הרמטכ"ל לא סופר אותנו

צר לי להשבית את השמחה, אבל אני חייב לשאול: איך אתם יודעים? איזה סימוכין יש לכם, לדעותיכם הטובות? האם מישהו מהציבור הרחב שמע אותו מדבר, אי פעם? האם רוב החיילים בצבא שמעו אותו? מישהו יודע מה הן דעותיו, או עמדותיו? האם מישהו יודע אם הוא חכם או לא? האם מישהו יודע אם הוא אינטליגנטי?

האם מישהו מכיר את המסד התרבותי שלו? או את עולם האסוציאציות שלו? האם מישהו יודע מה הוא באמת עושה בצבא? האם מישהו שמע על מינוי נועז או מאתגר שהוא הוציא לפועל? התשובה לכל השאלות, לצערי, היא לא. באלף רבתי. מהסיבה הפשוטה: הוא לא מדבר.

הוא לא מצא לנכון להתראיין או להתבטא בציבור, ולו פעם אחת. אפילו בישיבות הממשלה שבהן הוא משתתף הוא נמנע מלהביע את דעותיו, ופוטר עצמו באמירה "הטילו עלי את המשימה ואבצעה", משל היה קבלן ביצוע, ותו לא.

התקיימה כאן מלחמה בשם "עופרת יצוקה", כלי התקשורת כיסו אותה מבוקר עד ליל, ורק קולו של הרמטכ"ל לא נשמע. לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי. יש לו חייל חטוף בידי חמאס, ואיננו יודעים מה עמדתו בעניין. אה, סליחה, בשיחה עם טירונים בבקו"ם הוא אמר שהשבת החייל היא ערך עליון. מדברים על האיום האיראני, ואיננו יודעים מה הוא חושב עליו. חיזבאללה מתעצם; האם יש לו דעה בנושא?

"דבר, כי אני רוצה לראות מי אתה"

כסמל תותחנים בדימוס אני מבין קטן מאוד בענייני צבא, אבל אני מבין משהו בענייני תקשורת, ויודע את מה שהרמטכ"ל עדיין לא הפנים כנראה: המלחמות של ימינו מוכרעות בתקשורת. מי שמנצח בחזית התקשורתית הוא המנצח, ללא קשר הדוק למה שאירע בשדה הקרב. ולכן, לא מספיק שהרמטכ"ל עושה את לילותיו בחמ"ל, הוא חייב לנהל גם את המערכה התקשורתית, כשהוא עומד בראשה.

אני סבור שהמינוי המוצלח ביותר שלו כרמטכ"ל היה מינויו של דובר צה"ל, אבי בניהו - ללא ספק מהטובים שהיו אי-פעם. הוא איש מקצוע למהדרין. אבל הרמטכ"ל איננו מבין שדובר צה"ל כשמו כן הוא. הוא דובר הצבא, ולא דובר הרמטכ"ל. הוא לא מייתר את הרמטכ"ל, ולא בא להחליפו.

נהוג לחשוב שקצין ומפקד אמור להיות ניחן בכישורי מנהיגות. אם זה נכון לגבי כל מפקד, קל וחומר שזו חייבת להיות אחת מתכונותיו הבולטות של מפקד הצבא. כלומר מפקד הצבא הוא קודם כל ובראש ובראשונה מנהיג. הוא איננו טכנוקרט הנחבא אל הכלים, כי אם דמות מופת הסוחפת אחריה את הצבא כולו, על כל שדרותיו, והנוסכת ביטחון ואמון בקרב הציבור שהוא אמור לשרת.

ההיסטוריה לא מכירה אף מנהיג - לא פוליטי ולא צבאי - שמעולם לא פתח את פיו. הרמטכ"ל טועה כאשר הוא חושב שאיננו חייב דין וחשבון לאיש, פרט לשר הביטחון, אבל גם הוא רק בן אדם ומותר לו לטעות. אלא שביום ששמעתי שבשהותו בארצות-הברית הוא דווקא כן מצא לנכון להתראיין ובהרחבה לכלי התקשורת החשובים, חשתי עלבון צורב בשם כל הציבור במדינה.

מסתבר ששתיקתו של אשכנזי בארץ איננה טעות בשיקול דעת, כי אם סטירת לחי מצלצלת לכל הישראלים. המשמעות היא אחת: האמריקנים ראויים לשמוע אותו, ואנחנו לא.

אין אף מנהיג בעולם המעדיף אזרחי מדינה זרה על פני אזרחי מדינתו. אם הוא היה שואל אותי (והוא לא) הייתי מצטט באוזניו את דברי המחזאי האנגלי בן ג'ונסון (בן זמנו של שייקספיר), שאמר "דבר, כי אני רוצה לראות מי אתה".

אי אפשר לעמוד על קנקנו של אדם שאיננו פוצה את פיו, ולנו אזרחי המדינה מגיע לדעת מי עומד בראש הצבא, ששואב את מרבית כספי המסים שלנו.

הייתי אומר לרמטכ"ל:

 זאת חובתך לדבר עם התקשורת. באפשרותך לקבוע את המינון, ואתה יכול לבחור לך את אמצעי התקשורת לפי טעמך, אבל זכות השתיקה אינה עומדת לך.

ואם הוא היה אומר לי ששתיקתו נובעת מטעמי צניעות, הייתי מצטט באוזניו את דברי הפילוסוף ההונגרי פרנץ וארוש: "יש מידה של גאוותנות בצניעות יתרה". ואם הוא היה טוען שהוא מרוכז בעבודה, הייתי אומר לו שהופעה בתקשורת היא חלק בלתי נפרד ולא פחות חשוב מעבודתו.

הציבור בישראל וחייליך בסדיר ובמילואים רוצים לדעת שאתה סופר אותם.