אודיסיאה ביוון: מהצפון לאפירוס

את האודיסיאה שלנו ברחבי יוון נפתח בצפון המדינה. יוון בגבולותיה כיום (שהתגבשו ב"פרוסות" מאז העצמאות ב-1829 ולא בבת אחת) מחולקת ל-13 מחוזות. חבל הארץ הגדול ביותר בצפון המדינה הוא חבל מקדוניה (ואבוי למדינה השכנה מצפון אם תשתמש בשם מקדוניה...) "המאכלס" שלושה מחוזות: מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה, מחוז מרכז מקדוניה ומחוז מערב מקדוניה. בירת חבל מקדוניה היא העיר סלוניקי (ובעצם תסלוניקי, Thessaloniki). זו העיר השנייה בגודלה ביוון אחרי אתונה - וכה שונה היא ממנה!

אפשר לנחות בשדה התעופה הבינלאומי של העיר, ולפתוח כאן את טיולנו במחוז מרכז מקדוניה, אך גם אפשר לצאת משדה התעופה מזרחה ולחצות את חצי האי חלקידיקי עד העיר הקטנה קאבאלה (Kavala). זוהי עיר יפה וקומפקטית, עם נמל שוקק חיים. מאז המאה ה-16 ועד 1912 היתה זו עיר טורקית תוססת. זוהי עיר הולדתו של מוחמד עלי, בנו של סוחר אלבני שהפך לימים למשנה לסולטאן ולמושל האזור הגדול באימפריה העות'מאנית - מצרים. שם הפך מוחמד עלי לשליט כה חזק עד שמרד באדוניו מקושטא וניהל את מצרים כישות עצמאית.

בבוקר מפליגים במעבורת מקאבאלה אל "אי האזמרגד" - האי ת'אסוס (Thassos). זהו האי הצפוני ביותר בים האגאי, הריו מכוסים ביערות ירוקים ומפרציו צבועים בגוון הטורקיז. העיירה הראשית היא ת'אסוס, ששווה סיור רגלי. אחר כך מומלץ להקיף את האי הקטן בסיבוב מעגלי עם כמה עצירות, כמו למשל באליקי (Aliki, כשמה של זמרת ושחקנית קולנוע יוונית אהובה משנות ה-60). זהו כפרון קטן, לידו מחצבות שיש מרשימות מימי הרומאים ובעיקר מפרץ תכול וצלול עם 3-4 טברנות על המים.

ים, היסטוריה ויהדות. סלוניקי (צילומים: נעמה וילוז'ני)

לכבוד אחותו של מוקדון

סלוניקי, היא תסלוניקי או סלוניקה, העיר השנייה בגודלה ביוון, בירת הצפון בה מתגוררים למעלה ממיליון נפש. העיר קרויה על שם אחותו של אלכסנדר מוקדון, ת'סלוניקה, וייסד אותה לכבודה בעלה קסנדרוס, שהיה אחד משרי צבאו הבכירים של אלכסנדר הגדול. עד היום ניתן למצוא בעיר את שרידי הדרך העתיקה, כמו גם אתרים ארכיאולוגיים מרשימים מהתקופה הרומית.

בימי האימפריה הביזנטית התפתחה העיר עוד ועוד והייתה לשנייה בגודלה ובתפארתה באימפריה אחרי קונסטנטינופוליס. עם הנצרות, שהפכה אז לדת האימפריה, התמלאה העיר בכנסיות ביזנטיות מרשימות, שחלקן קיים עד היום. סלוניקה היה שמה של העיר בימי האימפריה הביזנטית וכך מכנים אותה תושביה המקומיים עד היום. עד 1912 היתה זו עיר טורקית משגשת - ובא נולד אתא טורק, אבי האומה הטורקית החדשה.

במשך מאות שנים פרחה בסלוניקי קהילה יהודית מפוארת, עד שהעיר זכתה לכינוי "ירושלים של הבלקן". אולם קהילה זו, שמנתה למעלה מ-70 אלף נפש, נגדעה בשואה - לאחר שיהודי העיר כולה נשלחו ב-19 משלוחים לתאי הגזים באוושוויץ בין החודשים מרץ לאוגוסט 1943. כיום יש בעיר מוזיאון יהודי לתולדות הקהילה לדורותיה ובית כנסת פעיל לקהילה הקטנה שחזרה לפעול בעיר.

