זייפני הסלבס ב-Twitter - מתעלים על המקור

אתה נשמע לי כמו אחד מאל-קעידה. אני אדאג שהחבר החדש שלי, הנשיא או-באסה, ישלח כמה חבר'ה לבקר אותך".

(ג'ורג' ו.בוש המזוייף עונה בטוויטר לגולש, בוגד מסוכן כנראה, שחושב שהחטיף קיט-קאט יותר טעים בקנדה).

קצת אחרי שאר העולם, הסלבריטאים גילו את שירות המיני-בלוגים Twitter.com והצטרפו לחגיגה - כעת גם הם מנהלים בלוגים קצרים ומתכתבים עם הגולשים. מגבלת 140

התווים, שטוויטר מחיל על כל הודעה המתפרסמת בו, מרסנת את פוטנציאל הגרפומניה שמציף בלוגים רגילים בהררי טקסט בלתי קריאים. השירות פיתה גם את הידוענים שאינם בעלי כישרון כתיבה להירשם. במקביל, כמעט לכל סלבריטאי שמחשיב את עצמו יש חקיין שמנהל חשבון טוויטר בשמו.

התחזות לסלבים באינטרנט היא סוג של ספורט בינלאומי, שמאפשר לעתים למתחזים לגנוב להם מעט מהתהילה. הפארודיה הפרועה Fake Steve Jobs של העיתונאי דן ליונס על מייסד אפל, סטיב ג'ובס, סיפקה לו יותר תשומת לב  מכל כתבה שאי פעם פירסם. פרופיל פייסבוק מזוייף על-שם קייט ווינסלט, בו היא קראה למתחרה על האוסקר אנג'לינה ג'ולי "כלבה משוגעת עם שפתיים שמנות", הביא את פייסבוק לסגור את החשבון, והמיט על ווינסלט קצת יחסי ציבור גרועים.

היה צפוי שעם התחזקות אופנת הטוויטר, בדיחות מהסוג הזה יגיעו גם לטוויטר - מה גם שפתיחת חשבון וצבירת אלפי משתמשים עוקבים (קוראים) כרוכה במעט השקעה יחסית - אין התעסקות בצד הטכני ואין יותר מדי אפשרויות והגדרות.

בריטני שוב קנתה ארנק

אפשר לדמיין שלפחות חלק מהפארודיות מנסות למלא את החלל שהסלבריטאים האמיתיים הותירו - רובם שומרים את הפיקנטריה לצהובונים, ומעדכנים את טוויטר בזוטות, אולי במטרה להיראות אנושיים יותר. למרות שלאשטון קוצ'ר, אמ.סי האמר וג'ון מקיין יש חשבונות בטוויטר, הם מעניינים בערך כמו קריאת כרך 2008-2009 של דפי זהב גוש דן, וחוש הומור טוויטרי משובח כשל שאקיל אוניל עדיין נדיר. למי אכפת כשכוכבנית הפופ העולה לילי אלן כותבת "אני ערה מאז חמש בבוקר", או "אולי אאפה עוגת גבינה אחר כך"? כשתאפי, תודיעי.

במקרים המרדימים עוד יותר, טוויטר לא מארח יותר מעדכוני RSS לאקוניים. בעזרת כלים כמו TwitterFeed אפשר לשלוח אוטומטית תקצירי עדכונים בפורמט RSS מהאתר הרשמי או הבלוג לחשבון הטוויטר, ואז יכול אותו ידוען "להיות בטוויטר" בלי להתקרב למקלדת בכלל. הכי גרוע: כשלסלבריטאי עצמו אין שום מושג מעונן במחשבים, ומשרד יחסי הציבור שלו מעדכן עבורו את הדיווחים בטוויטר.

בריטני ספירס, למשל, היא אחת שמפילה את רוב מטלות עידכון הטוויטר שלה על יח"צנים. התוצאה: עמוד הטוויטר שלה כולל דיווחים על הופעות או מעשי צדקה, כמו "בואו לראות את בריטני מבקרת ילדים בבית חולים במיאמי". לא שהעדכונים שבאים מבריטני האמיתית כביכול, המדווחים על רכישת משקפי שמש חדשים וארנק, מרתקים יותר.

