מדינת חיזבאללה

לאט ובזהירות - אבל בבטחה - הולך חיזבאללה ושולח את זרועותיו לתוך מוסדותיה של לבנון. עתה, לאחר שהצליח הארגון השיעי רב הזרועות לכפות על המחנה הפוליטי היריב בלבנון את רוב דרישותיו במסגרת ממשלת האחדות שאליה הצטרף, ובהם שינויים במחוזות הבחירה השונים ומתן זכות וטו לחיזבאללה על החלטות הממשלה, מביט הארגון באופטימיות אל העתיד הקרוב.

כחודשיים וחצי לפני הבחירות הכלליות בלבנון - שבעקבות התיקונים במחוזות הבחירות, אמורות לחזק את כוחו של חיזבאללה בפרלמנט - יש בארגון כבר מי שמדבר על חזונו ועל האופן שבו הוא תופס את התנהלות ממשלת לבנון הבאה, כשחיזבאללה הוא שחקן משמעותי בה. השבוע היה זה ראש סיעת חיזבאללה בפרלמנט, מוחמד רעד, שסיפק במסגרת עצרות הבחירות שבהן השתתף הצצה לתעמולת הבחירות של הארגון. "אנו זקוקים לממשלה שתתמוך באופציית ההתנגדות", היה אחד המסרים המרכזיים בדבריו.

לכאורה, הדברים נשמעים כמו מחזור של הססמאות הרגילות, אבל רק לכאורה. הנה הפעם, רגע לפני שבכוחו של חיזבאללה להפוך, לראשונה, לשחקן פוליטי מהמעלה הראשונה בתוך הפרלמנט והממשלה, מגיע גורם בולט בארגון ושוטח את ה"אני מאמין" שלו ושל ארגונו. ולכך יש להקשיב בקשב רב, כפי שהמליץ השבוע, למשל, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל.) עמוס גלעד. "הם הגונים מספיק כדי לומר את מה שהם חושבים, וצריך להקשיב להם", אמר בנאום שנשא במרכז הבינתחומי בהרצליה.

אם כך, מה עוד חושבים בחיזבאללה? מצד אחד, בעצרות בחירות שבהן השתתף השבוע בדרום לבנון, הבהיר רעד: "חיזבאללה תציג דגם מטעמה לתפקוד המדינה - דגם של שותפות, המאמין כי במדינה הזאת איש אינו יכול לבטל את האחר לחלוטין, וזאת למרות המחלוקות הפוליטיות".

אך הרצון לשותפות לא מנע מרעד לתקוף את ממשלת לבנון, "הנגררת אחרי הערבים המובסים הפועלים להגיע לפיוס עם ישראל" - בהתכוונו למצרים, ירדן וסעודיה.. הוא הוסיף כי "אנו רוצים מדינה המסוגלת לשמור על קיומה אם האויב רוצה לתקוף אותה; אנו רוצים צבא המחזיק בנשק מספק, המסוגל לעמוד מול המתקפות הישראליות. זו המדינה שבה אנו רוצים, וזאת בשעה שהמדינה שהמחנה האנטי-סורי רוצה היא מדינה של בדיחה, חוסר רצינות וחוסר אחריות, מדינה של סיסמאות... בבחירה בין תוכנית של כניעה המופיעה תחת הכותרת של 'שלום' לבין תוכנית של התנגדות השומרת על הכבוד, אנו תומכים בהתנגדות".

רעד הוסיף ואמר כי אינו צופה "שום תועלת מכל היוזמות והמאמצים להסדר שלום עם האויב הישראלי... עלינו לשמור על כוחנו ולפעול תמיד כדי לפתח את כוחנו. זאת, כדי שנוכל להיות מוכנים תמיד לכל עימות או תוקפנות ישראלית... עלינו להיות שקטים ובטוחים כדי שנוכל להכשיל את מעשי הטיפשות של האויב... המוכנות הזאת זקוקה לממשלה שתתמוך באופציית ההתנגדות, שתישא באחריות כלפי האינטרסים של הלבנונים, ממשלה אמיצה שתבין כי הסכנה העיקרית ללבנון היא הסכנה הציונית".

בהזדמנות זאת הוא אף בחר לבשר כי ארגונו תיקן את כל נקודות התורפה שהתגלו במהלך מלחמת לבנון השנייה. "אנו בטוחים ביכולתה של ההתנגדות, ומוכנים להביס כל תוקפנות. טיפלנו בכל נקודות החולשה שאיתרנו לאחר העימותים הקודמים ואנו נמצאים במצב הטוב ביותר, כך שהאויב לא יעז לפגוע בנחישותנו, בנשק ובאנשים שלנו". 