כמו כן בעיר אתרים ביזנטיים ועות'מאניים ראויים ואל תדלגו על ביקור ערב ברובע הנמל המתחדש – רובע לאד'אד'יקה (Ladadika), על שלל מסעדותיו, בתי הקפה והמועדונים שבו. כדאי להקדיש לעיר ולסביבותיה לפחות יומיים.

למחרת צאו מסלוניקי מערבה אל שרידי העיר פלה (Pela), שהייתה בירתם (השנייה) של המוקדונים ובה נולד אלכסנדר הגדול. מה שנשתמר שם אלה פסיפסי רצפה מדהימים ביופיים, באתר הארכיאולוגי ובמוזיאון הקטן הצמוד לאתר. ממשיכים לעיר וריה (Veria), לביקור ברובע היהודי שבה, המכונה - איש לא יודע למה - "ברבוטה". משם כמה ק"מ דרומה לאתר המדהים בוורגינה (Vergina), אתר הקבורה של המלך פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, ושל חלק מבני משפחתו. החפצים המדהימים שנחשפו בתוך הקבר מוצגים במקום בצורה מרתקת.

פסיפסים מרהיבים בשרידי העיר פלה

עם הפנים למערב

קסטוריה היא הבסיס שלנו לטיול אל הפינה הצפון-מערבית של יוון שם, בגובה 935 מ' מעל פני הים, שוכן אגם פרספה הגדול (Megalo Prespe). שטח האגם נחלק בין שלוש המדינות ועל החוף הדרומי שביוון שוכן הכפר פסאראדס (Psarades, מילולית - דייגים). בשלוש הטברנות שיש ברחוב היחידי שבכפר, על גדת האגם, ניתן לאכול דגים טריים שזה עתה נשלו מן האגם וגם, בכמה אופני הכנה, את המאכל הנפוץ באזור זה – שעועית (פאסולדה). אחר כך נטייל רגלית בינות הבתים של הכפר, חלקם מלפני 150-200 שנה ובהם חיים, ממש כמו אז, כ-100 תושבים בלבד. אפשר גם לארגן שיט באגם בסירות הדייגים אל מערות התבודדות של נזירים אורתודוקסיים שנמלטו לאזור שכוח אל זה לפני 500 שנה עם הכיבוש המוסלמי של יוון.

מדרום לאגם פרספה הגדול נמצא אגם פרספה הקטן, כולו בשטח יוון. במרכזו אי קטן – איוס אכיליוס (Agios Achilios) ובו כפר אחד עם אותו השם ודרך גישה אחת (חוץ מסירות) והיא גשר צף באורך 800 מ'.

יואנינה, בירת מחוז אפירוס 

הארץ מעבר להרים

כבר בימי יוון העתיקה היה חבל אפירוס בשולי העולם הפאן הלני. מרכזו של האזור היתה העיר יואנינה (Ioanina). העיר הגיעה לכותרות לקראת סוף המאה ה-18 עת היתה בירת מחוז אפירוס של האימפריה העות'מאנית. אנו חולפים בצפון-מערב אפירוס, שאף הוא נושק לגבול האלבני של היום (ושפעם היה חלק מחבל אפירוס, כמו גם מרבית דרום אלבניה של היום).

לאזור הזה ממערב להרי הפינדוס קוראים ביוון אזור זגוריה (Zagori), שפרושו המילולי הוא "חבל הארץ מעבר להרים". המילה "זגוריה" איננה ביוונית אלא בוולאכית, שפתם של הוולאכים. הוולאכים הם רועי הצאן הארומניטים שהגיעו בימי האימפריה הרומית ועד ימי הביניים מאזור דאקיה (רומניה) אל הרי הפינדוס. כיום מתגוררים צאצאיהם בכפרים ההרריים באזור זה של צפון יוון, דרום אלבניה ומערב מקדוניה. עד היום יש בהם מרכיבים תרבותיים רומניים עתיקים, אם כי הם אינם מגדירים עצמם כמיעוט אתני נפרד. עם זאת, בשנים האחרונות הם מנסים להחיות את שפתם ומסורותיהם.

