קצב, הפסדת
את המערכה התקשורתית הפסיד קצב כשכל הערוצים פרשו מקריית מלאכי לאולפן. את דעת הקהל הפסיד כיוון שלא הצליח לשנות את דעתו של אף אחד אודות הפרשה
זה היה מופע כה ארוך ומביך, כה מלא בהבטחות שלא קוימו על אודות ראיות ומסמכים והוכחות שיוצגו ולא הוצגו, עד כי אפילו הערוץ הראשון לא נשאר שם עד הסוף, במתנ"ס בקריית מלאכי על כסאות הכתר-פלסטיק ובצל דגל ישראל.
אין תופסים אדם בשעת צערו – והצער ודאי אמיתי – ומדקדקים עמו בענייני סמנטיקה ולוגיקה ואפילו שכל ישר, אבל צריך לומר שתיאוריית הקונספירציה של משה קצב כוללת למעשה את כל המערכת הקרויה "שלטון החוק" וגם את כל המערכת האמורה לפקוח עליה עין – התקשורת. לשתיהן מיוחס רוע אימננטי, זדוני עד שטני, מבלי שמקורות הרוע מתפרשים או מובהרים.
הצרה היא שבתרבות הדיון הנוהגת בישראל, נדמה לקצב כי לא צריך עוד להסביר. הלא התיאוריה, וגם הנרטיבים הצומחים מתוכה, אינם המצאה חדשה שלו, אלא תחושה המלווה בשכנוע עמוק של חלק לא מבוטל מן הציבור, שה"אליטות" יושבות בהיכלי שן ומשם ממונות על עינויו של האזרח הקטן.
אלא שקצב מעולם לא היה אזרח קטן בפרשה הזאת וגם מעולם לא שתק. כמוהו כיועץ המשפטי לממשלה, שניהם מנהלים קרב-ענקים שטיבו הולך ומיטשטש ככל שהוא מתמשך ומתפתל: שני הצדדים בחרו בזירה התקשורתית לניהולו. שני הצדדים הכפישו והדליפו וגילו וריכלו וביקשו לגייס דעת קהל באמצעות התקשורת, וזו מצידה המשיכה להתעניין – עד לנאומו האחרון של קצב – מפני שאין בעולם המערבי מערכות תקשורת שיבחלו בבחישה בדרמה שכזאת.
בהאשימו את התקשורת, קצב מיתמם עד מאוד, או שאינו מבין כלל את חוקי המשחק שלה. במערכה הזאת כבר הפסיד ברגע שכל הערוצים פרשו מקריית מלאכי לאולפן, וממוחים חמורי סבר הצטערו עד מאוד על עצם הנאום.
בהאשימו את הפרקליטות, תומכי תיאוריית הקונספירציה יכולים להנהן במרץ ולראות בו קורבן. מתנגדיה יכולים להמשיך לבוז לו. איש אינו יכול לשנות את דעתו בעקבות הנאום, מפני שלא הוצגו בו כל עובדות שיתמכו בשינוי דעה שכזה.
צריך רק לקוות כי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יבחרו שלא להגיב להאשמות של קצב ויגזרו על עצמם שתיקה, שהיא כרגע הדרך הנכונה היחידה לצמצם את הפגעעה שקצב ביקש לפגוע בשלטון החוק.
אבל זה לא יהיה הנפגע היחיד. חשוב מזה ומצער מזה הוא המשך הכרסום באמונן של נשים ביכולת להתלונן על עבירות מין ולזכות בהגנה של המערכת, במקרה שהאיש נשוא תלונתן מסתובב במסדרונות הכוח. "מעלילות", קרא להן קצב. ארגוני הנשים, על פי השקפתו, שותפים לשפיכת דמו. אני מניחה שצפו בנאום הזה כמה וכמה נשים שהיו קורבנות להטרדה, לנגיעות ולמעשים אסורים של בכירים. האם יעזו להתלונן? לא כשריסוק, הכפשה, גינוי, שבירה ומתקפה הן מנת חלקן.
