מובטלים בני 45 ויותר: בלי ראיונות, בלי תקווה
מבוגרים בני יותר מ-45 מהווים כמחצית מכלל המובטלים. שיעורם בקרב המובטלים ה"כרוניים" עומד על 76%. חדווה, עובדת סוציאלית בת 54: "לא קוראים לי כבר לראיונות". מנכ"ל שירות התעסוקה: "כל הניסיון שלהם מתאסף אצלנו בלשכות"
מדי יום נזרקים מאות עובדים משוק העבודה. מנתוני שירות התעסוקה מתברר כי בני 45 ויותר ספגו מכה קשה יותר, ושיעורם בקרב המובטלים במגמת זינוק. מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי אמר ל-ynet כי "גם בימים כתיקונם לא קל לנו למצוא עבודה עבורם ועכשיו המצב עוד יותר קשה".
בשירות התעסוקה מסרו ל-ynet כי בני 45 ויותר מהווים 76% מכלל דורשי העבודה שאינם מצליחים למצוא עבודה יותר מ-270 ימים (55,836 בני אדם). מינואר 2007 עד לינואר 2009 גדל שיעור המובטלים מעל גיל 45 בעשרה אחוזים. בפברואר עמד מספר המובטלים מעל גיל 45 על 107,000 - כמעט מחצית מכלל המובטלים באותו החודש - 217,216 בסך הכל.
לדברי פרחי, המדינה אינה משקיעה די במובטלים המבוגרים. "כרגע הפתרונות עבור בני 45 ויותר מאוד מוגבלים, אבל אסור לנו להפקיר את האוכלוסיה הזו. המצב מאוד קשה ועוד לא ברור מה יקרה אחרי פסח. האם אנחנו בשקט שלפני הסערה? ולאחר החגים יתווספו למעגל המובטלים עוד הרבה ישראלים. לפני כמה חודשים החלטנו לתת תגמולים לכל עובד שלנו שיצליח למצוא עבודה עבור מובטל מבוגר. המדינה צריכה להשקיע הרבה יותר באנשים הללו, כי יש להם המון ניסיון אבל בינתיים הניסיון שלהם מתאסף כולו אצלנו בלשכות התעסוקה".
חדווה, בת 54, מאזור הדרום, עובדת סוציאלית בהכשרתה, צברה ניסיון רב בשנות עבודתה, אך בשנים האחרונות אינה מצליחה להתברג מחדש בשוק העבודה. לדבריה, מאז תחילת המשבר אפילו לא מזמינים אותה לראיונות עבודה. "אמרו לי בהמון מקומות 'איך נקבל אותך, גם ככה מוציאים לפנסיה מוקדמת בגיל 55'. אני ממשיכה לשלוח קורות חיים ועד לפני כמה חודשים עוד הייתי נוסעת לראיונות עבודה מהצפון עד הדרום אבל עכשיו לא קוראים לי בכלל לראיונות עבודה".
חדווה לא מוותרת בקלות: "החלטתי שאני אעסוק בכל דבר, למרות שאני בעלת תואר שני. לא אכפת לי לעבוד בניקיון או בשטיפת כלים, אבל במצב של היום יש כל כך הרבה צעירים מובטלים, שברור שאפילו בעבודות פשוטות יעדיפו אותם על פני. יש לי הלוואות שאני לא יודעת איך אחזיר".
בינתיים, היא ממשיכה בעבודה התנדבותית, ולאחרונה אף הקימה קבוצת נשים גרושות בגילה. "אני בתהליך גירושין, אחרי 30 שנות נישואין, ללא עבודה ובלי אפשרות למצוא מקום תעסוקה למרות הניסיון האדיר שצברתי עם השנים, ויש עוד הרבה נשים במצבי".
אולגה, בת 56 מאזור הצפון, מהנדסת בניין במקצועה, וגם היא מחפשת דרך לשוב למעגל העבודה: "אני בכוונה לא מציינת את גילי בקורות חיים שאני שולחת לחברות כוח אדם, וכשאני מתקשרת אומרים לי שיש כל מיני עבודות. אמרתי שלמרות השכלתי אני מוכנה לעבוד אפילו בניקיון או כקופאית בסופר. אני מתקשרת, אומרים לי שיש משרות ואז אחרי חצי שעה שאני מגיעה ורואים שאני לא צעירה, אומרים שאין להם הצעות. אפילו בלי לפתוח לי את התיק.
"אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי אבל אני מאוד רוצה לעבוד, כי אני לא אוהבת סתם לקבל וגם קשה לי לחיות מהמינימום ולחסוך אפילו בקניית נייר טואלט. לפני כחצי שנה סידרו לי לעבוד שש שעות בחודש כמטפלת של קשישה אבל זה לא כסף, ואני איבדתי תקווה למצוא משהו נוסף, במיוחד עם כל מה שאני קוראת בתקשורת על הרבה צעירים שנזרקו לרחובות".
גם נתוני המוסד לביטוח לאומי אינם מעודדים. כ-55 אלף מקבלים הבטחת הכנסה מעל גיל 45, מתוך כ-111 אלף מקבלי קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך הכל.
סמנכ"ל ידיד, רן מלמד: "בתקופת המשבר הנוכחי, מצוקת התעסוקה בקרב בני 45 ומעלה גדולה פי כמה מאשר בקרב האוכלוסייה כולה ובעיקר כשמדובר בפריפריה". בעמותה פועלים לקדם הצעות חוק בנושא. בסניף חיפה החלה התארגנות שמסייעת לאכוף חוקים נגד אפליית בני 45 ומעלה.
לפנייה לכתב/ת 
