פקקת ורידים עמוקה: 1 מכל 5 בסיכון

מנגנון קרישת הדם בגופנו מבוסס על מערכת איזונים ובלמים. כאשר שיווי המשקל בין הגורמים מעודדי הקרישה לגורמים נוגדי הקרישה מתערער, יכול להיווצר מצב של קרישיות יתר בלתי מבוקרת, שעלולה להוביל לחסימה (פקקת) של כלי הדם ע"י קריש דם (תרומבוזה).

פקקת ורידים עמוקה בגפיים העליונות והתחתונות, מוכרת גם בכינוי המקוצר DVT. כלי הדם הנחסמים במצבי קרישיות יתר הם הוורידים, לרוב ברגליים. נוצר קריש, הגדל ומתארך לאורך הווריד בגפה. אם לא ניתן טיפול מתאים לעצירת התהליך, קיימת סכנה של הינתקות פיסה מקצה הקריש והיווצרות תסחיף (אמבוליה). כאשר הקריש נסחף בזרם הדם, 'נתקע' וחוסם כלי דם המזין איבר חיוני (כמו הריאה, הלב או המוח), נוצר מצב מסכן חיים.

שיעור הטרומבופיליה בישראל, הן התורשתית (גנטית) והן הנרכשת (מתפתחת במהלך החיים) מגיע ל-20% מכלל האוכלוסייה. כלומר, לאחד מכל חמישה תושבי מדינת ישראל נטייה ל"עודף קרישה" בדם. אם את נוטלת גלולות למניעת היריון (הורמונים) או מקבלת טיפול הורמונלי תחליפי בגיל המעבר, סובלת מקרישיות יתר וגם מעשנת, הסיכון שלך ללקות בקריש דם (שבץ) מוחי גבוה פי 100-200 לעומת כלל האוכלוסייה. בקרב נשים שאינן נוטלות גלולות, הסיכון לקרישיות הוא 1:10,000. אלו הנוטלות גלולות מעלות את הסיכון ל-1:2,000. במקרה של היסטוריה משפחתית, עולה הסיכון ל-1:400.

פרופ' בנימין ברנר, מנהל יחידת הקרישה במרכז הרפואי רמב"ם: "בשנים האחרונות קרישיות-יתר תורשתית ונרכשת נמצאת במוקד תשומת הלב של הרופאים והחוקרים העוסקים בחקר התחלואה של אמהות וילודים. מתברר, כי סיבוכים מיילדותיים הקשורים בעודף קרישיות הם הסיבה העיקרית לתחלואה והתמותה בקבוצות אוכלוסיה אלו", מסביר פרופ' ברנר, ומציין גורם נוסף של תחלואת נשים הקשורה בשימוש המתרחב והולך בתכשירים הורמונלים המגבירים את קרישת הדם, הן בגלולות למניעת הריון, ובתחליפים הורמונלים לטיפול בתופעות גיל המעבר.

מי נכלל בקבוצות הסיכון לקרישיות יתר

1. נשים וגברים בעלי היסטוריה משפחתית של אירועים תרומבוטיים
2. נשים בעלות היסטוריה של הפלות חוזרות או סיבוכי היריון
3. נשים המטופלות טיפול הורמונלי חלופי HRT.
   

מי צריך לעבור בדיקות לקרישיות יתר?

על כל אחד מאיתנו לבצע פעם בחיים ובגיל צעיר ככל הניתן את הבדיקות לקרישיות יתר. אבל הבדיקה מומלצת בעיקר לנשים לפני נטילת גלולות למניעת היריון, או כאלו הטסים לעתים תכופות או טסים למרחקים ארוכים.

הבדיקות הן:

• בדיקת פרוטאין C גלובלי
• בדיקת מוטציית פרוטרומבי
• בדיקת רמת הומוצסטאין.
  

במידה והערכים בבדיקות אלו נמצאו חיוביים, יש צורך בבדיקות נוספות להמשך בירור.