חורים ברשת: קולה של גוגל
גוגל משיקה שירות קול, הפייסבוק החדש, הרשתות החברתיות עקפו את האימייל, אך כמה חברים הן תורמות לנו באמת ולמה לא כדאי למהר לסמוך על שירותי מיחשוב ענן, גל מור עם השבוע שהיה
קולה של גוגל
שנתיים לאחר שרכשה את GrandCentral, השיקה גוגל את Google Voice בגירסת הרצה סגורה. השירות מכונה Gmail של הקול ולא בכדי - הוא מאפשר למשתמשיו לבחור במספר טלפון אחד לכל החיים, שישמש אותם לכל מכשירי הטלפון שלהם, ולרכז בתיבה אחת מאוחדת את כל הודעות ה-SMS וההודעות הקוליות. וזה עוד לא הכל: באמצעות השירות אפשר לחייג או לשלוח הודעות SMS חינם בארצות הברית ובתשלום נמוך לכל העולם, להקליט את כל השיחות, לצרף לשיחת ועידה ועוד. באמצעות טכנולוגיית ה-
Voice to Text של SpinBox, גוגל עתידה להפוך את כל ההודעות הקוליות הנכנסות לניתנות לסריקה ולחיפוש. הכל חינם, אגב.
לא מדובר במתחרה חדשה לסקייפ ותו לא אלא הרבה מעבר לכך. כי הרי סקייפ קושרת אתכם למחשב אחד ואם תרצו להשתמש בה במחשב נוסף, תאלצו להתקין מחדש את התוכנה. מפעילות טלפוניות יכולות להיות רגועות מפני סקייפ ולהתחיל לחשוש מגוגל. באמצעות השירות החדש גוגל משגרת מסר מאוד ברור לעולם התקשורת: היא רוצה להיות המרכז לכל התקשורת הקולית שלכם.
אם היא תצליח, גוגל תשתלט על מידע רב ערך: כל אנשי הקשר הטלפוניים שלכם, כל השיחות הנכנסות והיוצאות בפורמט דיגיטלי, ותספק סיבה נוספת לדאגה לכל פעילי הפרטיות. ולא רק להם - בסופו של יום Google Voice יתממשק עם Google Apps ויתחרה מול מיקרוספט על העסקים הקטנים והבינוניים. אגב, בזק הפעילה לפני כמה שנים ניסוי בשירות מסרים מאוחדים על בסיס טכנולוגיה של קומברס, אך זה הופסק בהוראת משרד התקשורת. חוץ מזה, איפה בזק ואיפה גוגל. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים - ובממשק הגדול והפשוט בנוסח Gmail.
הפייסבוק החדש
באמצעות השדרוג האחרון לממשק של הרשת החברתית הוא צעד בכיוון הנכון. הוא לא חף מבעיות, כמובן, אבל פייסבוק זיהתה כבר בשדרוג הקודם את ה-livestream (זרם העדכונים של החברים) כליבת העניין של הגולשים באתר ובשדרוג הנוכחי היא שיפרה את חוויית השימוש בפיד, הוסיפה לו עדכונים בזמן אמת וסיפקה מסננים נוספים להפיק ממנו יותר. כתוצאה מכך, נדמה לי שהחברים יצפו בתכנים רבים יותר, יפרסמו יותר והאינטראקציה שלהם עם האתר תגדל.
החברה שילבה בראש דף העדכונים את קופסת הפרסום, שהייתה עד כה בדף הפרופיל האישי, ובכך תעודד את המשתמשים לשתף יותר תכנים. טור הצד הימני מבליט עדכונים שעשו הרבה רעש מתוך הפיד המרכזי. השדרוג האחרון אינו מהפכה ובוודאי משמעותי פחות מהקודם, אך הוא מספק לפייסבוק מראה מהודק מחד וחשיפה טובה יותר לתכנים מנגד.
רשתות חברתיות עקפו את הדואר
מחקר חדש של קבוצת נילסן (pdf) מגלה כמה פרטים מעניינים על האופן חסר התקדים בה התופעה המכונה מדיה חברתית משנה את אופי השימוש באינטרנט. כבר היום, פעילות ברשתות חברתיות ובלוגים פופולרית יותר מאימייל, על פי המחקר. לא פחות מעניינת היא העובדה שרשתות חברתיות הן משחק למבוגרים. טווח הגילאים הצומח ביותר
בפייסבוק הוא של בני 35-49.
מחברי המחקר מתייחסים לפער העצום בין פופולריות הרשתות החברתיות להכנסות המועטות יחסית מהן ומצביעים על סתירה מעניינת בין המקום בו אנחנו לכאורה מנהלים יחסים גלויים ואמיתיים עם חברים בין פרסום, אשר רוב הנשאלים מזהים אותו עם המילה "זיוף". הם חושבים שפרסום אמיתי יותר, קרוב יותר לחיי החברים ומספק ערך מוסף, עשוי להצליח.
