אם אין אני לי, דוידי לי

חלפה לה שנה ואודי דוידי מוציא אלבום נוסף, רביעי במספר: כנראה שהמילה "מנוחה" לא נמצאת בלקסיקון של אודי דוידי. כמו שעון, בכל שנה הוא מוציא דיסק חדש - כשבמקביל הוא מגדל יחד עם אשתו שישה ילדים, מטפל בעדר כבשים בחווה שלו, ועוד יוצא להופיע ברחבי הארץ.

גולשי ynet כבר זכו להכיר שני שירים מהאלבום שבדרך: הראשון היה "דמעות" שדוידי ביצע במיוחד עבור האתר לפני כשלושה חודשים, והשני היה "מנעי קולך" - אותו שר בפרויקט "מזמור לדרום", שהוקדש בימי המבצע בעזה לתושבי היישובים שהופגזו. כעת הגיע הסינגל הראשון והרשמי מהדיסק - "אם אין אני".

בשיחה עם ynet מספר דוידי כי שני השירים שפורסמו גררו גל של תגובות נלהבות, אם כי היו גם לא-מעט מאזינים שביקשו לשמוע גם שירים קצביים, כמיטב הרפרטואר מהאלבומים הקודמים. "חורף זה יותר זמן לסינגלים שקטים", מסביר דוידי, "אבל עכשיו, כשהאביב בא ומתחילים בניקיונות לפסח, הגיע הזמן להוציא משהו קצבי".

למרות ההבדל בטמפו, השיר הזה - כמו שני קודמיו - עוסק בספרה הכללית של חייו של אדם, וחייו של יהודי בישראל. דוידי מפרש: "בתוך עמי אני יושב, גם אני מקבל צו מילואים וחי עם כולם את אותה מציאות. 

השירים אכן עוסקים ברובד הכללי, אבל בכל אחד מהם יש גם משהו מהפרטי והאישי. בדרך כלל, כשאני כותב 'אתה' בשירים אני מתכוון לעצמי ולמשפחתי. בסופו של דבר, כל אחד מורכב מהאישי ומהציבורי".

אז אם כבר מדברים על האישי, איך אתה מצליח להוציא אלבום כל שנה, ובמקביל לטפל במשפחה והחווה?

"המשפחה מעל הכל. את חלוקת הזמן אני עושה בין העבודה עם הכבשים ובין המוזיקה. הבקרים, שבהם הילדים נמצאים במוסדות החינוך, מוקדשים לכבשים. בצהריים אני בבית עם הילדים, ולקראת ערב מתחילים להתכונן להופעה, אם יש. משכיבים את הילדים, ובלילה - או שאני מופיע, או שאני באולפן או בחזרות עד השעות הקטנות של הלילה. אלה השעות הכי נפלאות לעבודה".