מתה עובדת זרה ללא ביטוח - אין מי שיטיס הגופה

כשלושה שבועות לפני מותה, עוד עבדה לואידה אצל המשפחה שהעסיקה אותה בחמש השנים האחרונות. כבר אז חשה בחולשה ובסחרחורות. לבסוף, כשהגיעה לבית החולים השרון, אובחנה לואידה - אזרחית הפיליפינים בת 45 - כחולה בלוקמיה קשה.

בבית החולים התברר שאין לה ביטוח רפואי. למרות זאת, היא טופלה שם וכעבור כמה ימים מתה. גופתה עדיין נמצאת בישראל, משום שבהיעדר ביטוח אין מי שיממן את הטסתה. שגרירות הפיליפינים נאלצה לפרוס את חסותה ולטפל במקרה עד שיגוייסו הכספים הנדרשים לצורך הטסת הגופה.

ארגון "רופאים לזכויות אדם" בודק חשד כי מעסיקיה של לואידה קנו עבורה כרטיס טיסה, כאשר התחוור להם שהיא חולה במחלה ממארת. ייתכן שאף שכנעו אותה לחתום על טופס שחרור מבית החולים. למחרת שחרורה, ב-18 במרס, היא שקעה בתרדמת ומתה כעבור ארבעה ימים. מכיוון שלא הוגשה תלונה במשטרה, טרם נפתחה חקירה לבדיקת השתלשלות העניינים בפרשה.

דס לוי, פעילה בקהילת מהגרי העבודה, היתה בין האחרונים ששוחחו עם לואידה. היא אף הספיקה להחתים אותה על ייפוי כוח כדי לתבוע את משכורתה האחרונה ואת ימי החופש שלא שולמו לה. לדבריה, לואידה ביקשה ממעסיקה שתשלם עבורה ביטוח רפואי, וזו ענתה כי הנושא בטיפול. כשחשה ברע, ענתה לה המעסיקה ומדובר ככל הנראה בחולשה בגלל המחזור החודשי.

"אחרי הפעם הראשונה שלואידה אושפזה, המעסיקה שלה הודיעה לה שקנתה עבורה כרטיס טיסה ושאם היא רוצה לקבל את המשכורת האחרונה, תשלום עבור ימי חופשה וזכויות נוספות - עליה להגיע לנתב"ג. היא פחדה ללכת למעסיקה וביקשה עזרה מאחותה. אם לואידה לא היתה מתקשרת לאחותה, היו לוקחים אותה לבן-גוריון", סיפרה לוי - אחות במקצועה.

לואידה דלה קרוז בבית החולים (צילום: מנילה תל-אביב) 

"אם היא הייתה מאובחנת ומטופלת, היא הייתה יכולה לחיות יותר ולא למות תוך עשרה ימים גילוי מוקדם היה מאפשר למנוע את חלק מהסימפטומים. אסור להתעלם ממה שהגוף מאותת, בפרט כשהמעסיקה היא רופאה. היא היתה צריכה להמליץ לה על בדיקות. רק כשהם ראו שהיא נופלת - הם האמינו. המעסיקה אפילו לא התעניינה במצבה בבית החולים. אחרי חמש שנים שלואידה עבדה אצלה - זה לא אנושי", הוסיפה.

החוק אינו נאכף

חוק העובדים הזרים משנת 1991, מחייב את המעסיק לשלם ביטוח רפואי לעובד במשך תקופת העסקתו. מחירו הממוצע של הביטוח הפרטי עומד על כ-1.3 דולר ליום. מעסיק של עובד סיעודי משלם בדרך כלל 50 אחוזים מהסכום ואת היתרה משלם העובד. בענפי החקלאות והבניין, המעסיק משלם 75 אחוז מהסכום ואת היתרה משלם העובד. אדם המגיש בקשה להעסקת עובד זר - חייב לחתום על התחייבות במשרד הפנים לפיה ירכוש עבורו ביטוח רפואי.

ב"רופאים לזכויות אדם" מציינים כי אכיפת החוק בעייתית וכי רק במקרים בודדים קיבלו מעסיקים קנסות כספיים על העסקת עובד זר ללא ביטוח. גם עובדים מבוטחים לא תמיד זוכים לשירות רפואי נאות. מדי חודש מתלוננים עשרות עובדים נגד חברות ביטוח שמסרבות לכסות טיפולים שונים. הביטוח אינו מכסה מקרים של מחלות הקודמות לרכישת הביטוח ובמקרים שבהם המעסיק עובר מחברה לחברה ואין רצף ביטוחי - העובד הזר עלול למצוא את עצמו ללא כיסוי.

"אם המעסיק מתרשל, מי שנפגע בסופו של דבר זה העובד. לואידה הגיעה במצב קשה מאד לבית החולים. על פניו נראה שהיא לא קיבלה טיפול מינימלי, למרות שכנראה כבר הרגישה לא טוב והתלוננה בפני המעסיקה שלה. יכול להיות שניתן היה לזהות קודם לכן את מחלתה. הביטוח של לואידה הסתיים שנה קודם לכן וייתכן שהמעסיקה המשיכה להעסיק אותה בלי ביטוח. מדובר בעבירה פלילית, שהפעם הסתיימה במוות", אמר רן כהן, מנהל פרויקט מהגרי עבודה ב"רופאים לזכויות אדם".

לדבריו, המעסיקים הבינו שעלות יום אשפוז בבית חולים תעלה להם 3,000 שקל ליום ונראה שרצו להטיס את לואידה למולדתה כדי לחסוך בעלויות. "אם יתברר שנמנע ממנה טיפול רפואי ולא התאפשר לה לראות רופא, יש כאן היבט פלילי. זו ממש התרשלות".

כשפנה הארגון למעסיקה, הסבירה האשה כי קנתה ללואידה כרטיס טיסה לפיליפינים משום ש"עדיף שתיסע ותמות בקרב משפחתה". עוד טענה המעסיקה, כי לואידה סירבה לחתום על טופס הצהרת בריאות כתנאי לחידוש הביטוח. ואולם, ב"רופאים לזכויות אדם" טוענים כי החתימה מחויבת רק עם ההצטרפות הראשונית לביטוח וכי אם נדרשה חתימה כזו לאחרונה, המשמעות היא שהמעסיקה לא חידשה את הביטוח במועד. בתגובה לפניית ynet בנושא, ניתקה המעסיקה את הטלפון ולאחר מכן לא ענתה לפניות נוספות.

אתמול (שבת) ביקשה לוי מקהילת העובדים הפיליפינים, לתרום כסף במהלך התפילות בכנסיות למען הטסת גופתה של לואידה לקבורה. "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לה אם אף אחד לא היה מדווח לנו. היא היתה מתה בלי שאף אחד היה יודע. הם לא התייחסו אליה כמו שמתייחסים לבן אדם. אחרי שאת משרתת את המעסיק - זורקים אותך כמו כלב. בלי לכבד את זכויותיה כאדם ובלי לכבד את החוק. היא טיפלה בכל בני אותה משפחה".

מבית חולים השרון נמסר כי לואידה דלה קרוז חתמה על מכתב לפיו היא אינה מסכימה לטיפול וכי מנהל בית החולים, ד"ר ירון מושקט, הסביר לה שהיא חייבת לקבל טיפול שכזה. עוד נמסר, כי חרף העובדה שלא היה לה ביטוח רפואי - קיבלה לואידה טיפול מלא.