ביצי הזהב של קיבוץ דן

בתוך קרוון קטן ואפרורי לצד בריכות הדגים של קיבוץ דן יושבת יצרנית הקוויאר היחידה בישראל - שמגלגלת מיליונים. צריך דמיון מפותח כדי להבין שמכולת הקירור הסתמית שליד הקרוון היא הכספת שבתוכה נשמר מלאי קוויאר בשווי חצי מיליון שקל. רק הגידור והשמירה מסביב מעידים שלא מדובר במכולה רגילה.

בשנה האחרונה, אחרי 11 שנים של טיפוח הדגים (חדקן מזן אוסטרה) שמהם מיוצר המעדן, החלה סוף סוף חברת קוויאר הגליל - החברה הבת של דגי דן שבבעלות הקיבוץ - לשווק קוויאר משובח תחת המותג "קראט‭."‬ מאז ייצא הקיבוץ סחורה בשווי 15 מיליון שקל לארצות הברית ולאירופה. השנה מצפים שם לעלייה נוספת בכמויות הקוויאר שיופקו מהבריכות בקיבוץ.

ההמתנה הארוכה, אם להאמין לחברי הקיבוץ, בהחלט השתלמה. מחירי הקוויאר קפצו בתוך עשור מ‭500-‬ דולר ל-4,000 דולר לק"ג, מה שהפך את הענף לרווחי מאוד. באתר האינטרנט‬ למשל, צנצנת בת 300 גרם של קוויאר איכותי כזה עולה ‭2,900‬ שקל.

והסיבה לזינוק במחירים היא שכיום אסור לדוג ברוסיה דגי חדקן, מהם מופקות ביצי הזהב (המוצאות מהשחלות של הנקבות‭.(‬ לאחר שנים ארוכות של ציד פרוע - לא חוקי ברובו - בים הכספי, דגי החדקן כמעט נעלמו לחלוטין, ולכן נאסר שם הדיג. כך קורה שדווקא רוסיה, מולדת הקוויאר, סובלת ממחסור במוצר, ונאלצת לייבא אותו כיום גם מבריכות הדגים של קיבוץ דן.

למרות שמדובר בסמל סטטוס של עשירי עולם, המשרד של מנכ"ל קוויאר הגליל, יגאל בן צבי, נמצא כאמור בקרוון אפרורי בשטח של 2 מ"ר ליד בריכות דגי החדקן.

בן צבי, מומחה לגידול דגים בבריכות, הוא דור שני בקיבוץ, ובעבר היה מנכ"ל חברת דגי הדן, החברה האם של קוויאר הגליל.

על השאלה הנפוצה, מה לקיבוץ סוציאליסטי ולאחד מסמלי העושר הקפיטליסטי, עונים בקיבוץ:‬ "אנחנו סוציאליסטים בתוך הקיבוץ, אבל בחוץ קפיטליסטים‭."‬

הצלופח לא צלח

קיבוץ דן הוקם לפני כ‭70-‬ שנה. בזמן המשבר הכלכלי הגדול בקיבוצים בשנות ה‭,80-‬ דן היה בין הקיבוצים הבודדים במעמד "קיבוץ תומך‭,"‬ שהתנועה חייבה להעביר סיוע כספי לטובת הקיבוצים שבקשיים. מאז הספיק דן לעבור הפרטה. כיום חברים בו כ‭420-‬ איש. 

אז איך הגיע הקיבוץ לקוויאר? בן צבי מסביר כי לפני למעלה מעשר שנים הבינו בקיבוץ כי נושא הפורלים הגיע לרוויה, בעיקר בגלל התחרות מצד דגי הדניס שהכניסה אז לארץ חברת ערדג - גם היא בבעלות קיבוצים ליד אילת, בראשם קטורה - שגודלו בכלובים בים האדום.

"הכניסה של דג הדניס גרמה לנו לסבול, והחלטנו לחפש השלמות לענף הבריכות‭,"‬ מספר בן צבי. "ניסינו גידולי צלופחים ודגי סלמון, שלא צלחו, ולבסוף הגענו לחוות שרק התחילו אז של גידול דגים ממשפחת החדקן. בהתחלה חשבנו יותר על שיווק הדגים עצמם למאכל, לא על הביצים שלהם. בדיוק הייתה העלייה הגדולה מרוסיה, והכוונה הייתה לפנות לשוק הרוסי בארץ, שרגיל לבשר החדקן.

