איתן בן אליהו בעקבות סודן: האתגר - המודיעין

המרחק הרב שנדרש מחיל האוויר לחצות בתקיפה שכזו, סבור בן אליהו, איננו מכשול פוטנציאלי. "לא המרחק קובע אלא מה שאתה עובר בדרך ומה פרופיל הטיסה. אם המרחק גדול ויש לך אפשרות לתדלק באוויר, אזי שאין משמעות למרחק. הרי מטוסי F-16 שמגיעים מארה"ב עושים מרחק גדול הרבה יותר, כ-5,000 ק"מ, עם תחנות ותדלוקים. כך שלמרחק לכשעצמו אין משמעות".

לדברי בן אליהו, "ניתן לתקוף ביעדים מרוחקים שכאלה, כל עוד אתה לא עובר מעל אזורים שבהם אתה חולף מעל טריטוריה עוינת ועלול להתגלות או להיות מופרע. במקרה הנוכחי, היות שאפשר לטוס מעל ים סוף ופרופיל שכזה מאפשר חופש תדלוק באוויר, המרחק מהבחינה הטכנית מתקצר".

באשר לסדר הכוחות במבצע שכזה, מעריך בן אליהו: "בדרך כלל, בתקיפות מהסוג משתתפים בין 4-12 מטוסים שמבצעים משימה, אבל צריך לזכור שיש גם כמה מטוסים שמסייעים להם, כמו מטוסי תדלוק ואחרים. במבצע שכזה, אם הטווח מאפשר, הבעיה העיקרית מתחילה ונגמרת במידע המודיעיני".

מודיעין מדויק לפעולה המוצלחת, מסביר בין אליהו, "צריך לדעת ולאתר את תנועת השיירה, את מיקומה המדויק וליצור מפגש בין כוח התקיפה לבין המטרות. הרי רק הדרך לשם לוקחת בסביבות שעתיים. לכן המודיעין צריך לדעת שעות קודם לכן איפה המטרות ממוקמות".

העובדה כי מדובר בשיירה בתנועה, אומר מפקד חיל האוויר לשעבר, חסרת משמעות: "היות שמדובר בכלים שנעים על הכביש אפשר לנוע על הצירים ולגלות אותם, אבל צריך לדעת מספיק זמן קודם לכן איפה הם ממוקמים בדיוק".