אל תקראו להם חברים
מספר דאנבר המפורסם קובע שכמות הקשרים הריאלית לאדם ברשת חברתית הוא בערך 150. לכאורה, אפשר להניח שהרשתות החברתיות הגבירו את האינטראקציה החברתית שלנו. אך סוציולוג הבית של פייסבוק (מי אמר שאין מה לעשות עם תואר ראשון בסוציולוגיה?) אומר בראיון לאקונומיסט, שלא רק שהרשתות החברתיות לא הרחיבו את כמות הקשרים האמיתיים שלנו, גם בהם אנחנו מנהלים קשרים קרובים עם מספר מאוד קטן של משתמשים.
זה אולי לא כל כך מפתיע, יודע מי שמצא עצמו בוהה מול תמונות משפחתיות של "חברים" בפייסבוק אותם לא פגש מימיו, אך מאחר והשותקים הם הרוב הדומם בפייסבוק, מסקנה אפשרית היא שרשתות חברתיות נועדו לא לנטוורקינג אלא לשידור חד כיווני של חיינו כאשר רוב "החברים" (אולי פשוט נקרא להם "האחרים") הם קהל דומם בהצגה שלנו.
אינסטינקט בסיסי עם בר רפאלי
בזמנים קשים פונים ליצרים בסיסיים, הולכים על בטוח, לא לוקחים סיכון, לא מתחכמים, מאבדים עידון יותר מבדרך כלל. הקמפיין האינטרנטי החדש של פוקס עם בר רפאלי כמשל. הפלאש מתמקד בפניה המרוטשים של בר ויורד מטה אל החזה. "רוצים לראות עוד, כנסו לצפייה אינטימית", ממתיקה פוקס כאחרונת הטוקבקיסטים.במיני סייט אפשר "לטייל" עם העכבר על עורה של הדוגמנית, פיקסל אחרי פיקסל. הממשק של זעיר האתר זוועתי, גלריית תמונות על תמונה, תחלופת תמונות ללא שליטה ועוד בעיות תצוגה. אבל מה זה משנה, ההקלקות בוודאי בטירוף. זו פרסומת הפורנו-רך הראשונה מאז קמפיין הפטמות הזקורות של בסט ביי. בסיסי, כבר אמרנו.
בצרפת עלתה יוזמה לקדם חקיקה נגד ביטויים ויזואלים שתורמים לדימוי גוף שלילי, בין השאר מציעים שם לחייב מגזינים להצהיר שהתמונות המתפרסמות עברו ריטוש. כתבת הניו יורק טיימס קוראת למוציאים לאור לתת קרדיט למרטשים בתמונות או לפחות להוציא גיליון אחד שלם ללא תמונות מרוטשות. זה יכול להיות שינוי מרענן, אבל מי יקנה. המציאות כופה עצמה עליך ברחוב כל יום וזה לא תמיד מחזה יפה. אדובי לא צריכה לחשוש מירידה בהכנסות פוטושופ בקרוב, כנראה.
הכל ברשת? לא כל כך מהר
כאנטיתזה אפשרית לאיום של Google Voice אפשר להביא את הסיפור הבא, שממחיש כי לפחות לבתי עסק כדאי לחשוב פעמיים לפני שהם סומכים על שירותי "מיחשוב ענן" של חברות אינטרנט גדולות. מעניין לגלות איך התפתחות האינטרנט שינתה ברבות השנים את מהות הפעולות במרחב הזה. בראשית היה דואר אלקטרוני, משלוח של מסר ממחשבי למחשבך וממחשבך למחשבי או למחשבינו. כל אחד במבצרו, הגבולות תחומים, וכדי שהתקשורת תתבצע בהצלחה דרך הצינורות המקשרים בינינו עלי לשלוח ועליך לקבל.
בעידן ה-Web 2.0 השיתוף החליף את המשלוח והקבלה. השיתוף הוא במקרים רבים פסיבי - לא צריך לבצע שום פעולה כדי לשתף - השיתוף הוא תוצר נלווה לכל פעולה שאבצע, בין אם זה שיר ששמעתי בלאסט,אף אם ומתפרסם בפיד האישי שלי בפייסבוק, או התיקיה הציבורית של תוכנת שיתוף הקבצים. כתוצאה מכך, הולך ומיטשטש המרחב האישי ומתחלף במעין מרחב אישי-ציבורי. בתחום אפור זה הגבול בין רשות הפרט לרשות הרבים כבר אינו ברור למשתמשים וגם אם כן - הם לא יכולים לצפות לדיסקרטיות.
דוגמה אחת לכך היא הפאשלה של פייסבוק, שחשפה בשנה שעברה תמונות של חברים שהוגדרו פרטיות בגלל באג. ועכשיו מתברר שתקלה בגוגל גרמה לשיתוף לא מאושר של מסמכים ב-Google Docs עם כל רשימת אנשי הקשר של המשתמש. אפשר רק לדמיין כמה נזק עלול היה להיגרם לחלק מהמשתמשים. ואולי נגרם. המלצה ידידותית היא להימנע משימוש בדוקס כדי לפרסם מידע רגיש, אישי, סודי או בעייתי בכל מובן אחר. בקיצור, שתפו רק דברים לא מעניינים. תודה לשי מגל על הקישור.
עדכונים נוספים מתפרסמים בבלוג "חורים ברשת "