ונתחיל במצרך הבסיסי מכולם - המזון

ביום ראשון הקרוב, 15 במרס, יצוין ברחבי העולם - כבכל שנה - יום הצרכן הבינלאומי. איך זה החל? מהו היום הזה? ומה משמעויותיו לגבינו, כאן בישראל?

האותיות הקטנות / יעל אונגרפורסם: 12.03.09 , 11:28

הכל התחיל ב-15 במרס 1962. באותו יום הכריז מי שהיה נשיאהּ של ארצות-הברית באותם ימים, ג'ון פ' קנדי, בפני הקונגרס: "כולנו בעצם צרכנים. הצרכנים הם הקבוצה הכלכלית הגדולה ביותר, זו שמשפיעה כמעט על כל החלטה פרטית או ציבורית בתחום הכלכלה ומושפעת ממנה. ולמרות זאת, הם הקבוצה החשובה הגדולה היחידה... שלעתים קרובות אין מקשיבים מה יש לה לומר".

הנשיא קנדי עמד אז על ארבע זכויות היסוד של הצרכנים: הזכות לבטיחות, הזכות לקבל מידע, הזכות לבחור והזכות להישמע.

ברוח דבריו של קנדי צוין יום הצרכן הבינלאומי בראשונה ב-15 במרס 1983. כעבור כשנתיים, ב-9 באפריל 1985, בעקבות כעשר שנות פעילות נמרצת של ארגון הצרכנים הבינלאומי וארגוני צרכנים נוספים, אימצה העצרת הכללית של האו"ם את הקווים המנחים בהגנת הצרכן.

כעת נוספו לארבע זכויות היסוד הוותיקות עוד ארבע זכויות יסוד - כבדות משקל לא פחות: הזכות לקבלת הצרכים הבסיסיים, הזכות לקבל פיצויים, הזכות לחינוך לצרכנות והזכות לסביבה בריאה.

בלי הטעיות ובלי סכנה לבריאות

פירוט מרכיבי הזכויות הללו פורס מניפה רחבה של צרכים שיש לספקם ולהגן על קיומם. הזכות לאספקת הצרכים הבסיסיים כוללת הבטחת אספקתם של מזון; ביגוד; מגורים; טיפול רפואי; חינוך; מתקנים ציבוריים; מים והיגיינה ברמה נאותה.

הזכות לבטיחות קובעת כי לצרכן יש זכות להיות מוגן מפני מוצרים, תהליכי ייצור ושירותים אשר מסכנים את הבריאות או את החיים. הזכות לקבלת מידע אומרת כי לצרכן יש זכות לקבל אינפורמציה שתאפשר לו לגבש החלטה מושכלת לפני הקנייה, ולהיות מוגן מפני פרסומים או מידע אחר הנגועים בחוסר יושר או שהם מטעים.

הזכות לבחור, משמעה היכולת לברור מתוך מגוון מוצרים ושירותים במחירים תחרותיים ובאיכות משביעת רצון. הזכות להישמע אומרת כי האינטרסים של הצרכנים צריכים לבוא לידי ביטוי בפני הגופים מקבלי ההחלטות, וכן בכל האמור בפיתוח מוצרים ושירותים.

הזכות לקבל פיצוי, עניינה הסדרים הוגנים ליישוב תביעות, כולל פיצוי בגין הטעיה, מוצרים מפוקפקים או שירותים לקויים.

במוקדה של הזכות לחינוך לצרכנות עומדות קבלת מידע ורכישת הכישורים הנחוצים לשם קבלת החלטה צרכנית מושכלת, וכן מוּדעוּת לזכויות היסוד של הצרכן והאחריות המוטלת עליו. כשמדובר בזכות לסביבה בריאה, הכוונה היא לחיים ועבודה בסביבה שאין בה סכנה לרווחתם של הדור הנוכחי והדורות הבאים.

כשליש מהאוכלוסייה מקצצת במזון

לרגל יום הצרכן הבינלאומי הקרוב נתמקד במצב הקיים בישראל בכל האמור בזכות לקבלת הצרכים הבסיסיים. שהרי צרכנות איננה רק תאריך התפוגה של היוגורט או אפילו יחידת נופש שנמכרה אגב הפעלת לחץ לא הוגן והטעיה מאסיבית. בהקשר זה עולים ממצאים מאלפים ומדאיגים מסקרי דעת קהל שערכו שני ארגוני הצרכנים הגדולים - המועצה לצרכנות ורשות ההסתדרות לצרכנות, ממש בימים אלו.

באופן מובהק עלה משני הסקרים, כי יותר ממחצית הנמנים עם האוכלוסייה הבוגרת בישראל (56% בסקר רשות ההסתדרות לצרכנות ו-58% בסקר המועצה לצרכנות) צימצמו בתקופה האחרונה, עקב המצב הכלכלי וחוסר הוודאות, במידה כזו או אחרת, את הוצאותיהם.

כ-19% מבין הנשאלים בשני הסקרים השיבו כי הם קיצצו הרבה או הרבה מאוד בהוצאותיהם עקב המצב. כלומר, כל אדם חמישי בישראל כבר אינו מסוגל לקנות בהיקפים שקנה עד לפני חודשים ספורים בלבד.

מבין אלו שצימצמו, יותר ממחצית קיצצו בהוצאותיהם למזון - 54% בסקר רשות ההסתדרות לצרכנות ו-57% בסקר המועצה לצרכנות. אם כן, כל אדם שני בישראל נפגע כך או אחרת מפגעי הכלכלה, וכל אדם שלישי קיצץ עקב כך ברכישת מזון.

וגם התמונה הזו אינה מדויקת לחלוטין. שני הסקרים כאחד נערכו אך ורק בקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. סביר שאילו נערך הסקר גם בקרב האוכלוסייה הערבית, היו הממצאים חמורים עוד יותר, שכן לפי כל דו"חות העוני, אוכלוסייה זו, באופן ממוצע, היא מן העניות בישראל.

ממצא מאלף נוסף עלה בסקר רשות ההסתדרות לצרכנות: מבין האזרחים שקיצצו בהוצאותיהם, 90% לא קיצצו בהוצאותיהם לבריאות, ו-67% לא קיצצו בהוצאות לחינוך וחוגים לילדים. והנה לכם בתמצית הדילמה שעליה מדברים רבות בהקשר של קשישים: עליהם לבחור, עקב הכנסתם הדלה, בין מזון לבין תרופות. ובמשפחות צעירות צריך לבחור לפעמים בין מזון לבין הקניית חינוך לדור הצעיר, כדי שיהיו בידיו כלים לחיים טובים יותר בעתיד.

בתי התמחוי מוכיחים: הזכויות נרמסות

זו תמונה המלמדת, כי בישראל 2009 אין הגנה של ממש לזכות לקבלת הצרכים הבסיסיים. הביטוי הפלסטי לכך הוא התמונות מבתי התמחוי והעמותות המסייעות במזון אשר קורסים, מצד אחד, מעומס הפונים ההולך וגובר, ומן הצד האחר בשל הקטנת התמיכה בהם. לא, לא זו של הממשלה. היא אינה תומכת בהם. הם תלויים בחסדיהם ובנדיבות לבם של אזרחים בעלי אמצעים. וכשאֵלֶה האחרונים ניזוקים בכיסם, מופקרים הנצרכים-בעל-כורחם לחרדה ולהשפלה הולכות וגוברות.

מי שחי בחוסר ודאות באשר לצרכיו הבסיסיים - ובראש ובראשונה מזונו מדי יום ביומו - פגיע מאוד למחלות שונות. לחץ נפשי ידוע זה כבר כגורם לתחלואה. וכך מתהדקת עוד יותר טבעת החנק סביב צווארם של המדוכאים והמושפלים בחברה הישראלית: בהכרח צריכת התרופות שלהם תגדל, התרופות עולות כסף תודות לשיטה הנלוזה שגרר עמה חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וברירת הקיום היומיומי האכזרית רק מחריפה.

התיאורים הללו כמו נלקחו מתיאורה של מדינת עולם שלישי. במובנים אלו כנראה באמת איננו כה רחוקים מכך. וזו רק אחת מזכויות היסוד של הצרכן. אילו בדקנו מה עולה בגורל שאר הזכויות, יכולנו למלא עוד דפים רבים.

הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בנושאי צרכנות