"תנאי הגידול בארץ התאימו. בטבע, הדג שמשקלו מגיע למאות קילוגרם מגיע לבגרות מינית אחרי כ‭14-‬ שנה, ורק אז הנקבה מתחילה להפיק ביצי קוויאר‭."‬

באמצע שנות ה‭,90-‬ בנסיעה למכון החקר הימי הרוסי, שמנסה לשקם את הדגה בים הכספי, רכשו אנשי הקיבוץ ביציות מופרות של דג האוסטרה (אחד משלושת זני דגי החדקן בים הכספי, לצד בלוגה וסברוקה‭.(‬ מהביציות בקעו הדגיגונים, שגדלו למפלצות של עשרות קילוגרם המשייטות על קרקעית הבריכות בדן.

דגרו על הביצים

מדובר למעשה בדינוזאור ימי. דג האוסטרה, שכולו סחוס ללא עצמות, לא השתנה או עבר אבולוציה מזה 150 מיליון שנה. על כן גאים בקוויאר הגליל שה-DNA של הדגים בלתי ניתן לערעור. "הדגים הם מגזע טהור של אוסטרה מהים הכספי, מה שמבטיח קוויאר איכותי".

"באמצעות מענק מחקר ופיתוח של משרד החקלאות, חשבנו שנקצר את משך הבגרות לשבע שנים ועד אז נמכור זכרים לבשר‭,"‬ מספר בן צבי. "זה לא נראה לנו יוצא דופן לחכות כל כך הרבה שנים. גם עץ תמר שנוטעים מחכים זמן דומה עד שמתחיל לתת פרי. בפועל התברר שגם לאחר קיצור דרך שפיתחנו, הדג הגיע לבגרות רק אחרי 11 שנה. החלטנו להכניס שותף כדי להזרים הון נוסף לפרויקט ולחלק סיכון".

זו הפעם היחידה שבה חברי קיבוץ דן נדרשו למעורבות בפרויקט - בשאלה האם להכניס שותף או לא. באסיפה הכלכלית לפני חמש שנים הצביעו החברים בעד, וערדג, שהתחרתה בקיבוץ עם דגי הדניס שלה, נכנסה כשותפה. ליו"ר קוויאר הגליל מונה אד הופלנד, חבר קיבוץ קטורה.

עד כה הושקעו בפרויקט כ‭40-‬ מיליון שקל, תוצאה של עשר שנות גידול והאכלה (דגי האוסטרה אוכלים סרטנים קטנים שמגדלים מיוחד עבורם) עד להפקת הביצים. בשר הדג משווק ברשת טיב טעם ובשוק הרוסי.

לאחרונה הוצג הקוויאר כחול לבן ב"פודקס‭,"‬ תערוכת המזון הגדולה ביפן למזון גורמה. סמדר אשכנזי, מנהלת השיווק של קוויאר הגליל, מספרת שהיפנים נפלו מהרגליים כשגילו שיש דבר כזה, קוויאר ישראלי.

כעת מקווים כי מדי שנה תגדל תפוקת הביצים בטון נוסף. מעבר לכך, הקיבוץ מקווה למכור ידע לחו"ל להקמת חוות גידול דגי החדקן, כולל כניסה לשותפות. בחברה החליטו לבצע שיווק עצמי ישירות מול הסיטונאים בענף, ולמתג את הסחורה הישראלית בחו"ל כמותג איכותי גם במחיר. "זה עולם של גברים, שנשלט בעיקר על ידי איראנים, מוסלמים ורוסים‭,"‬ מספרת מנהלת השיווק סמדר אשכנזי.

"יצרתי קשר איתם ולמרבית ההפתעה דווקא עם הסיטונאים האיראנים הסתדרתי, משום שאנחנו מכירים את התרבות שלהם. העובדה שאני יודעת מה זה רמאדן, למשל, הייתה לטובה. אבל מה שהכי חשוב זה האיכות.

"הייתי בוושינגטון ביום שבו אובמה הושבע לנשיאות. הייתי צריכה להיפגש עם המפיץ שלנו באזור והסבירו לי שהוא לא יגיע כי הוא מספק את הקוויאר למסיבה של אובמה. לא הספקתי לשאול אם הקוויאר שלנו הוגש שם‭."‬

על השאלה אם גם חברי הקיבוץ זוכים לטעום מהקוויאר מדי פעם, אשכנזי מתפלצת, "השתגעת? אני מקמצת על כל דוגמית‭."

הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"