רק עמודי הטוויטר המזוייפים מעיזים אומרים מה שהמפורסמים לא מעזים: שלינדזי לוהאן מקיאה לארוחת צהריים, שמיילי סיירוס בעצם שונאת ילדים ועושה את האנה מונטנה רק "בשביל ה-$$$$", ושאולי שרה פיילין לא באמת רואה את רוסיה מהמרפסת בסלון.

פגיעה במוניטין?

נשים את הצחוקים בצד. סיימון אוונס מ-PBS טוען כי האינפלציה בחשבונות טוויטר מזוייפים דווקא פוגעת באמינות של האתר כפלטפורמה רצינית להבעת רעיונות. כשהדלאי לאמה פתח חשבון בטוויטר, זה כבר לא נראה כמו חידוש - עוד אישיות מפורסמת, הפעם דמות רוחנית, מצטרפת לשירות המיקרו-בלוגים. אחרי ש-20,000 איש נרשמו כדי לעקוב אחר העדכונים של המנהיג הטיבטי, הנהלת טוויטר כיבתה את האור של החשבון.

מסתבר שנציגים מטעם הדלאי לאמה פנו אליהם והתלוננו, והמתחזה הועף משם בטענה שהפר את תנאי השימוש. עד שהתגלה דבר הזיוף, סוכנות הידיעות הצרפתית (וכלי ושאר התקשורת, שציטטה את הידיעה) כבר פירסמה ידיעה על כך שהדלאי לאמה נכנס לטוויטר, והתייחסה לחשבון כאמיתי לחלוטין. "אין לטעות הזו תירוץ, אבל אנשים לא עומדים ליד הטלפון באמצע הלילה כדי לאמת לך סיפורים", הסבירה לידיה דייויס, אחת העיתונאיות שנפלה בפח.

ביז סטון, המייסד המשותף של טוויטר ומי שסייע להקמת אתרים כמו Odeo, Blogger ו-Xanga, אמר ל-PBS כי "אנשים נוטים להתייחס בחשדנות לסלבריטאים שמופיעים בטוויטר. שאקיל אוניל היה צריך ממש להתקשר לאחד מהקוראים שלו כדי להוכיח שזה הוא, זה היה גדול".

שאטנר המזוייף ושאטנר האמיתי

אומת האינטרנט גילתה את הטוויטר לפני הסלבים. כתוצאה מכך, לא מעט משמות המשתמש שלהם כבר תפוסים על ידי המתחזים, ולעתים המתחזה צובר אלפי עוקבים (חברים) לפני שזוכה לתשומת הלב של הסלב המקורי. הנהלת טוויטר נוטה לסייע במקרים האלו להחזרת שם המשתמש לבעליו האמיתיים - גם במקרה של הדלאי לאמה, החשבון נמסר לידי אנשיו, שלא עידכנו אותו מאז אף לא בטוויט אחד (עדכון בודד, tweet).

וויליאם שאטנר,  קפטן ג'יימס טי. קירק בשבילכם, למשל דווקא מעורב בשנים האחרונות בכמה פרויקטים מעניינים באינטרנט, ויש לו וידאו בלוג משלו. אך ב-2007, כשהפרופיל הקורע מצחוק שלו החל לצבור קהל מאמינים הדוק של 1,855 קוראים גם בטוויטר, הוא הגיב: "אין לי שמץ של מושג מה זה טוויטר בכלל. זה לא אני". שנה לאחר מכן, כשאתר המיקרו-בלוגים הפך להיט בקרב אחיו הסלבריטאים, שאטנר נכנע לטרנד והצטרף.

שאטנר האמיתי (עם קרוב ל-30,000 קוראים) קיבל את שם המשתמש WilliamShatner, והמתחזה הסאטירי הפך להיות WilliamShatner2. "אני טוויט (דביל) עם טוויטר", אמר שאטנר ל-NPR, והחקיין כתב כי ויתר מרצון על שם המשתמש שלו לטובת המקור. גם המתחזה של סטיבן קולבר תרם מרצון את שם המשתמש לאליל הנערץ עליו.

ויש כבר כאלו שמתכננים, אולי לעשות את המכה כמו ראשוני הגולשים שקנו דומיינים יוקרתיים בראשית ימי האינטרנט, או לפחות לקבל מכתב בקשה מסלבריטאי אמיתי. בעמוד הטוויטר של ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, ואולי מועמד לנשיאות בעתיד, כתב מתנחל-טוויטר בשם פיטר: "רודי היקר. בבקשה קח את חשבון הטוויטר הזה ממני. שלח לי מייל והוא יהיה שלך!"

