בלב ובנפש
מי שרוצה להימלט מהמציאות, עדיף שלא יקשיב לאלבום החדש של עמיר לב. כל השאר מוזמנים להתרשם מדרכו לחבר בין הקוסם והפושע, בין הפוליטי לאישי, במשפטים פשוטים ותכליתיים
בואו לקולנוע של עמיר לב: הנה הוא בקופת קולנוע לב, מוכר את הכרטיסים. מבטו ניטרלי, כאילו לא אכפת לו אם תקנו או לא תקנו. לא משנה הסרט - תמיד יהיו בו נסיעה, גבר שנעצר באמצע ההתרחשות, אישה משלימה בעל כורחה ואולי גם קוסם. לב, בקולנוע שלו, הוא גם האיש שעומד בכניסה, בודק לכם את התיקים. מתבונן בתוכם בתשומת לב, לא מחמיץ אף פרט. הכל יכול להיכנס לשירים שלו: מסטיק ("נמל תעופה"), דיאט יוגורט בטעם פירות ("נוסע וחוזר"), אפילו חוברות של כרטיסי אשראי ("שני ברגים").
ב"הכל כאן", אלבומו החדש, כמו בשאר אלבומיו-סרטיו, קולו של לב, ביובשו הגמלוני, ממשיך להבקיע מעיינות של הבעה. המונוטוניות של הפסקול היא מוזיקלית והאפור שבו צבעוני. עודד פרח הפיק מוזיקלית ומשתתף עם לב בעיבודים, שמאפשרים לנגנים המצוינים להתאים את האווירה ההולמת לכל שיר: הפורענות שב"קנטינה", המצוקה ב"פארדייס", הכמיהה ב"שני ברגים". הנגנים הם בעיקר לב ויניב דדון בגיטרות, גולן זוסקוביץ' בבס ואסי ששון בתופים. חלק מהשירים זוכים לתגבור נמרץ של ברי סחרוף בגיטרות ובקלידים. בשיר "בלפור 7" הנגינה מתחדדת דווקא בצמצום שלה – רק הגיטרות של לב.
לב. מתבונן בתשומת לב, לא מחמיץ אף פרט (צילום: כפיר בולוטין)
מי שרוצה להימלט מהמציאות, עדיף שלא יקשיב לאלבום הזה: פוליטיקה ומלחמה מטיחות את האקטואליה האכזרית שלהן במאזין. בין חברי הילדות בשיר "חולון", ישנו, לצד הקוסם והפושע, גם אחד שנהרג בלבנון. ב"בלפור 7", הפוליטי מתערבב עם האישי. "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים" – כך נפתח השיר, והמשפט הבא הוא "הבת שלי שומעת ברוס בחדר הקטן". באמצע מוזכרים הילדים של עזה והילדים של שדרות. בסופו לב כותב שמות מתוך התקף חרדה - ויקי כנפו וישראל טוויטו לצד אורי אבנרי ואודי אדיב, אביגדור פלדמן לצד מרתין לותר קינג, וגם בני המשפחה שלו.
התסריט של לב מתבסס על משפטים פשוטים ותכליתיים, המציירים תמונות
צורבות שמורכבות מפרטי-פרטים. נעלי ההתעמלות של "הלקוח" לצד נעלי העקבים של האישה שנאלצת למכור לו את גופה. מדבקת "תנו לחיות לחיות" על הסובארו הלבנה שלו, לעומת מלמולי ההשכבה לישון של אנושקה, בתה.
ככל שהשירים באים מהמקום החברתי, כך הם פרטיים יותר. לפעמים מדובר באמיתות שחוקות, אבל לב מצליח להדגיש את האמת שבהן, למשל "הכוכבים הגדולים באים מהמקומות הקשים" בשיר "YMCA". השיר הזה, שמתחיל בנמרצות נגינתית, לקראת סופו נהיה איטי וכבד, כאילו שזה כבר שיר אחר. הכבדות האיטית הזאת גולשת לשיר הבא, "מרסיי", שמסתיים בפתאומיות בהודעה על מותו של ז'אן ז'אק גולדברג. זהו השיר השני שנכתב באחרונה על המתופף הישראלי המשפיע, לצד "השיר של ז'אק", מאלבומו האחרון של פורטיס. פורטיס, אגב, מופיע ב-"YMCA" כמקור השראה, בזכות שירו "אין קץ לילדות".
הסרט של לב, גם כשמגיע לקיצו, ממשיך מחוץ לאולם. האם הפסקול שלו יצליח לעמוד גם בכלי קיבול נוספים, כמו תחנות רדיו פופולריות? הרי הליריות המתעדת הזו הצמיחה בעבר גם להיטים. האם יהיו לאלבום הנוכחי "אריה ורותי", "כחול וירוק" ו"פעם בחיים" משלו? זה תלוי בכם. עמיר לב ממשיך בינתיים לעשות את מה שהוא יודע. "תמיד מוכן לחזור, מתרחק לאט", כשם אחד משיריו. "הכל כאן" – באלבום הזה.
עמיר לב, "הכל כאן", התו השמיני
