התרבות היא מעל לחינוך

מאז שפסקתי מלהיות דתי, אני יותר ויותר יהודי. שכן הדת שלי היא תרבות, והאמונה שלי היא האמנות. כך נגאלתי מעול הדת וקיבלתי עול מצוות התרבות. מצאתי שהתרבות היא מעל לכל דת ומעל לכל חינוך.

שנותיי כתלמיד במערכת החינוך בשנות ה-50 וה-60 היו מסתיימות אחרת לגמרי ללא התרבות והאמנות. בלעדיהן הייתי כנראה מוצא את עצמי כעוד "ילד על ריטלין", שעוד לא גילו בימי ילדותי, (תודה לאל) או כאחד מילדי הרחוב שמאסו במערכת החינוך ומצאו את חייהם הרחק ממנה.

ההצלה הגדולה מבחינתי בבית הספר נצח ישראל בנים (דתי) היתה יכולתם של המורים להחדיר בי תרבות ולשתף אותי כך או אחרת באירועי אמנות. כך גם בית הספר הראשון לאמנויות, "רננים", בו התקבצו כל הילדים "המיוחדים" לטוב ולרע תחת קורת היצירה, התרבות והאמנות.

צדיק הדור, מנהלו יצחק הירשברג, הסביר לנו השכם והערב: "ילדים, מוסיקה זה מתמטיקה, כימיה זה יחסים, פיסיקה זה דרמה". בלי ההסברים האלה לא הייתי מקבל 100 במתמטיקה, 100 בפיסיקה ו-100 בכימיה. לפחות ילד מופרע אחד הבין את היחס בין אמנות, תרבות ולמידה יצירתית.

אך כיום, גם את זה רוצים לצמצם ולקחת מתלמידי המדינה, כשכידוע כבר לא כל כך במתמטיקה ופחות מזה בפיזיקה וגרוע יותר בכימיה. מה יהיה על היהודי החדש ומי יהיה הילד יציר כפיה של מערכת חינוך המצמצמת את האלוהות? זו מערכת שמתקרבת בצעדי ענק אל מותה. במהלך גסיסתה, היא מנסה להרוס בדרכה גם את מערכת התרבות, תוך הכרזות כגון: "לימודי האמנויות בחטיבת הביניים יקוצצו".

התרבות היא יצירת המחר, בעוד החינוך הוא בירור האתמול והבנתו. לכן התרבות היא מעל לחינוך. בזמן שמערכת החינוך מתבוססת באתמול ומחמיצה את העתיד, התרבות היא זו שאמורה לנער את החינוך ולהביא ליצירתה של חשיבה יצירתית מקורית לצד פעילות באמנויות.

בתחילת דרכה, שמה מערכת החינוך הציונית דגשים על חשיבה תרבותית ויצירתית. אפילו הפוליטיקאים של פעם ידעו שמקומה של התרבות בראש סולם הערכים של עם המנסה להקים את עצמו מחדש. אך הפוליטיקאים שלנו עסוקים בלשמור על ישבנם בכיסאותיהם, ומאחר שהמורים וראשי מערכת החינוך נלחמים על הלחם, לא נשאר מקום ליצירתיות, לתרבות ולאמנות.

הציונות נשענה על התרבות היהודית, שעמדה בפרץ מול כל משבר שאיים על קיומה. על בסיס כוחה של התרבות נבנתה אמונה חדשה בציונות ובשיבה לציון. הפלג היהודי הקיצוני האנטי דתי ניבא שהציונות היא זו שתהרוס את היהדות. הם עצמם התרחקו מהתרבות היהודית אל המעגלים הדתיים החשוכים והפכו לסקטור דתי יותר ויותר מיסטי סגור. הרחק מהתרבות היהודית המושתתת על "דרך ארץ קדמה לתורה". אותה "דרך ארץ" שהיא יסודה של התרבות לפני הדת. דרך ארץ לפני תורה.

סוד קיומה של היהדות הוא בתרבותה. היהדות החזיקה מעמד יותר מכל דת כיוון שהיתה בה יותר תרבות מדת. עם ישראל חי וקיים היום אחרי שכל עמי המזרח התיכון החליפו קידומת. איפה הבבלים, האשורים, החיתים, היבוסים הגרגשים ועוד ועוד עמים שחדלו מלהתקיים? עמים שדתם היתה אמונתם פסו מן העולם. אך היהדות הצליחה לחבור לתרבות, ותרבות אי אפשר למחוק. ראו את הכוזרים שלקחו על עצמם את עול מצוות הדת היהודית אבל לא הצטרפו לתרבותה. גם הם נעלמו ואיש לא יודע לאן. זוהי תולדה של אחיזה בדת ולא בתרבות.

צמצום הציונות

העיסוק בתרבות ואמנות מקדם את האדם הצעיר הכבול בתוך מכונת החינוך החורקת. היא מקדמת את רצונו של התלמיד להגיע אל בית הספר ומקדמת אותו בהבנת הנקרא. העיסוק היצירתי מקדם גם את החשיבה המתמטית והחשיבה המדעית. היצירתיות יוצרת אפשרויות במיוחד עבור אלו ש"אינם הולכים בתלם החינוכי" המקובל.

מה תעשה מערכת החינוך ללא תרבות ואמנות? תציף את מוחות הילדים בריטלין? לאן יתעלו המוחות הצעירים את היצירתיות שבהם?

המשכה של היהדות תלוי בשמירה על תרבותה. זה תפקידה העיקרי של הציונות וזה תפקידה המרכזי של מערכת החינוך והתרבות בישראל. קיצוצה של התרבות עלול להוביל אותנו להסכים בבוא הימים לנבואתם של היהודים האנטי ציוניים: "הציונות תהרוס את היהדות".

לאתר של יוסי אלפי לחצו כאן