יש חיים בחולות
לא קל לשרוד בתנאי האקלים הקשים באזורי החולות והמדבר בישראל, אך בעלי החיים מוכיחים כי הם הסתגלו גם לאתגר הגדול מכולם. הקוצן הזהוב מסוגל לצום יותר משבוע ללא מים, קטת הכתר מעמיסה מים בנוצותיה ומובילה אותן לאפרוחים ועכביש הטמירן מתחזה לקוץ כדי לצוד נמלים. פלא בחולות
האם תוכלו לדמיין את עצמכם מטיילים בנגב, במדבר יהודה או בערבה ללא מים? תנאי המחייה הקשים שמכתיב האקלים הישראלי בדרום הארץ מאלץ את חיות הבר להתמודד עם טמפרטורות קיצוניות לא פשוטות במהלך ימות השנה. איך הן מצליחות לשרוד?
מים הם נושא רגיש באזור צחיח, אך ישנם בעלי חיים שהפכו את המרדף אחריהם לדרגת אמנות של ממש. למרות שיש בעלי כנף מדבריים מפורסמים יותר, כדוגמת החוברה הססגונית, בישראל ישנם חמישה מיני קטות שעדיין נחבאים אל הכלים: קטה חדת-זנב, סנגלית, כתר, הודית וקטה גדולה. למרות שיש להן שם המזכיר תנועת קראטה מהירה, מדובר בעופות מדבריים, פלא ויזואלי מעופף ומרהיב, שנראה שיצא לפני רגע תחת ידיהם של ציירים איטלקיים.
בנוסף ליכולתן להסתוות היטב כשהן נמצאות על הקרקע ומחפשות צמחים למאכל, הקטות ניחנו בתכונה יוצאת דופן, שיכולה לספק סטארט-אפ מצוין לרשות המים כדי לשנע מים מטורקיה לישראל. הזכרים בחבורה טובלים את נוצות הגחון במים, המסוגלות לספוח את הנוזלים וכך הם מתעופפים למרחקים עצומים כדי לשנע את הנוזל היקר אל האפרוחים. בזכות שרות ההובלות הייחודי הזה הופכים והחיים במדבר לקלים יותר.
בשנים האחרונות מספרן של הקטות בישראל נמצא בירידה בעיקר כתוצאה מפעילות האדם ואוכלוסייתן מוערכת באלפים בודדים בלבד.
למה לרוץ אם אפשר לישון?
הקור האיום במדבר עשוי לשבש את הרצון לקום בבוקר מהמחילה. אם תשאלו את קיפוד המדבר, בן דוד קרוב של הקיפוד המצוי, שחי באזור הנגב, בקעת הירדן, בערבה ובמדבר יהודה, הוא מצא לו דרך נפלאה להדחיק את קיומן של הטמפרטורות הנמוכות בחורף - תרדמת חורף (היבֶּרנַציָה).
במהלך התרדמת טמפרטורת הגוף שלו צונחת וגם קצב חילוף החומרים מואט יותר. כשהוא יתעורר ויגלה כי מאגרי השומן שצבר לפני כן, התאדו ברובם, הוא יצטרך להתמודד עם העובדה הקשה שצריך לצאת החוצה ולצוד את המזון.
תעזבו אותי, אני בדרך למיטה (צילום: ליאור כסלו)
הסוואה היא חלק חשוב בהישרדות בין החולות. הטמירן, עכביש שנפוץ בבתי גידול חוליים בנגב ולאורך מישור החוף, ניחן ביכולת הסוואה משובחת שתחילתה בתפיסת עמדת ציד על שיח הרותם. ההתחזות לקוץ יבשה מקשה על המזון הפוטנציאלי שלו להבחין בו, אלא אם כן, הוא יחליט לזוז בפתאומיות.
הטמירן דוגל בכוח האיטיות כדי לצוד את טרפו ממארב. את החרקים הקטנים, ביניהם נמלים רבות המגיעות לשחר מזון על שיח הרותם או לטפל בכנימות בעבור הטל-דבש.
מסתווה לקוץ. טמירן (צילום: עמיר וינשטיין)
רבים מבעלי החיים המצויים בחולות ובמדבר נסתרים מעיני האדם, מרביתם קטנים, חמקמקים וטוב שכך. אחד מהם הוא הצרגול הבהיר, חגבאי מוזר, תערובת של חרגול וצרצר, הנחשב לנציג היחידי של משפחת הצרגוליים בישראל. הוא נפוץ במדבריות בדרום הארץ ופעיל בעיקר בשעות הלילה. כשהוא לא משחר אחר מזון, תוכלו למצוא אותו מסתתר במחילות כשהוא מגן בחירוף נפש מפני חדירת טורפים.
טורפת פוטנציאלית חיננית ומקסימה, היא הישימונית המצויה, אחת הדוגמניות המובילות בעולם הזוחלים. הישימונית, זוחל ממשפחת השממיתיים, מגיעה לאורך של כ-7-10 סנטימטר וזכתה לשמה מעצם העובדה שהיא חיה בישימון. בלילה קשה להבחין בה, במיוחד אם היא מתמזגת בצבעי הרקע הכהים בחשיכה. במידה וטורף ניסה ללכוד אותה בזנבה, היא תשאיר לו אותו בתור מזכרת ותימלט מהמקום במהירות.
דיאטת מים בקלי קלות
צם בהליכה. קוצן זהוב (צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)
בתור מכרסם שאינו בררני ואוכל כל מה שזז ונכנס לפיו הקטנטן, הוא חובב במיוחד חרקים, זרעים וירקות, אך המעדן החביב עליו, שנפוץ במדבר הוא השבלול – ארוחת מלכים מלאה בכל טוב ומכילה לא רק חלבונים חיוניים, אלא גם אחוז גבוה של מים.
כשהוא לא נח בין סלעים ומחילות מוצלות, מסוגל הקוצן הזהוב לחפש מזון גם בשעות לוהטות למדי בקיץ. בחורף בזכות מאגר שומן, הוא מסוגל גם לתפקד בתנאי קור לא קלים, ונראה הקור המדברי לא מרתיע אותו מלשוטט ולחפש את הארוחה הבאה. את המזון הוא יקפיד לאגור בין סדקים בסלעים ובתוך קינים מרופדים היטב, לימים הקשים של השנה.
