הממשלה השמנה: פופוליזם זול או מחיר יקר?
מצד אחד, אנשי הממשלה הגדולה של שרון מגדירים את פיצול התיקים ההמוני "קריקטורה" ומזהירים מבליל דעות שלא יאפשר פעולה. מצד שני - העלות בטלה בשישים, והמדיניות היא שתקבע. האם המשקל העודף יהווה בעיה?
שלושים שרים, לא פחות, תמנה הממשלה הגדולה בתולדות ישראל. בנימין נתניהו עצמו אמר בלהט שהאינפלציה בכסאות סביב השולחן הפנימי בכנסת מסוכנת, אבל בליכוד טוענים עכשיו שאין ברירה - וזהו המחיר לשלטון יציב. מה חושבים האנשים שהרכיבו את ממשלת-הענק הקודמת, זו של אריאל שרון? היום, רחוק מהכסא, הם מוכנים להודות שיש להצטמצם.
"ממשלה לא יכולה להיות קטנה מדי אבל גם לא גדולה מדי", אמר ל-ynet אפרים סנה, שר התחבורה בממשלתו הרחבה של שרון. "בממשלה הזאת נקבעו מיניסטריונים שלא לפי הצורך המעשי אלא לפי הצורך הפוליטי. הייתי חבר בחמש ממשלות ועוד לא היה כדבר כזה. יש ריבוי מלאכותי של שרים, מישהו יסתבך בריבוי הבטחות", הוא מזהיר.
סנה, שפרש ממפלגת העבודה ולא הצליח להיכנס לכנסת עם מפלגתו החדשה, מביע צער על כך ש"שיקולים פוליטיים גברו על שיקולים עניינים. מצער שלאנשים בעלי ניסיון, כמו דן מרידור, לא נמצא משרד ראוי. גודלה של הממשלה הנוכחית הוא על גבול הקריקטורה. זה מיותר ולא ענייני", סיכם השר לשעבר.
אחד התפקידים שהורכבו במיוחד בעבר - עבור שמעון פרס - היה השר לשיתוף פעולה אזורי. אצל שרון נשא בתפקיד רוני מילוא. "באופן עקרוני אני חושב שממשלה עם בסיס רחב טובה יותר מממשלה עם בסיס צר, גם אם המחיר הוא הגדלת מספר השרים", אמר מילוא, אך סייג: "הייתי מצפה מכמה שרים בלי תיק לוותר על הכבוד וללכת להיות יו"ר ועדה בכנסת - תפקיד לא פחות חשוב, גם אם כרוך בו ויתור על מכונית ונהג. אבל עוד לא נמצאו האלטרואיסטים שיוותרו על תפקידים בממשלה".
"הפיצול - מפחית יעילות"
עורך הדין יורם ראב"ד ניהל בשעתו את המשא ומתן הקואליציוני של שרון. הפעם, עשה זאת עבור ציפי לבני. "כשמצד אחד אין מפלגה שלטת ומצד שני ראש ממשלה שרוצה לשלוט בכל מחיר - התוצאה היא כמו שאנחנו רואים חלוקת תיקים, כאילו העלויות כלל לא חשובות", טען, "שלא לדבר על יעילות המשרדים, שתפחת משמעותית".
ראב"ד חוזה ימים קשים ומציין ש"אין שום יתרון בממשלה גדולה - ההתנהלות שלה מסובכת, מסורבלת ובעייתית. גם שרון ידע את זה. אולי תהיה יציבות שלטונית, אבל זה בזכות הקואליציה, לא הממשלה. ההתנהלות תהיה גרועה ולא ברור לי איך יתקבלו החלטות, איך יוצרים אחידות דעים בכל הבליל הזה".
עוד התריע ראב"ד: "שר בלי תיק זה צ'ופר ותו לו. למרות זאת, זה עדיף מפיצול משרד כי לשכת שר בלי תיק זוכה לתקציבים מופחתים. אנחנו אזרחי המדינה הולכים לשלם על זה. מחיר לשכה, על כל מה שכרוך בהתנהלותה השוטפת, מסתכם במיליוני שקלים. במצבה הכלכלי של מדינת ישראל היום, זה הדבר האחרון שהיא צריכה, אבל כנראה שזה מה שנגזר עלינו".
בלי היסטוריה - צריך לקנות שרים
ד"ר לב גרינברג, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, החזיר אותנו 25 שנים לאחור: "כשהקימו את ממשלת הרוטציה של שמיר פרס ורבין עמדו בפני הממשלה משימות גורליות: לצאת מלבנון ולייצב את האינפלציה. הן דרשו קואליציה רחבה. היום זה המקרה ההפוך - ממשלה צרה מאוד בלי יעדים מוגדרים. ממשלת נתניהו שמנה כי הוא תפס פחד להקים קואליציה ימנית, על בסיס האידיאולוגיה שלו".
לדעת ד"ר גרינברג, הדיון בעלות הכספית הוא שולי. "זה פופוליזם. העלות הכספית של השרים זה שום דבר בתוך משק של מיליארדים, ולאזרח זה לא משנה כל עוד הממשלה תפעל לטובתו. מה שמדאיג הוא שאין מדיניות - אם הייתה מדיניות,
חבר כנסת יכול היה להסתפק בלתמוך בממשלה מהצד, גם אם לא יהיה סגן שר או שר. מבחינתו מספיק שלקח חלק במהלך היסטורי. אבל כאן השרים לא יקבלו דבר, בטח שלא מהלך היסטורי, ולכן נתניהו צריך לקנות אותם".
גרינברג נשמע פסימי, אבל רוני מילוא בטוח שיש פתח לתקווה - ומסכים שמבחן התוצאה הוא שייקבע: "שאלת מספר השרים אמנם פיקנטית, אבל לא מהותית. צריך להבדיל בין עיקר לטפל - גם במשבר הכלכלי יותר קל לתפקד עם ממשלת רחבה. עוד שר או פחות שר, זה לא מה שישנה את סיכוי הצלחתה של הממשלה, ורק הזמן יגיד עם היא אכן תצליח".
לפנייה לכתב/ת 
