כמו חדש: הפסיפס העתיק במעון

על אף היותו אחד מאתרי התיירות החשובים בנגב המערבי, בית הכנסת העתיק הוזנח במהלך השנים. תנאים סביבתיים לקויים וחוסר תחזוקה הביאו להתדרדרות במצבו של הפסיפס, עד שבשנת 2006 הוא הוצא מהמקום והועבר לטיפול ולשחזור במעבדות השימור במוזיאון רוקפלר בירושלים.

עבודות שימור הפסיפס והשרידים הארכיאולוגיים של בית הכנסת העתיק בוצעו על ידי צוות שימור הפסיפסים במינהל השימור של רשות העתיקות. בפרויקט נטלו חלק קרן קימת לישראל, רשות העתיקות והמועצה האזורית אשכול. תהליך ניתוק הפסיפס ממקומו כלל תיעוד, ניקוי והדבקת פני הפסיפס בבד. התשתית הישנה נוקתה וכדי להחזיר את הפסיפס למקומו, הוכנה תשתית חדשה מטיח על בסיס סיד.

כדי לממן את העבודות הסתייעה קק"ל בתרומתה של הנדבנית הקנדית סנדי גלאט, שביקשה לחגוג באתר את בת המצווה של נכדתה. המקום שולט, הוכשרו בו דרכי גישה, כולל נגישות לנכים, שבילי הליכה וכניסה חדשה מכביש 232. בעתיד מתוכנן במקום גם חניון פיקניק ושבילי הליכה ביער הסמוך.

פסיפס בשלושה דינרים

מעון, הנקראת גם מדמנה, מנואיס או חירבת אל מעין, הייתה עיירה גדולה בחבל הבשור, כ-20 קילומטר מדרום-מערב לעזה. בתקופה הרומית הייתה מעון בשולי קו הביצורים הדרומי של הארץ. בתקופה הביזנטית היה האזור כולו אחוזה קיסרית בשם "סלאטון קונסטנטינוס". רוב תושבי העיירה היו נוצרים, כנראה מצאצאי חיילי הצבא הרומי ששירתו במקום.

במקורות לא נזכר יישוב יהודי במעון, אולם בית הכנסת מעיד על קהילה יהודית גדולה ועשירה בתקופה הביזנטית, כנראה בשכנות לקהילות יהודיות נוספות בנגב המערבי. בעזה נחשף מבנה בית כנסת דומה. עדות משוערת לבית כנסת נוסף נמצאה בשבר אבן גיר שנחשף ליד כיסופים, כשבעה קילומטר מכאן. בית הכנסת במעון חרב, באמצע המאה השביעית, זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי, במקביל לירידת מעמדו וחשיבותו של אזור דרום הארץ ושינוי התנאים המדיניים והכלכליים.

על פי הממצאים הארכיאולוגים במקום, נפרץ הקיר הצפוני של אולם בית כנסת ובמקום הותקן אפסיס - מעין גומחה מעוגלת הבולטת כלפי חוץ. על הרצפה הקודמת הונחה רצפת פסיפס מרהיבה שהוקפה בעמודי שיש. האמן שעשה את הפסיפס השתמש בחתיכות אבן וזכוכית בגדלים שונים במגוון צבעים. בפסיפס מופיעה גפן משתרגת ובתוכה 55 מדליונים שבהם איורים המתארים את חיי היומיום בכרם, בתעשיית היין וכן בעלי חיים שונים.

בנוסף, מופיעה בפסיפס מנורה בעלת שבעה קנים הניצבת על שלוש רגליים שצורתן כרגלי אריה, לצדן אתרוגים, שופר ולולב. לצד המנורה עצי דקל ואריות, סמלים של ממלכת יהודה.

מנורה בעלת שבעה קנים

בפסיפס משולבת גם כתובת בארמית, שבחלקה העליון מופיעה ברכה לקהילה ובהמשך הקדשה לשלושה אנשים שתרמו סכום נכבד לבית הכנסת. במקור: "(ז)כורים לטוב כל הקהל – (שע)שו את הפסיפס הזה - ( )ד אישו ותמה ויהודה – שנתנו שלושה דינרים". האמן שיבש את האותיות, אך הקפיד בתיאור המנורה והסמלים היהודיים. ייתכן שהיה דובר יוונית.

על הרצפה, לפני גומחת ארון הקודש, נמצאו חפצים זעירים: מטבעות, חפצי עצם ומתכת, תשמישי קדושה יהודיים שהשתייכו כנראה לארון הקודש ולפרוכת, כמו גם שברי נרות חרס וזכוכית וכ-20 קמעות, חלקן של נשים המבקשות בריאות טובה.

