סיפור הצלחה בוליוודי
עד לא מזמן ויקאס סווארופ היה דיפלומט אנונימי. ואז הוא כתב את "נער החידות ממומביי" שהפך לרב מכר ולסרט זוכה אוסקר. עכשיו יוצא לו בעברית רומן חדש. בראיון מיוחד הוא אומר: "אני כבר לא נהנה מההצלחה. אני רוצה את חיי הנורמלים בחזרה"
"תראי", הוא נאנח שוב, "חיבבתי את הסרט. הצד הוויזואלי שלו יפה והוא מספק מבחינה רגשית. גם המוסיקה נהדרת, המשחק של הילדים מבריק, ובויל צילם את מומביי בצורה שמעולם לא צולמה קודם לכן. ידעתי מההתחלה שהסרט יהיה שונה מאוד מהספר כי הייתי יועץ לתסריטאי. בכל זאת, בעיני ההבדל הגדול בין הסרט לספר הוא שהספר הוא על מזל; הוא רוצה לומר שאתה יוצר את המזל שלך בעצמך. מנגד, הסרט הוא על גורל ויש הבדל גדול בין השניים".
הסרט, מתברר, חולל מהפכה בספר; הוא שינה את שם הגיבור, הפך את הדמויות הראשיות מחברים
לאחים, הוסיף דברים שלא היו בעלילה המקורית והעלים לא מעט דברים שכן היו. לסרט, למשל, התווספה סצינה שבה אמו המוסלמית של הגיבור נרצחת בידי קנאים הינדים.
"לא אהבתי את זה ששינו את שם הגיבור ראם מוחמד תומאס לג'מאל מליק, כי הוא נשא מסר של סובלנות בין דתית. אבל אולי הסרט לא יכול היה להתייחס לזה בצורה מלאה. גם לא חשתי בנוח כשראיתי את הסצינה עם רצח האם, כי המסורת בהודו היא של סובלנות והרמוניה. אני לא אומר שאין לנו בעיות, אבל זו מסורת רחבה וארוכת שנים".
הסרט נראה כמו מחווה לקולנוע הבוליוודי.
"אני מסכים, זה יותר בוליווד מבוליווד; שני אחים שגדלים יחד, אחד יוצא לדרך רעה והשני לדרך טובה - זה בוליווד קלאסי, סיפור האהבה הבלתי אפשרי - גם זה בוליווד קלאסי. אבל בוליווד נוטה לאסקפיזם והסרט הוא יותר ריאליסטי ונוקב".
מאנונימיות לטירוף
עד לא מזמן היה סווארופ (46) איש אנונימי שעבד בעבודה חצי-אפורה כדיפלומט מטעם משרד החוץ ההודי. לפני חמש שנים, בעת שסיים את שירותו בלונדון ועמד לחזור לדלהי, נשארו לו חודשיים פנויים. אשתו ושני בניו כבר חזרו להודו, אז הוא החליט לכתוב בינתיים רומן מתח שהתבשל לו בראש.
דרך האינטרנט הוא מצא סוכן ספרותי מתחיל שהאמין בכתב היד. השאר כבר ידוע: הספר היה לרב מכר עולמי, תורגם ליותר מ-40 שפות, זכה בפרסים ספרותיים, עובד לסרט וזכה באוסקר. לאחרונה, עם צאת הסרט לאקרנים, חזר הספר אל רשימות רבי המכר בישראל ובעולם.
"נער החידות ממומביי", למי שבילה על המאדים בשנתיים האחרונות, מגולל את קורותיו של נער יתום שגדל בשכונת עוני במומביי ומצליח לזכות בכל הקופה בחידון הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר". הספר כתוב במבנה של שאלות ותשובות - על כל שאלה שנשאל הנער בשעשועון הטלוויזיה, הוא נאלץ לספר בחקירה כיצד ידע את התשובות. בכך הוא חושף את סיפור חייו, ומעבר לכך את מצוקותיה של החברה ההודית כולה, שמצטיירת כענייה, אלימה ומושחתת.
