אין עוד מלבדם
ברי סחרוף היה ההפתעה הגדולה באיחוד של "צלילי העוד", אבל זה היה ערב שלם של הפתעות; מיהודה קיסר שמתחיל לשיר ועד לצמד "אקסום" שמדביקים שטרות למצח של רמי דנוך
"איזה כבוד להופיע עם החלוצים האלה", אמר ברי סחרוף. בין כל הזמרים שהתארחו באיחוד של "צלילי העוד" אמש (חמישי) במועדון ברזילי בתל אביב, שמו של סחרוף לא הוזכר בקומוניקטים; הוא הגיע על תקן "ההפתעה", אבל איכשהו היה ברור שהוא יהיה שיא נוסף בהופעה שכולה רצף של שיאים.
"רצף של שיאים בצלילי העוד" (צילומים: עופר עמרם)
רגע לפני כן, למשל, יהודה קיסר, הגיטריסט שאחראי לצליל הכה חשמלי של הלהקה, שאל: "אפשר לשיר"? ולפני שזכה לאישור הנלהב של הקהל, כבר פצח ב"אלינור" של זוהר ארגוב. "בחיים הוא לא שר", טען הסולן רמי דנוך. והקהל הצטרף מחויך ומאושר, בניגוד מוחלט למילים של השיר - "יושב ועצוב, לבד וכאוב, חושב על אותם הימים שחלפו".
זה היה נראה כאילו שנות השבעים לא חלפו מעולם, אלא רק תודלקו מחדש. באולם נכחו אנשים שחוו אותם בזמן אמת, לצד צעירים שהתמגנטו לרוק המזרחי האיכותי, שפעם היה מהפכני והיום הוא כה טבעי. וכך, ברי סחרוף, שהתכבד לבצע את הלהיט האהוב "חנה'לה התבלבלה", נראה שמח ואסיר תודה לא פחות מהקהל.
חולת אהבה אני
הגיטרות של סחרוף וקיסר דווקא לא התבלבלו כשהמריאו; סחרוף ודנוך שרו לסירוגין את השיר המצחיק הזה, שנתן אלתרמן כתב למנגינה עממית, והמשיכו עם החיבור המפורסם לפסוקים משיר השירים: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני".
"הקהל לא הפסיק לשמוח ולהיות אסיר תודה"
אולם שלם חולה אהבה והיא מתממשת ברמי דנוך; הוא אוהב את כל מי שמנגן ושר איתו ומתפעל בגלוי מהאורחים. ראשונה עלתה עלמה זוהר ושרה את "גדליה רבע איש", גם הוא של אלתרמן, ללחן של משה וילנסקי. דנוך הביט בה והתמוגג מההתמוגגות שלה. כששרו ביחד זה הרגיש כאילו מאז ומתמיד הקולות שלהם צמודים. "זאת אחת מההופעות המרגשות ביותר שהיו לנו אי פעם", אמר אחר כך.
מאוחר יותר עלה לבמה דודי לוי, ששר את "בזוכרי ימים ימימה". ושוב: התלהבות הדדית, שהפעם נוסף לה סולו מתמשך מהגיטרות של לוי ושל קיסר. בהמשך התייצב גם קובי אוז, לבוש כולו שחור. אבל הצבעוניות האופיינית לו בקעה ישירות מהשיר ששר: "סוד המזלות", שהפעם גרם לקיסר להרחיב את חיוכו, במיוחד כשאוז ודנוך פצחו בדיאלוג סלסולים משעשע.
אורחת נוספת היתה הזמרת דקלה, ששרה ורקדה את "עת דודים כלה" באקזוטיות הפראית שלה, שהתעצמה כשזימרה את "אינתא עומרי". דנוך וקיסר הביטו בה המומים. כל כך טוטאלית. מצעד האורחים הסתיים בצמד הראפרים "אקסום", עטורי הראסטות ונמרצי האנרגיות, ששרו את "עופרה", וגם שיר שלהם שהשתלב להפליא: "מה עם הכסף".
דודי לוי שר את "בזוכרי ימים ימימה"
היו גם שירים שקטים כמו "חסידה צחורה" הרגשני ו"סורו מני" העגמומי, שניהם של אלכסנדר פן. הקהל רקד גם אותם. העבר לא קם לתחייה כי הוא מעולם לא מת, אלא חי בהווה שבברזילי. הרבה לפני גל הפיוטים הנוכחי, אנשים שרו את "איילת חן" של רבי שלום שבזי בלחן של רמי דנוך. וגם אתמול הם שרו איתו, באקסטזה.
חרוטה בספר הזכרונות
אחר כך רוני דלאל הצדיק בסולו העוד שלו את שם הלהקה, כשהוא ביצע עם דנוך את "נגן לי עוּד". "את ההופעה הזו נזכור הרבה שנים. זה חרוט בספר הזכרונות", הצהיר דנוך, ושר לפי בקשת המפיקה את "ברצלונה" של ג'ו עמר. הקהל השתולל. האולם הוחשך.
סוף הערב כבר אורב מעבר לפינה, אבל בינתיים "הלילה הלילה הלילה, שמחה גדולה הלילה". ועוד איך. הצמד "אקסום" עולים במפתיע לבמה ורוקדים סביב דנוך, מדביקים שטר למצח שלו, ואחר כך למצח של עצמם. המופע נחתם ב"שלום לבן דודי". דנוך הסביר שזה היה שיר הסיום שלהם בשנות השבעים.
כשחזרו להדרן דנוך אמר: "האמינו לי, לפי השעון זו ההופעה הכי ארוכה שהיתה לנו אי פעם. מעל שעתיים".
ואז הם ביצעו שוב את "גדליה רבע איש". "במקור שרה אותו רבקה זוהר. אבל צלילי העוד נתנו לו את הפלפל והסחוג", אמר דנוך. הרבה חריף הם שמו הפעם, וכשהשיר הסתיים יהודה קיסר התחיל לשיר את "סיגל" של אריס סאן.
"נהייתי זמר", הוא צחק וזכה לתגבור מאסיבי של קולות. ההופעה הסתיימה ב"חנה'לה התבלבלה", הפעם בביצוע עוד יותר רוקיסטי. באמצע השיר דנוך לקח הפסקה מהעוצמות, עצר לרגע את תנועות הריקוד שלו, עצם עיניים והקשיב; כשפקח אותן חייך כמו מישהו שפגש את עצמו בצומת של תקופות.
