עוד חג חירות בלי חופש

לפני כשנה קראתי את "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן. תיאורי השבי והטראומה שנשזרו בקריאה עם הסיפור האישי של גרוסמן, פתחו אצלי מגירה שעד אז היתה חבויה. הרגשתי שאיני יכולה יותר להתעלם מסוגיית גלעד שליט. מעולם לא הייתי אקטיביסטית, לא הכרתי את גלעד, אבל הידיעה על חייל צה"ל שנלקח בשבי ונמצא שם כבר כמעט שנתיים (בזמנו) לא נתנה לי מנוחה.

יצאתי לכיכר רבין, שם פגשתי את אורן שישב עם שלט "מחכה לגלעד". הצטרפה אלינו חברתי עיינה, שארגנה בתל אביב אירוע ריצה למען גלעד שליט. בשיתוף עם פעילים נוספים קראנו לעצמנו "מחכים לגלעד בכיכר", והיתה לנו מטרה ברורה: לשבת מדי ערב למשך שעה בכיכר רבין, להביא את הנושא למודעות ציבורית,

 עד שגלעד יחזור.

בתחילת הדרך היינו תמימים למדי והאמנו שהממשלה ההיא באמת תשיב את גלעד לביתו. כששאלו אותנו אם אנחנו לא עושים נזק בפעילותנו, האמנו בכל ליבנו שאמירה שכזו היא פופוליסטית ונועדה למנוע מאנשים להתאגד, ושפעילותנו אינה מזיקה אלא תורמת למדינתנו ולערכים שלנו. יותר מכך, האמנו שמשפחת שליט שקטה מדי, שגם הם, כמשפחת ארד, מנסים להיות בסדר עם הממשלה ומונעים מעצמם מאבק שהוא אינטרס אישי שלהם.

כל הזמן חשבתי על מרים, אימו של פדוי השבי יוס'קה גרוף, ועל האגדות ששמעתי עליה איך קשרה עצמה לגדר ולא נחה לרגע עד שבנה הוחזר בעסקת השבויים הידועה לשמצה "עסקת ג'יבריל". אני, אגב, לא משמיצה כלל ועיקר את העסקה הזו. אני חושבת שזה חלק מההסכם עליו חתמה המדינה עם כל אחד מחיילי צה"ל.

במהלך חודש פברואר החליטה הממשלה לצאת בפעולה בעזה. אחד הפעילים, שהיה מפקדו של גלעד בעת שנחטף, אמר באחד מימי הלחימה שלא ניתן להעלות על הדעת שפעולה זו תיגמר בלי שגלעד שליט יחזור הביתה. "תחשבו מה עובר לו בראש כשהוא שומע את קולות המלחמה מתקרבים, הוא עדיין מוחזק שם, והקולות האלו הולכים ומתרחקים ממנו". אני לא יכולה לשמוע משפט כזה בלי להזדעק, אבל ממשלת ישראל חתמה על הסכם הפסקת אש חד צדדי מבלי להשיב את גלעד.

"לא נשארה עין אחת יבשה במאהל בירושלים"

"רק לא עוד מקרה רון ארד"

במהלך חודש מרץ, לפני תום כהונתו של אולמרט, משפחת שליט החליטה להחריף את מאבקה להשבת בנה. הם יצאו לאוהל מחאה בירושלים, מול בית ראש הממשלה, ונראה היה שכל עם ישראל מאמינים כאיש אחד שהפעם הסיפור הזה באמת יגמר. "רק לא עוד מקרה רון ארד", זעקו הקולות. התקשורת מעולם לא היתה מגויסת כולה לאותה מטרה בצורה כזו. ביום שבו הודיע ראש הממשלה שזה לא הולך לקרות, לא נשארה עין אחת יבשה במאהל בירושלים. אבל את הכאב, שמשפחת שליט לא מרשה לעצמה לזעוק, אני נושאת עמי מאז.

ההיסטוריה מספרת לנו שהסיפור הזה לא ייגמר, אבל אני מסרבת להאמין. חילופי הממשלות במדינה וההתעלמות של נבחרי הציבור ממשימה זו מדכאים את כוחות הפעילים, אבל תקוותי עוד לא אבדה. ביום שבו תאבד תקוותי - אדע שלא אוכל יותר לחיות במדינה הזו, שלא אוכל לתת למי מבני משפחתי להתגייס לצה"ל, ושלא

אוכל לשתוק יותר את הכאב.

בימים הספורים שנשארנו במאהל המחאה מול בית רוה"מ גם לאחר האכזבה הקשה, היו קריאות מהציבור לשרוף צמיגים ולהקפיא את המשק עד שגלעד חוזר. אני לא מאמינה בפעולות כוחניות כאלו, אבל אולי כמו שאנחנו נהנים להגיד על אחרים, גם אנחנו מבינים רק כוח.

ברביעי בערב כל המדינה תחגוג את ליל הסדר. חודש הגאולה, חג החירות, ובכלל- תקופה שבין חג החירות ליום העצמאות. אני לא יכולה לחשוב על מושגים אלו בלי לחשוב על גלעד ועל אי-חירותו. אני את החג הזה לא חוגגת. כי כל עוד גלעד בשבי, גם אני שבויה.

אם גם אתם מרגישים הזדהות עם משהו ממה שכתבתי, אתם מוזמנים ליצור קשר עם הפעילים. הדרך הטובה ביותר להצטרף לפעילות היא פשוט להציע את מה שביכולתכם לעשות לכתובת המייל שבאתר של גלעד, עד שגלעד יוחזר, אנחנו נמשיך לפעול.

• להצטרפות לפעילות לשחרור גלעד שליט לחצו כאן.
  

"בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל hevra@y-i.co.il  ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.

עדויות נוספות של מתנדבים:

"האויב הכי גדול שלי הוא אני בעצמי"

"הם נותנים לנו כוח לעזור להם למצוא את הדרך"

"לתת לילדים סיכוי אמיתי לחיים טובים יותר"

"על חלומות רגילים של ילדים מיוחדים"

"איך מטפלים ברב שהטריד מינית?"

"איך עונים למישהו שמתקשר לספר שנאנס?"