שרוזנברג בונה מוצגים לראווה במשרדי החברה, אבל לפעמים הוא גם מביא אותם הביתה, לטיפול סופי או לתיקון עדין. הנהנים העיקריים מהעניין הם ילדיו, בני 4 ו.6- "אני מאפשר להם לשחק עם הדגמים אבל משגיח מקרוב. הם מאוד עדינים. הבעיה היא, שגם מבוגרים מתלהבים לשחק איתם. הכי פופולריים הם הגלגלים המסתובבים של הרכב או הפרופלור של המסוק. בהתחלה חיברתי לפרופלור, למשל, גלגלת. אחרי שיותר מדי אנשים סובבו אותו, קיבעתי אותו כדי שלא יישבר."
למרות הקונוטציה האלקטרונית, הדגמים של רוזנברג לא פועלים על סוללות או חשמל. המנורות לא דולקות, והרכבת לא נוסעת בעזרת שלט רחוק. "החומרים והרעיונות היו שם, אז בניתי. כרגע אני מאוד עסוק בעבודה, והתחביב נדחק הצידה."
לפנייה לכתב/ת 
