אחים לנשק בכל הקשור לשוביניזם

במאמרו של מרדכי קידר, ניסה הכותב להסביר כי נעשה עוול ל"ציבור שלם, גדול וערכי, הנושא בנטל הביטחוני" על ידי התקשורת, אך בכך הסגיר למעשה את השוביניזם הדתי העכשווי שמתחזק בצבא, עקב התעצמות הקבוצה הדתית בצה"ל בעיקר בשורות הפיקוד הגבוה.

כל חטאם של החיילים הדתיים, לדברי קידר הוא בהתנהגותם הצנועה. הם "אינם רוצים להתרחץ בבריכה מעורבת! הם אינם רוצים לראות גברות בביקיני! הם שומרים על גדרי צניעות! הם מבקשים שעות רחצה נפרדות! התקשורת יודעת לדווח לנו על חיילים דתיים שעוזבים טקסים כדי לא לשמוע נשים שרות".

עם כל הכבוד לפטריוטיזם שאותו מטפח החינוך הדתי-לאומי, הזלזול הבוטה והמכוער שביטא הטור כלפי התרבות ומערכת החינוך החילוניות, מצביע יותר על נבערות והסתגרות מחשבתית מאשר על פתיחות ורגישות חברתית-תרבותית.

משמעות חמורה יותר קשורה לשוביניזם עמוק ומושרש לא רק בקרב דתיים-ימנים, אלא בהתנהלותם של מרבית ראשי הצבא לדורותיהם. זהו שוביניזם השלוב היטב באפליה והדרה של נשים בחברה בכלל.

השוביניזם של קידר מוסתר מאחורי סגנון מיתמם: "החיילים לא פוצצו את הטכסים, לא צעקו נגד שירת נשים ולא הפגינו נגדה. הם פשוט קמו ועזבו". ממש התנהגות מרשימה. הדר ז'בוטינסקאי במיטבו... נודה להם על כך שלא "פוצצו את הטכסים". החיילים מצטיינים בסובלנות וברגישותם, ולא חלילה בהחרמת נשים (כי "קול באשה ערווה"). ההשתמעות החברתית החמורה הגלומה בהחרמה נמחקה כמובן.

קל להתעלם מהעובדה שאמירות ופרקטיקות כאלו של הפרדה והבחנה בין המינים בצבא (כמו בפוליטיקה של המפלגות החרדיות) פירושה הרחקת נשים מהספירה הציבורית, בצבא ובהנהגה, כמו באוטובוסים ובסופרמרקטים. לא במקרה הוא קורא לחיילות "גברות בביקיני". זו דרך לביזוי שירות נשים בצבא.

את מאמרו כדאי לקרוא בהמשך למאמרים של אנשים כמו ד"ר גבי אביטל, "מרצה באקדמיה לטיס של חיל האוויר", הכותב על "פשע שילוב נשים בצה"ל" שלדבריו מחלישות באספירציות הפמיניסטיות שלהן את חוסנה הביטחוני של מדינת ישראל. או כמו של אל"מ יהודה וגמן, שטוען כי "יחידה מעורבת חלשה יותר מיחידה של חיילים בלבד".

התחזקות הפונדומנטליזם

החומרה המוסתרת בדברים היא במדרון החלקלק שבו צועדת ההנהגה החילונית, המנוצל היטב על ידי המנהיגות הדתית-חרדית. מאז הקמת המדינה מעדיפים הפוליטיקאים החילונים למכור בקלות רבה את זכויות ומעמד האשה, תמורת קואליציות ושיתופי פעולה עם מנהיגות הדתיים והחרדים, בצבא ובחברה בכלל.

כך, את החרמת שירת נשים בכנסת יכלו החרדים לממש רק לאחר שהתפישה הפונדמנטליסטית שלהם עברה בשקט אצל הפוליטיקאים החילונים והפכה למציאות מקובלת בפוליטיקה הישראלית. 

גם בצבא, החיילים "רק" עוזבים בשקט את המקומות בהם נשמעת שירת נשים, והרבנות "רק" מטפחת "ערכים" בקרב חיילים בצבא. איזה ערכים מטפחים הרבנות הצבאית וראשי הצבא הדתיים? בין השאר כאלו החותרים להפרדה בין נשים לגברים ולהדרתן מיחידות לוחמות. הם עושים בדיוק את מה שעושים הפוליטיקאים החרדים בהנהגת המדינה: מרחיקים נשים ממנה.

לאור אלו, לא מקרה הוא שביום האשה האחרון, כשהוזמנתי לדבר על אי-שוויון בין המינים בישראל בפני חיילות, מצאתי להפתעתי כי אין להן מושג קלוש על סוגיות של אי-שוויון מגדרי בחברה ובצבא. מה הפלא, אם הרבנות היא זו שמציעה הרצאות על "ערכים" לחיילים. ערכים אלו אינם כוללים התייחסות לאפליית נשים, הם כנראה תובעים את טיפוח מעמדה של האשה כבת מלך שכבודה "פנימה" וכ"אשת חייל", שאת מעלותיה היא מגלה בתחום דלת אמות ביתה.

את התחזקות הפונדמנטליזם הדתי בצבא ובחברה מאפשרת מנהיגות חילונית (ולא "תרבות חילונית") רופסת בצבא, כמו בחברה הרחבה, שבינה לבין מחוייבות לערכים של שוויון יש מעט מאוד. השוויון נגמר אצלה בדיבורים שאף הם הולכים ומידרדרים, כפי שעולה מדי פעם בתגובות מפקדי צבא וחבריהם בתקשורת, באירועים כמו ביקורו של מפקד חיל הים, צ'ייני, במועדון חשפנות.

הדרת נשים בצבא החלה עוד בימי בן-גוריון, שקבע מכסה של 20% לנשים בצבא ואת הוצאתן מיחידות לוחמות. היא נמשכה במדיניות מפלה למהדרין של כל ראשיו, שנאלצו לשנות אותה מעט כשנכפו על ידי בג"ץ (לדוגמא, מאבקה של אליס מילר להתקבל לקורס טיס). היא כללה את הנהגת הנורמות של ניצול מיני של חיילות על ידי מפקדים כמו משה דיין ורבים אחריו ולפניו.

ניגוח החילונים על העדר "ערכים" הוא מסך עשן לאפליית נשים, לקיפוחן ולניצולן. אלו ילכו ויחמירו בעזרת הצדקות אידיאולוגיות שמספקים חילונים ודתיים כאחד. המענה להקצנה הדתית-לאומנית בצבא הוא שילוב שוויוני מלא של נשים בתוכו.

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים