צלם ynet שנפצע במפעל: לבי על העובדים
הוא שרד מלחמות ופיגועים, אבל דווקא במפעל שבו חיפש את הסיפור האנושי - נפצע חגי אהרון באורח בינוני, כשהעובדים המוחים על פיטורם סגרו עליו בטעות את השער. "התמוטטתי", סיפר, "אך העיקר שהצלחתי להשיג את התמונות"
הפעילות האינטנסיבית בשטח מחייבת את אנשי התקשורת "לשמור מרחק" מגיבורי הסיפור אותו הם מסקרים, אולם לעתים הופכים הכתבים והצלמים למעורבים במתרחש בעל כורחם. כך קרה לצלם ynet שנפצע באורח בינוני, לאחר שנקלע לעימות בין עובדי המפעל למנכ"ל תאגיד מפעלי העמק, שוקי עוגן.
שעות ספורות אחרי התקרית, שיחזר אהרון את הדרמה במפעל שבו מתבצרים העובדים זה היום השני. "הגעתי הבוקר למפעל. אני מגיע לכאן כבר כמה ימים כדי לסקר את התבצרות העובדים ומצבם. הבוקר ידעתי שצפוי להגיע למקום המנכ"ל. כשאני הגעתי הוא כבר היה בפנים בישיבה והעובדים חיכו לו בתוך הבניין מחוץ לחדר", סיפר.
"היה קשה לשמוע את בכיים של חלק מהעובדים, את הזעקות והחרדה של אנשים שלא יודעים מה יעלה בגורלם. הישיבה הסתיימה, גורמי ההסתדרות שהיו בה ביקשו מן העובדים לצאת החוצה ואנחנו - הצלמים והכתבים - נשארנו בפנים. כשהמנכ"ל יצא ליווינו אותו החוצה. בחוץ סערו הרוחות, העובדים לא רצו לאפשר לו לצאת ואני יחד עם צלמים נוספים עמדתי מולו וצילמתי אותו תוך כדי הליכה לאחור".
חגי אהרון מיד אחרי שנפצע
"חייב להמשיך לנשום"
ואז הגיע הרגע שבו נפגע אהרון. "פתאום אני מרגיש חבטה חזקה ומבין שאני מעוך בין שני חלקי שער הברזל של המפעל. שתי המצלמות היו אצלי בידיים. ניסיתי לשמור על הציוד, אך הרגשתי שאני לא מצליח. המשקפיים עפו לי מהראש והביפר נשבר. נתתי צרחה ורק אז אחרי שניות ארוכות הבינו העובדים שהם טרקו את שער הברזל עליי", סיפר.
"השער פעל באופן ידני ולא על אוטומט והעובדים שלא רצו לאפשר למנכ"ל לצאת לא ידעו שאני נמצא שם. כשהם פתחו את השער התמוטטתי על הרצפה כשאני סובל מכאבים עזים בפלג הגוף העליון. כל הזמן עבר לי בראש שאני חייב להמשיך לנשום, שאסור לי להפסיק. מסביב היו חברים למקצוע שהחזיקו אותי וכך במשך דקות ארוכות חיכיתי לאמבולנס".
אהרון, שעובד כצלם זה שנים רבות, מאושפז כעת במחלקה הכירורגית בבית החולים "העמק" בעפולה, כשהוא סובל משברים בידו השמאלית, בשלוש מצלעותיו וחור בריאתו. "בעבודתי כצלם עיתונות אני ושאר הצלמים מסתכנים לא פעם. מזירות של מלחמה וטרור יצאתי בשלום ודווקא כאן בסיפור אנושי בו לא ציפיתי להיפגע - נפגעתי", אמר. "לבי על אותם עובדים שעתידם מונח על כף המאזניים", הוסיף בחיוך, "העיקר שהצלחתי בסופו של דבר להשיג את התמונות שלשמן באתי למפעל".