שתף קטע נבחר
צילום: jupiter

צריך לסייע לטייקונים. ודווקא בכספי מדינה

קריסת הטייקונים עלולה לסכן את המשק ויש לסייע להם, אבל ישראל היא מהמדינות היחידות שעושה זאת בכספי החוסכים הקטנים ולא בתקציב ממשלתי. אם כבר עושים זאת, יש לקחת מהם בתמורה מניות. כתבה שלישית בסדרה

הטייקונים המקומיים אומרים לציבור הרחב: הכסף שלי הוא שלי, והכסף שלכם - גם הוא שלי. אותם יזמים, שהקימו בשנים האחרונות אימפריות כלכליות ענקיות והזרימו לכיסם מיליארדי דולרים, מבקשים עתה להסתייע בכספי החוסכים בקרנות הפנסיה וקופות הגמל כדי להציל את עסקיהם.

 

מה עושים עם הטייקונים? פרוייקט מיוחד ב-ynet

 

בשנים הטובות, כשהעסקים פרחו, התבשרנו כמעט מדי יום על כישורי הניהול יוצאי הדופן של הטייקונים שהקימו מגדלי יוקרה במרכז ניו-יורק ומרכזי קניות מפוארים במזרח אירופה. במקביל, פורסמו ידיעות מנקרות עיניים על החיים הטובים של אותם טייקונים שרכשו לעצמם מטוסי מנהלים נוצצים, יאכטות מפוארות, ודירות פנטהאוז יוקרתיות.

 

מה שלא פורסם באותם ימים טובים היא העובדה שמרבית האימפריות הכלכליות הגדולות של אותם אנשי עסקים ברוכי כשרון מומנו בכספי החוסכים הקטנים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל, שחלקם כלל לא היו מודעים לעובדה שכספם הושקע בלאס וגאס או במוסקבה. מנהלי הקופות והקרנות, שהתרשמו מסיפורי ההצלחה של הטייקונים, הילוו להם את כספי הציבור, וקיבלו בתמורה "אגרות חוב קונצרניות". שני הצדדים נהנו מהעסקה: מנהלי הגופים המוסדיים קיבלו על האג"ח ריביות גבוהות מהרגיל ויכלו להתהדר בפני החוסכים שלהם בביצועים מרשימים.

 

אולם עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי התברר שהטייקונים לקחו על עצמם סיכונים גדולים מדי. חלק גדול מהפרוייקטים בחו"ל קרסו, והתוצאה הבלתי נמנעת היתה ירידה תלולה בשערי האג"ח הקונצרניות שחיסלה בבת אחת 10%-15% מכספי החוסכים הקטנים.

 

כעת מתחרים ראשי המשק ביניהם מי יציע סיוע נדיב יותר לטייקונים שסרחו. האוצר מקים קרנות מינוף שילוו לטייקונים כספים חדשים כדי שיוכלו לעמוד בפרעון חובותיהם. כספי הקרנות יבואו בחלקם הקטן מהממשלה ובחלקם הגדול מכספי החוסכים ואילו יו"ר רשות ני"ע, זוהר גושן, מציע גם הוא להשתמש בכספי החוסכים הקטנים ולתת לקרנות הפנסיה ולקופות הגמל ערבות מדינה כדי שיחזרו וירכשו אגרות חוב של אותם קונצרנים.

 

טייקון שנופל עלול להפיל את הבנקים

ההגיון שבסיוע הכספי הנדיב ובערבויות המדינה, במטרה למנוע את קריסת אחת מחברות הענק, הוא ברור ובהחלט מתקבל על הדעת. התמוטטות חברות בסדר גודל של אפריקה-ישראל בשליטתו של לבייב, יכולה לגרור אחריה גם את הבנקים שהילוו להן כספים רבים. מה שלא ברור הוא מדוע שוב מבקשים לסבך בכך את החוסכים הקטנים.

 

בתקופת הגיאות הכלכלית, כל הרווחים הגדולים זרמו לכיסיהם של בעלי החברות - שלא העלו על דעתם להתחלק ברווחים אלה עם החוסכים הקטנים שמימנו אותם. היום, כשהכל על סף קריסה, אין כל סיבה שהחוסכים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה, שכבר הפסידו חלק ניכר מכספם, יתנו כתף כדי לסייע לבעלי החברות.