בתי כנסת עתיקים בישראל

בישראל נחשפו עד כה כ-90 בתי כנסת עתיקים ובהם למעלה מ-150 כתובות, וכנראה ששרידים של הרבה בתי כנסת עדיין טמונים באדמה ומחכים בסבלנות שמישהו יגלה גם אותם. השרידים הקדומים ביותר, בבתי הכנסת בהרודיון ובמצדה, הם מהמאה הראשונה עד אמצע המאה השלישית לספירה. ביחס אליהם, בית הכנסת במעון-נירים הוא מתקופה מאוחרת - סוף המאה החמישית לספירה ואילך.

רצפת הפסיפס במקום בהחלט אופיינית לתקופה זו. ברבים מבתי הכנסת מהתקופה נמצאו רצפות פסיפס מצוירות, בחלקן בולט במרכז הליוס, אל השמש, האלה ויקטוריה ואף ציורי נשים ונערים מעורטלים. לעומתם, יש רצפות פסיפס בעלות צורות גיאומטריות הנושאות כתובת בלבד, ללא כל תמונה, בשל האיסור הדתי לכך.

בית הכנסת מעון-נירים, שנמצא באתר היישוב ההלניסטי מנואיס, מופיע במפת מידבא (רצפת פסיפס המופיעה בכנסייה בעיר מידבא שבירדן) כאחד משלושת בתי הכנסת בנגב המערבי. בית הכנסת נבנה מלבני טין על גבי יסוד מאבן והוא פונה לצפון-מזרח, לכיוון ירושלים. מעברי האולם היו חצרות מרוצפות ומדרומו מתקני מים, הכוללים בור, תעלה ואגן מדורג ומטויח. האגן שימש מקווה טהרה, אותו מילאו במים שירדו מגג בית הכנסת.

אגב, לא רחוק, בשלאלה שבפארק אשכול, התגלתה רצפת פסיפס דומה של כנסייה. ייתכן ששתיהן הותקנו באותו בית מלאכה, כנראה בעזה, ששימשה מרכז תרבותי של כל המחוז.

מאגר שופע ציפורים

אם הגעתם לכאן תוכלו לבקר במוזיאון "בית המגן" בקיבוץ נירים (בתיאום מראש), בו מרוכזים כלי הנשק שהיו בדנגור (נירים הישנה) וכלי נשק ותחמושת של הצבא המצרי שהתקיף את הנקודה. מקור שמו של הקיבוץ הוא בגדוד "ניר" של השומר הצעיר, שגרעינו הקים את הקיבוץ בשנת 1946 במסגרת מבצע 11 הנקודות בנגב, מבצע משותף לסוכנות היהודית, קק"ל, ההגנה וחברת מקורות.

המבצע תוכנן בסודיות רבה. בערב מוצאי יום הכיפורים רוכזו האנשים והציוד בכמה יישובים, שמהם יצאו השיירות עם חשכה. אפילו המתיישבים עצמם לא ידעו בדיוק לאן פניהם מועדות. כך בין לילה, הוקמו בארי, חצרים, נבטים, אורים, נירים, שובל, משמר הנגב, גלאון, תקומה, כפר דרום וקדמה. בזמן מלחמת העצמאות, הותקף הקיבוץ על ידי המצרים, אך עמד בפרץ ורק אחרי המלחמה עבר למקומו הנוכחי, צפונה יותר, ובשטח הקיבוץ שהיה הוקם קיבוץ ניר יצחק.

אחרי הביקור בקיבוץ אפשר להמשיך למצפור הנוף הצופה למאגר נירים. המאגר שופע בציפורים. קק"ל הקימה כאן בראשית שנות ה-80 מאגר מים לטובת השקיית השדות החקלאיים של יישובי הסביבה. במקום תצפית יפה על עופות מים במשך כל ימות השנה. מומלץ במיוחד באביב.

אם תרצו לעצור לפיקניק, תוכלו לעשות זאת ביער בארי שבסביבה. בחניון נאחביר למרגלות מגדל המים בבארי הישנה, יש שולחנות פיקניק, מתקני משחק לילדים ושירותים. החניון מותאם למוגבלים בתנועה ולעגלות. שולחנות פיקניק תוכלו למצוא גם בחניון רעים, בגדת נחל גרר בכביש סעד-רעים (כביש 232 ), בחניון סעד, מדרום לצומת סעד, ובחניון חרבת מדור על "דרך מתקני המים" שביער בארי.

איך מגיעים: לכביש 232 אפשר להיכנס כבר בצומת אשכולות, בין אשדוד לאשקלון. הכביש ממשיך לשדרות ודרומה, במקביל לרצועת עזה עד נירים. בצומת מעון פונים ימינה.