כעת יוצא לאור בעברית ספרו השני של סווארופ, "תעלומה בשישה קולות" (גם הוא, כמו הראשון, בהוצאת אחוזת בית, בתרגומה המצוין של דנה אלעזר-הלוי). זהו שוב רומן מתח, רק ארוך ומורכב יותר מהראשון. הכתיבה של סווארופ קלה וקולחת. זו אינה ספרות יפה במובנה הקלאסי, אבל זו ספרות מהנה מאוד.
הדמויות שלו קיצוניות, כמו גם הסיטואציות המתוארות. הטובים הם טובים מאוד, הרעים רעים מאוד וכך גם היפים והמכוערים. אף על פי כן - יש משהו מאוד אמין בתיאורים שלו.
ילדות של מעמד בינוני
הילדות של סווארופ לא דומה כלל לזו של גיבוריו; הוא נולד ב-1963 בעיר אללאהבד בהודו, למשפחה של עורכי דין מהמעמד הבינוני. הוא למד פסיכולוגיה, היסטוריה ופילוסופיה, ולאחר מכן הצטרף לשורות משרד החוץ. עד היום שירת כדיפלומט בטורקיה, ארצות הברית, אתיופיה ובריטניה. בשנתיים האחרונות הוא חי בפרטוריה שבדרום אפריקה, ובעוד שלושה חודשים יעבור לאוסאקה, יפאן.
מתוך הסרט "נער החידות ממומביי" (צילום: Ishika Mohan)
בשיחת טלפון מביתו שבפרטוריה הוא נשמע בדיוק כמו שהוא כותב: נחמד, אדיב, מדבר אנגלית קולחת, בוטח בעצמו ומדויק. אבל ההצלחה, ללא ספק, השפיעה על חייו. "בחיי האישיים אני חי בתנאים טובים יותר, במיוחד אחרי הזכייה באוסקר", הוא אומר. "אנשים מכל העולם מבקשים ראיונות - מקולומביה, הונג קונג, סינגפור, אוסטרליה, קרואטיה. זה נהיה מטורף".
"הייתי בסיורי הרצאות בעולם, אבל עכשיו החלטתי שזה יותר מדי בשבילי, והאמת שלהיות סלבריטי זה לא כוס התה שלי. אבל אני מודה כי יש לזה גם יתרונות; הרבה יותר דלתות נפתחות בפניך כסופר מפורסם מאשר כדיפלומט, והרבה אנשים שהיה קשה לך להגיע אליהם עכשיו רוצים לפגוש אותך".
אז אולי בכל זאת אתה קצת נהנה מהמצב החדש?
"עכשיו אני כבר לא נהנה מזה. בכנות, אני רוצה את חיי הנורמליים בחזרה".
"תעלומה בשישה קולות" כתוב גם הוא במבנה מיוחד שמחולק לשישיות, ומציג תמונה קודרת של החברה ההודית. בנו של שר הפנים המושחת, ויקי ראי, נרצח במסיבה בביתו. ראי, בדיוק כמו אביו, הוא איש עשיר, אלים וחסר מצפון. שישה חשודים ברצח נעצרים, וסיפורו של כל אחד מהם נחשף אט אט: פקיד ממשלה שהגיע לגיל פרישה וחרד ממעמדו החברתי המידרדר; כוכבת בוליוודית יפה ויהירה; בן שבט איי אנדמן שנשלח להודו; גנב טלפונים ניידים שהסתבך בצרות; פוליטיקאי מושחת ותייר אמריקאי טיפש.
אחרי ההצלחה של הראשון, היו לך חששות לכתוב את הספר השני?
"לא רק שחששתי, אלא פשוט ידעתי שהספר השני לא יצליח יותר מהראשון, כי הוא עוסק בנושאים אחרים. אחרי שסיימתי את הראשון הרבה אנשים אמרו לי 'יש לך נוסחה מצליחה, למה שלא תכתוב ספר המשך ותתאר את חייו של הגיבור אחרי הזכייה?' אבל זה לא משך אותי, הבנתי שאם אמשיך לכתוב על אותו גיבור - זה אומר שאין לי עוד סיפורים לספר. והיו לי למעשה עוד שישה סיפורים, אז צירפתי אותם לשש נקודות מבט בספר אחד".