 

בימים אלה, לאחר שהסוסים כבר ברחו מהאורווה, נזכר המפקח על שוק ההון, ידין ענתבי, להודיע כי הוא מנסה לסגור את השער. ענתבי הודיע אתמול כי הממשלה תאסור על הגופים המוסדיים להשקיע את כספי החוסכים באג"ח קונצרניות, אם החברות המנפיקות את האג"ח לא יספקו לחוסכים ולאוצר מה שהגדיר כ"מידע מינימלי" על ההשקעות. אבל מהו אותו "מידע מינימלי" ומי יפקח על טיב המידע, על כך כמובן לא נאמר דבר.

 

בהקשר זה ראוי לציין כי תוכניות ההצלה לפתרון המשבר הפיננסי מתבצעות במרבית מדינות העולם בכספי הממשלות והבנקים המרכזיים, ולא בכספי החוסכים הקטנים. הבנק המרכזי של ארה"ב (ה"פד") מקצה 1.25 טריליון דולר כדי לרכוש אג"ח מגובות במשכנתאות שהונפקו ע"י בנקי המשכנתאות הגדולים שקרסו והולאמו, פרדי מאק ופאני מיי. הבנק המרכזי הבריטי רוכש אג"ח וניירות ערך מסחריים מהבנקים וממוסדות פיננסיים בהיקף של 73 מיליארד דולר, והבנק המרכזי של שוויץ רוכש גם הוא אג"ח ממשלתיות וקונצרניות.

 

גם התוכנית החדשה של שר האוצר האמריקני, טימותי גייתנר, לרכישת "הנכסים הרעילים" של הבנקים מתבססת בראש ובראשונה על כספי הממשל שיעניק הלוואות בריבית נמוכה לגורמים פרטיים שיהיו מעוניינים לקנות את הרעל. התוכנית, שהיקפה יכול להגיע עד לטריליון דולר, תגובה בבטחונות של הממשל ותבטיח למעשה את ההשקעה של הגורמים הפרטיים. היא תמומן ברובה על ידי הממשל ורק בחלקה ע"י גורמים פרטיים. גם כאן איש אינו מדבר על שיתוף בתוכנית של קרנות פנסיה וגמל של חוסכים לעת זיקנה, אלא בעיקר על קרנות השקעה שגם בימים רגילים מתמחות במסלולי השקעה עם מקדמי סיכון גבוהים יחסית.

 

 

רוצים כסף? תנו מניות

 ישראל היא, איפוא, אחת המדינות היחידות שבונות את חבל ההצלה על חשבון החוסכים הקטנים. אי לכך, כל סיוע לבעלי החברות הגדולות חייב להיות מותנה בהעברת חלק נכבד מהבעלות על אותן חברות לידי קופות הגמל וקרנות הפנסיה. אין שכר ללא עונש. בעלי החברות חייבים להפסיד חלק גדול מהמניות שבבעלותם כך שאם וכאשר הגיאות תחזור לשווקים בעתיד, גם החוסכים הקטנים יוכלו להנות מהרווחים על חשבון בעלי ההון שכשלו.

 

דרך החשיבה המעוותת של בעלי ההון ושל ראשי המשק, לפיה אין להעניש את היזמים שכשלו, ורק מי שהילווה להם כסף ישא בהפסדים, לא יכולה להמשיך ולהתקיים. הרעיון של בעלי ההון, לפיו "הכסף שלכם הוא שלי - והכסף שלי הוא גם כן שלי", חייבת לעבור מן העולם ויפה שעה אחת קודם.

 

ד"ר גלי אינגבר היא מומחית בחשבונאות ובמימון בביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לב לבייב אפריקה ישראל
צילום: סיוון פרג'
לאס וגאס ניו פרונטיר יצחק תשובה נוחי דנקנר
שרי אריסון
צילום: גיל יוחנן
צילום: ירון ברנר
עידן עופר יו"ר מועצת מנהלים צים
צילום: ירון ברנר
מומלצים