נמשיך בטיולנו בין כפרי האבן של חבל זגוריה, 44 במספרם, כשהבולטים שבהם הם פפיגו (הקטן והגדול), אריסטי, אנו פדינה, ויצה, צפלובו וכמובן מונודנדרי. כל הבתים בנויים אבן גיר ולכולם גגות עם רעפי צפחה טבעיים. הרחובות והשבילים מרוצפים באבן וגשרי אבן אפירוטים בני מאות שנים. הכל טובל בירק ומשתלב באופן הרמוני עם הטבע העוטף את הכפרים המבודדים. בהפסקת האוכל חייבים לטעום את מנת הדגל המקומית, הטורופיטה (אך גם חורטופיטה ו/או ספינקופיטה). מדובר במעין בורקס המקומי, ממולא גבינה, תרד או כל ירק אחר הגדל בשדה הסמוך.

בית הכנסת שברובע העתיק ביואנינה

הגענו ליואנינה (שהמקומיים קוראים לה יאנינה) והיא לא פחות יפה מקסטוריה וקצת יותר גדולה וגם היא יושבת על שפת אגם – אגם פאמבוטיס. בין האגם לבין העיר העתיקה מוקפת החומות שבנה עלי פאשא יש טיילת יפהפייה, עמוסת עצי דולב ענקיים ומתחתם עשרות בתי קפה, מסעדות דגים, טברנות וכמה חנויות מעולות לגלידות ולמתוקים ממשפחת השוקולדיים. בערב מתמלא המקום במאות מאות של מקומיים, מהם הרבה סטודנטים הלומדים בפקולטה לרפואה המקומית הידועה בכל יוון. חגיגה אמיתית.

במעלה העיר העתיקה מוקפת החומות נמצא הקסטרו הביזנטי שבו בנה השודד מטפלנה את ארמון הפאשא שלו, לכשמינו אותו העות'מאנים למושל בסוף המאה ה-18. עלי פאשא היה אלבני מהכפר טפלנה שהחל את הקריירה שלו כשודד דרכים. ב"זכות" אכזריותו הוא משך את עיני "השער העליון" בקושטא שהחליט למנותו מושל כל מחוז אפירוס על מנת שיביס את שאר השודדים. עלי פאשא הצליח מעל ומעבר, הרחיב את תחום שלטונו גם על מרבית הפלופונסוס וחלקים מתסאליה ומקדוניה והתנהל כמושל עצמאי. סופו של המורד היה מר - הבוסים הנבגדים תפסוהו וכרתו את ראשו.

נעזוב את חבל אפירוס בנסיעה מזרחה אל ראש רכס הרי הפינדוס, נעבור במעבר ההרים קאטארה (1692 מ' מעל פני הים) ונרד אל עבר אזור מטאורה (Meteora, ביוונית "מטאור" הינו "תלוי באוויר"). לפני שנגיע אל "המנזרים התלויים" המפורסמים, נעצור בכפר האלפיני מצובו (Metsovo , מילולית מוולאכית: "כפר הדובים"). זהו כפר מיוחד בזכות תושביו, בתי העץ היפים על מרפסותיהם שכאילו גולפו ביד אדם, הגבינה המיוחדת שמייצרים כאן, הפרלמנט של הזקנים בכיכר המרכזית של הכפר ופסל שני הדובים על יד הדולב הענק המסמן את מרכז הכפר בכיכר הראשית והיחידה. מצובו הוא המבוסס והיפה בכפרי הוולאכים שבאזור.

עתה אנחנו בדרך למחוז תסאליה, אל אזור מטאורה שאין שני לו. אבל על כך - בכתבה הבאה.

• לכתבה הראשונה בסדרה: היכרות עם יוון
  

• רמי סימסולו הוא מומחה ליוון ומדריך בחברת אקו טיולי שטח