כשל מוסרי נרכש

ממה נובע ליקוי המאורות המוסרי של לוחמים שרצים לתקשורת עם סיפורי זוועה מעזה? אסף וול סבור כי הכל מתחיל מכך שהשמאל הציוני לא מצא חלופה הולמת לאידאולוגיה הדתית

אסף וולפורסם: 22.03.09 , 13:50

לא הופתעתי מהטענות כלפי "פשעי המוסר" של צה"ל בעזה. גם הידיעה כי מקורן ב"מכינה למנהיגות ע"ש יצחק רבין" שהוקמה בידי התנועה הקיבוצית - לא הפילה אותי מתדהמה. הפתיע אותי העיתוי. הפעם לקח למצפוניסטים זמן רב מדי לטעמי, הרי תוקף המבצע פג מזמן.

אבל, טוב מאוחר מלעולם לא. מישהו רץ לתקשורת עם סיפורי ה"רצח" בעזה ומייד התגעשו אפיקי התקשורת בנחשולי דמעות שליש חטיבתי. כמובן ש"עדויות" אלו הן כדשן בעצמות אויבינו. אלו מיהרו להפיק את הרווח התעמולתי ולהכות את מדינת ישראל פעם נוספת בשדה הקרב התדמיתי. מן הסתם, עדויות אלו ילוו אותנו עוד זמן רב ב"אל-מנאר", אל-ג'זירה" ושלל תחנות בעלות התחילית "אל-". גם אירגוני קיצון כמו "שוברים שתיקה" מיהרו לנצל את הדלק החדש במחול הטַהָרני הקבוע שלהם.

נכון. במידה שבוצעו מעשי רצח מיותרים – יש להעניש את האשמים בחומרה. התמונות בהן צפיתי מעזה קשות. אך מדוע הוציאו ראשי המכינה את הסיפורים אל התקשורת בטרם נבדקו הדברים? איזו תועלת קיוו להפיק מכך? הרי ידעו את מידת הנזק שייגרם למדינה ולצה"ל.

איני סבור כי ביקשו לגרום נזק ביודעין. נדמה ששוב מדובר בהתנשאות. ההתנשאות המוסרית מעל ההמונים אותם הם שואפים ל"הנהיג”. למשל, אחד הלוחמים מעיד כך: "ואז אני מנסה להסביר לבחור שלא גדל בחינוך של הבנה של דברים כאלה שלא כל מי שנמצא שם הוא מחבל". נותן העדות מציג לפנינו סיטואציה לא פשוטה בה נתקל. לרוע המזל משרתים אתו בחורים שלא גדלו "בחינוך של הבנה של דברים כאלו”. ובאופן הנוגד את הקוד המוסרי הנלמד במכינה, יש להם עניין לא מבוטל להישאר בחיים. חברו טוען כי "החיים של הפלסטינים זה... בוא נגיד, דבר הרבה פחות חשוב מהחיים של החיילים שלנו". כאילו דא? אולי זה הרעיון במלחמה? לפגוע ביריב ולא בעצמך?

קץ האידיאולוגיה

ממה נובע ליקוי המאורות המוצג לפנינו? לדעתי, מדובר בחוסר אלטרנטיבה ראויה לאידאולוגיה הדתית אותה זנחו ותיקי ההתיישבות העובדת. חלל זה התמלא לתקופה באמצעות הסוציאליזם, אך משזה קרס, שוב אין ממלא אותו דבר. השמאל הישראלי הציוני, עדיין נמצא בעידן "קץ האידאולוגיה". משלא מצא חלופה חברתית הולמת לדת, נשארים רבים מבניו במצב של חוסר רוחני. מדובר בחוסר המקשה עליהם להצדיק את קיומם בארץ ישראל. ריק זה שואב לתוכו גישות פוסט-מודרניות הגורסות כי אין בנמצא אידיאולוגיה נכונה אחת, אלא ריבוי של "נרטיבים". לכן, אם גם הנרטיב של הפלסטיני צודק, מדוע לירות בו?

ודאי שאיני מציע לחזור לאחור אל הדת כאל הבסיס היחידי למוסר. אלו השטופים ברגשות דתיים, הבטוחים כל כך במעשיהם, מפחידים אותי לא פחות. אך זה נושא למאמר אחר. מאידך, דווקא גישת ה"פוסט" דחפה לשגשוג מסוים בחיי הרוח. זרם זה הביא עמו פריחה שהופיעה בתחומי ההיסטוריה, הפילוסופיה והאמנות הפוסט-מודרנית. אלא שבענייני האתיקה הנ"ל, מדובר דווקא באוננות פוסט-מודרנית. בדיש עקר וחסר תוחלת בענייני נרטיבים ומוסר. הרי ניתן להתלבט ולהתייסר עד קץ הימים בדילמות מוסריות, אך קודמים לכך עקרונות השרידות.

היות שכל החמרה בנהלי הפתיחה באש תביא לעליה במספר האבדות בצידנו, הופכת המשוואה לפשוטה מאין כמוה: מוסריות או שרידות. כדי להתפלפל בתורות המוסר של אריסטו וקאנט, עלי להישאר בחיים קודם. כמה פשוט. לכן, ההתלבטות צריכה להיעשות טרם הגיוס. השאלה שצריכה להישאל: האם אני מעוניין להישאר בחיים - כן או לא. מי שחושב שלא יהיה מסוגל ליטול את חיי המסכנים אותו, אולי מוטב שכלל לא יתגייס. ואם בוצעו פשעים במסגרת הלוחמה, על הפרקליטות להגיש כתבי אישום, לא על התקשורת.

ייתכן כי בכל זאת קיים פתרון לאלו הנמצאים ברמה מוסרית "גבוהה" מיתר החיילים. אולי בדומה לאחרים הנמצאים ברמה דתית "גבוהה" מאחיהם, יוקמו גם עבורם יחידות נפרדות. בדומה ליחידות ההסדר, יערכו לקרב גם יחידות מוסר למהדרין. זאת עבור אלו המעוניינים להדר בחיבוטי האתיקה מבלי לוותר על שירותם הצבאי. כך יוכלו לסכן את עצמם למען האידאלים בהם הם מאמינים, מבלי לערב בכך את חפצי החיים שלצידם.

אמנם המבצע כבר הסתיים ואת הנעשה בו לא ניתן להשיב, אך אל דאגה. מן הסתם בקרוב יתקיים מועד ב'. במזרח התיכון כידוע, תמיד יש כפל מבצעים.