בעת משבר כלכלי, מי יזרוק עצם לכלב השמירה?

הדיון שהתעורר בחודשים האחרונים אודות השפעת המשבר הכלכלי על המגזר השלישי (הארגונים ההתנדבותיים ועמותות ללא כוונת רווח) מתמקד בפגיעתו של המשבר בשירותים השונים שהארגונים הללו מעניקים  - פנימיות ומועדוניות, חוגים ושיעורי עזר, ציוד רפואי וטיפול סיעודי, ארוחות חמות וילקוטים. הנתונים מלמדים על קשיים חריפים שארגוני המגזר השלישי חווים עקב המשבר הכלכלי, בשל הירידה בתרומות וקשייהן של הקרנות הפילנתרופיות. הדאגה מחמירה, לנוכח גל הפיטורים ההמוניים והמיתון במשק, והצורך הגובר בשירותים שמעניקים ארגוני המגזר השלישי. לנוכח אלה מושמעות דרישות שהממשלה תציע חבילת סיוע, שיאפשרו למגזר השלישי להמשיך ולספק את שירותיו.

אך המגזר השלישי אינו מסתכם רק בארגוני רווחה. התפקיד השני של המגזר - התפקיד הדמוקרטי - כולל ייצוג קבוצות מוחלשות, הגברת מגוון הקולות שזוכים להישמע בדיון הציבורי, קידום שוויוניות בנגישות לעוצמה, הזנת המערכת הפוליטית בחלופות מדיניות ועוד. לתפקודים אלה יש חשיבות רבה ותרומה ניכרת ליציבותה ואיכותה של הדמוקרטיה - ארגוני המגזר השלישי והחברה האזרחית משמשים ככלב השמירה של הדמוקרטיה, מאפשרים ייצוג של כל שכבות האוכלוסייה והאינטרסים ומגנים על המיעוטים מפני מה שהפילוסוף הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל כינה "עריצות הרוב". בכך הם מהווים חלק מרכזי ממערכת האיזונים והבלמים החיונית לשמירה על יציבותה של הדמוקרטיה.

מדובר בארגונים כמו "מטה מאבק הנכים" ו "בזכות" המקדמים את ענייניהם של בעלי מוגבלויות, "המוקד להגנת הפרט" או "האגודה לזכויות האזרח" העוסקים בהגנה על זכויות אדם, או התנועה לאיכות השלטון ותנועת אומ"ץ העוסקות בפיקוח על הגינותה ויושרה של מערכות השלטון. עבור הדמוקרטיה השברירית של ישראל, פעילותן של עמותות אלו אינה מותרות, אלא צורך בסיסי, אולי אף קיומי.

נשים נאבקות באבטלה. יום האשה הבינלאומי 2009. צילום: דותן גור אריה 

יש לוודא שארגונים כאלה לא יעלמו מהנוף הדמוקרטי בישראל

בימים כתיקונם הארגונים מסוג זה מסתדרים בעזרת הכנסה מפילנתרופיה, מקרנות פרטיות וציבוריות בארץ ובעולם ומדמי חבר, ואינם מסתמכים על מימון ממקורות ממשלתיים. הסידור הזה נוח לשני הצדדים, הממשלה אינה מעוניינת לממן את מי שהיא תופסת (בשגגה) כנמצאים מהצד השני של המתרס, והארגונים אינם רוצים ליצור זיקה בעייתית, ניגודי אינטרסים או תלות ככלכלית שעלולה לנבוע מקבלת מימון ממשלתי. אבל, בעת משבר כלכלי, ובעיקר לנוכח הכשל הפילנתרופי המקיף, יש לוודא שארגונים כאלה לא יעלמו מהנוף הדמוקרטי בישראל. לארגוני שינוי חברתי וסינגור קשה בהרבה לייצר הכנסות על ידי מכירת שירותים או מוצרים, וכאמור יש בעייתיות רבה במימונם על-ידי מימון ממשלתי ישיר.

מה אפשר לעשות, איפוא? יש לפתח אמצעים שונים שיאפשרו לממשלה לסייע לארגוני

 הסינגור והשינוי החברתי לשרוד, מבלי לפגוע בעצמאותם וביכולתם להשמיע ביקורת. קיימות מגוון אפשרויות, חלקן נוסו בהצלחה בעולם. לדוגמא: קרנות ציבוריות או קרנות על בסיס שותפות פרטית-ציבורית שיציעו תמיכה כספית לארגונים אלה. למשל בגרמניה, קרנות שונות דוגמת קרן קונרד אדנאואר או היינריך בל, תומכות בארגוני זכויות אדם, בארגוני מחאה ירוקים ועוד, ומבוססות על מימון ממשלתי.

יוזמות אחרות נוסו בהונגריה ובמזרח אירופה. שם הוקמה קרן ציבורית הממומנת מ-1% ממס ההכנסה והאזרח המפריש הוא שקובע את יעדו של הכסף. כך כסף ממשלתי מחולק לארגונים על-ידי ועדה ציבורית בלתי תלויה, המפחיתה את הסיכון להשפעה לא רצויה, ולא מעמידה את הנבחרים בפני הצורך לתמוך במי שמעבירים עליהם ביקורת. כלים נוספים מבוססים על תמיכה עקיפה - באמצעות הפחתת נטל המס על עמותות, ובפרט ביטול מס השכר השערוריתי, או באמצעות פיתוח תמריצים נוספים לתרומות ולהקמת קרנות.

• הכותב הוא מנהל בפועל של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון.
  

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"פיתויים להמרת דת"

"משרד הפנים נגד ילדי מהגרי עבודה"

"ניהול ממשלה אינו תוכנית ריאלטי - אין חסינות"

"תנו לילידים להתבטא"

"לא לכל אחת יש תשתית לעצמאות כלכלית"

"ומה עם כתב האישום נגד משה קצב?"