דאחקות בין באפי לאנג'ל

הסלבריטאים הישראלים, אגב, עדיין לא גילו את טוויטר, פרט לכמה מועמדים לראשות הממשלה שניצלו את הפלטפורמה הזו במסגרת קמפיין הבחירות האחרונות, רובם בטון רציני ומעונב. חשבונות פארודיים ישראלים עדיין אין.

ז'אנר נוסף של סלבים מזוייפים עוסק דווקא בדמויות שהשחקנים מגלמים, ומי שאוהב סרטים או טלוויזיה ישמח לגלות שלכמות נכבדת של דמויות קולנועיות או טלוויזיוניות עם אוריינטציה גיקית יש חשבונות טוויטר לא רשמיים.

כל הקאסט של באפי וסדרת הבת אנג'ל מתכתב זה עם זה ומחליף ויצים שנונים של 140 תווים. כך עושים גם שוכני ספינת הקרב גלקטיקה. יש קבוצות של חשבונות טוויטר גם לדמויות של דוקטור WHO, איש משפחה, אבודים, הארי פוטר, מסע בין כוכבים, מלחמת הכוכבים, שר הטבעות, סופרמן, באטמן ועוד.

האם לפרודו באגינס יש יותר מה לומר מאל גור? תחליטו אתם.

פניני Twitter למתקדמים

לא שקל להתבלבל, אבל בכל זאת: המשפטים הבאים נכתבו על-ידי חקיינים בעמודי טוויטר מזוייפים, ולא על ידי האישים האמיתיים. עוד עמודים מזוייפים אפשר למצוא ב-Twitter Wiki, ואמיתיים אפשר למצוא בגרדיאן. ככלל אצבע, כדאי להתייחס לכל פרופיל אותנטי כביכול של מפורסם בטוויטר במעט חשדנות. בעל הבית, ביז סטון, ממליץ לבדוק באתר הרשמי של הסלבריטאי - אם יש לו טוויטר, סביר להניח שהקישור לפרופיל האמיתי יופיע שם.

"אנגלית לא טוב. מערה משעמם בלי אקסבוקס".

(אוסאמה בין לאדן מתגעגע לקונסולת המשחקים, מתלונן על איכותו המפוקפקת של הקפה במערה ומנסה להרגיע את הלאמה העצבנית שלו).

"ואני עוד עמדתי לקרוא לילד הבא שלי פנסילבניה. לכו תזדיינו".

(שרה פיילין מודה לתושבי המדינה שהעדיפה את אובמה בבחירות לנשיאות)

"האייפון עדיין לא החליף את הניוטון עבורי. ניוטון הוא בהחלט טכנולוגיה מתקדמת".

(המייסד סטיב ווזניאק עדיין לא נפרד רגשית מהגאדג'ט הכושל ביותר בהיסטוריה של אפל).

"לא, ברצינות. אתה האדם הראשון אי פעם שאומר לי 'שגר אותי, סקוטי'. איזו אבחנה מקורית על ביל וקירק. בראבו".

(וויליאם שאטנר לא משתגר).

"אולי כדאי שנשקול מחדש את הרעיון של מכונות הצבעה מבוססות Windows 7".

(ביל גייטס יורד מכל הקטע הזה של פיתוח מערכות הפעלה).

"לאאא.... הילארי שוב התעסקה לי בפלאפון כשהייתי בשירותים. עכשיו היא יודעת שאני שותה ומתקשרת לקופי".

(קונדוליזה רייס מטרידה בטלפון את מזכ"ל האו"ם לשעבר)

"בוכה בפינה עם שקית ענקית של קוק".

(זה מה שדייויד האסלהוף עושה כשהוא לא מחליף מעילי עור או קובע תור לניתוח פלסטי – שתי הפעילויות העיקריות שהטוויטר הזה מתעד).

"אני יודע את הספרה האחרונה של המספר פיי".

(צ'אק נוריס הכל-יכול, אגדת רשת בכלל ובטוויטר בפרט, יכול לנצח בבלאק-ג'ק עם קלף אחד בלבד, לברוא סלע שהוא לא יכול להרים, לקנות אייפון דור חמישי ועוד).

"יש פתגם ישן על אנשים ששוכחים את ההיסטוריה. אני עצמי לא זוכר אותו, אבל הוא היה מוצלח".

(סטיבן קולבר עושה היסטוריה).