"מי בדיוק צריך לממן את המלחמות שחיזבאללה מציע?"

באופן טבעי, זכו דבריו של רעד לביקורת מיידית מצד המחנה היריב. "מה שמציע רעד הוא מדינה לבנונית שאין לה שום מדיניות פרט להרפתקנות והימור על כל הלבנונים ופרנסתם - כלומר, מדינה שתתנהל על בסיס שיקוליה של מפלגתו", האשים הבוקר (שבת) מאמר מערכת של תנועת "אל-מוסתקבל" המובילה את המחנה האנטי-סורי במדינה.

אולם הדבר המעניין הוא התגובות הגיעו הפעם גם מחוץ ללבנון. לא חלף זמן רב מאז פורסמו דבריו של רעד, וכבר נמצא מי שינתח וינגח אותם בזירה התקשורתית הבין-ערבית. ומי מתאים למשימה זו יותר מאשר עורכו חד העט של היומון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון, טארק אל-חמיד. במאמרו שנשא את הכותרת "מדינת חיזבאללה", שצוטט מיד גם באתרים המזוהים עם המחנה האנטי-סורי בלבנון, ניסה אל-חמיד להשיב לרטוריקה המתלהמת של רעד בהיגיון צרוף.

"רעד אומר כי חיזבאללה דוחה ממשלה 'הנגררת אחרי הערבים המובסים באזור אשר פועלים לפיוס עם ישראל'. השאלה הטבעית היא מי הם ה'מובסים'? פירוש דבריו הוא כי המדינה בה חפץ חיזבאללה היא מדינה המהווה נטל על אחרים, הנוהגת בהרפתקנות והרצה לחיקם של הערבים כדי שאלה ישלמו את חשבונותיה. שאם לא כן, אזי כיצד ניתן לפרש את המאבק על כספיה של סעודיה?".

"אם רעד מתגאה כי אירגונו 'טיפל בכל נקודות החולשה ומצבו טוב מבבער', אז מה ניתן לומר על האזרחים שנפגעו במלחמת 2006?", תוהה אל-חמיד בלגלוג. "מי ישיב להם את בתיהם ועסקיהם? האם על העולם הערבי, ובמיוחד על תושבי המפרץ, לשלם את חשבונות ההרפתקנות של מפלגתו ה'אלוהית'?".

"אלו הם דברי שטות", הוא מסכם. "תחת המשבר הכלכלי המטלטל את כולם בא רעד ומתאר לנו מלחמות חדשות הזקוקות למממן, בשעה שאנחנו זקוקים לשיפור בחינוך, ליצירת משרות ולשיפור תשתית הבריאות. זוהי האמת אותה צריכים לשמוע מי שמהמרים בכיסם של האחרים". 

אפילו הציפורים על מודעות תעמולת הבחירות רבות בינן ("א-נהאר" הלבנוני)

אך אל-חמיד לא עוצר בכך, אלא מנסה אף להשתמש בדבריו של רעד כדי לנגח את בת בריתו - סוריה. "דבריו של רעד, לפיהם אל ללבנון להיגרר אחרי 'הערבים המובסים', פירושם, בכנות, הוא מתקפה על דמשק (משום שהסכימה לשיחות עם ישראל - ר.נ.). אולם השאלה היא האם החזרתה של רמת הגולן היא צעד תבוסתני? ההיגיון אומר כי השבת האדמה הכבושה היא לגיטימית בכל האמצעים, ובכלל זה המשא ומתן. ולפיכך, מותר לנו להתפלא ולתהות, האם הצהרותיו של רעד משמשות כעמדת חיזבאללה, או שמא אנשי חיזבאללה חוששים כי השבת רמת הגולן לסוריה פירושם קיצוץ הציפורניים שלהם? אני סבור כי הפיוס והמשא ומתן כבר החלו לתופף בפעמוני האזהרה אצל חיזבאללה וראשיו".

רבים יסכימו לדבריו של אל-חמיד, ובהם בבאופן טבעי יריביו הפוליטיים של חיזבאללה בלבנון. אולם הפעם, בשונה מבעבר, נראה כי חיזבאללה נמצא בנקודת זינוק מצוינת מבחינתו להגדיל את כוחו בפרלמנט. אז לאן צועדת לבנון? אם מקשיבים לרעד, תמונת המצב בעייתית מאד עבור ישראל.