סווארופ, דיפלומט ממעמד הביניים (צילום: Ruhit Suri)
"בעיני, הספר השני הרבה יותר שאפתני ומסובך מהראשון. בראשון יש דמות מלבבת שאפשר להתאהב בה בקלות, בשני חלק מהדמויות אפילו בלתי נסבלות, ועדיין ניסיתי לגרום לקוראים להתעניין בדמויות האלה ולשנות את העמדה כלפיהן. למעשה, בספר הזה בחנתי את הגבולות שלי כסופר".
מדוע חילקת את הספר לשישה חלקים ולשש נקודות מבט?
"רציתי לצוד את המרקם של החיים בהודו. הודו היא מקום מסובך, לא קל להבין אותה. הסיפרה שש חוזרת לאורך כל הרומן, אפשר להעניק לה כל מיני משמעויות, אבל הרעיון האמיתי היה להעביר את מגוון הקולות בהודו. אני מושפע מהחיים סביבי. כשאני מתאר את ויקי ראי נוסע בב-מ-וו ודורס למוות שישה חסרי בית, או נכנס לבר להשתכר והורג את הברמן כי הוא מסרב למכור לו עוד משקה - אלה אירועים שקרו בהודו באמת".
יורדים על הודו
בשני הרומנים שלו סווארופ מתאר את החברה ההודית בצורה לא מאוד מחמיאה. דבר דומה קורה בספר נוסף שנמצא כעת ברשימות רבי המכר בארץ ובעולם – "הטיגריס הלבן" מאת ארווינג אדיגה, שאותו סווארופ קרא ואהב. "זה לא שאני מנסה להציג את הודו בצורה שלילית, אבל אני רוצה שהספרים שלי יהיו מצפוניים", הוא אומר.
"הרומן השני מניח מראה מול החברה שלנו, ומה שרואים בהודו אפשר לראות בעוד הרבה מקומות בעולם. הביקורת היא על חברה מטריאליסטית. הנער מאיי אנדמן, שמשמש מראה לחברה ההודית, בא מחברה פרימטיבית שבה אנשים לא יודעים מה הערך של כסף ויופי. הוא בעצם מגיע לחברה שבה כסף ויופי הם הכל. הניגוד בין שני העולמות משתק. אולי זו לא בדיוק ביקורת על הודו - אלא ביקורת על הציוויליזציה הגלובאלית והחומרנית שלנו".
אתה נושא במישרה ממשלתית. לא חששת לצאת נגד הודו?
"זו הגדולה שבלחיות בדמוקרטיה - הממשלה מעניקה לך חופש מלא כל עוד ברור שמה שכתבת הוא יצירה ספרותית בידיונית. הספר הראשון שלי הוא סיפור קטן על אנדרדוג, ומה המסר שלו? שגם אם מישהו נולד בשכונת עוני ולא קיבל השכלה, עדיין יש לו יכולת לנצח בחידון טריוויה. זה לא מסר שלילי. גם ספרי השני מתאר המון שחיתות ושערוריות, אבל כן ננקטים צעדים נגד זה. נכון, יש אלמנט של אמביוולנטיות מוסרית בסוף, אבל אלה הם החיים – אין שחור ולבן".
מה גרם לבחור משכיל בן המעמד הבינוני כמו סווארופ, שנהנה בילדותו ובבגרותו ממנעמי החיים, לעסוק שוב ושוב בתחתיות של החברה ההודית? "אני מנסה בספרים שלי לתת קול לחסרי הקול", הוא אומר. "אתה רואה את האנשים האלה סביבך ואתה יודע שהם שותקים כי אין להם את המשאבים לכתוב את הסיפור שלהם. אבל אתה רוצה שהסיפור שלהם ייצא החוצה. הספר הוא לא רק על העניים או העשירים, הוא על העירבוב שהוא הודו, כי אנחנו מדינה של סתירות ופרדוקסים גדולים".
לסווארופ יש כבר תוכניות לגבי הרומן הבא, השלישי במספר, שעלילתו תתרחש דווקא מחוץ להודו. זכויות ההסרטה של הספר השני כבר נרכשו כמובן בידי הבי-בי-סי. וגם הפעם הוא ויתר על כתיבת התסריט בעצמו. "חשבתי על זה, אבל אין לי ממש את המיומנות לכתיבת תסריטים. אולי בעתיד, אבל כרגע פשוט אין לי זמן".
