"אמא, למה את חופרת לי על הבוקר?"

"התקפי החרדה" של ההורים מתחילים כבר בערב ונמשכים אל תוך הלילה: יקום או לא יקום? זה יגמר בריב או לא? תאחר או לא תאחר לשיעור הראשון בבית הספר? בהרבה מבתי ישראל האחריות להשכמתו של הילד בבוקר, ביצוע רוטינת הבוקר בשלמות, בזריזות והאחריות על  געתו של הילד למסגרת החינוכית בזמן, מונחת במלואה על כתפו של ההורה הנמצא בבית בשעה היעודה או על ההורה שסמכותו מגבירה את הסיכויים שמבצע ההשכמה יסתיים בשלום ובהצלחה.

הורה זה מוצא את עצמו במאבק בלתי פוסק רצוף ורגעים לא נעימים עם ילדיו, בנסותו להשפיע עליהם להתעורר, לבצע את רוטינת הבוקר כהלכתה ולצאת מהבית בזמן, בדרכו למוסד החינוכי. מעניין לציין ואף תמוהה העובדה כי במשפחות בהן שני ההורים נמצאים בבית במהלך הבוקר, רק הורה אחד עוסק בתהליך ההשכמה, בעוד ההורה השני משקיף מן הצד ומתפלל להצלחתו.

סיפורים אותנטיים משדה הקרב, בכל הקשור להתנהגות הילדים סרבני ההשכמה והוריהם הנאבקים בהם, כוללים: אפאטיות והתעלמות מההורה המנסה להעיר, סילוקו או העפתו של השעון או הטלפון המצלצל, משיכת השמיכה מעל הראש תוך הסתובבות לצד השני, תגובות עצבניות וכעוסות, כגון "עזבי אותי. אני עייף" ,"כבה את האור", "אמא, למה את חופרת לי על הבוקר?", "עופי מהחדר", "עוד 5 דקות אני קם" והקוראים מוזמנים להוסיף מניסיונם האישי.

רפרטואר התגובות הכושל של ההורים בנסותם להניע ולשכנע את ילדם לצאת מהמיטה ולבצע את רוטינת הבוקר, כולל: הדלקת האור, הסטת הוילון ופתיחת התריסים, ניסיונות חוזרים ונשנים כל כמה דקות להעיר את הילד, הכנסת קנה של שוקו לגרונו של הילד השוכב במיטה, השמעת מוסיקה אהובה ולעיתים גם ניסיון לשחד את הילד ("תקום בלי בעיות ואני מבטיח שאקנה לך").

כאשר ניסיונות השכנוע בטוב אינם מועילים, ההורה עובר בצר לו לבקשה ולתחינה להתחשב בו: "יש לי היום פגישה חשובה ואני לא רוצה לבוא אליה עצבני", "אתה רוצה שיפטרו אותי? בכל בוקר אני מאחרת בגללך". השלב האחרון בסאגה מתמשכת זו כולל בין השאר משיכת השמיכה מהמיטה, גרירת הילד מהמיטה לכיוון המקלחת, תוך השמעת צעקות ואיומים: "אם אתה לא קם תוך 2 דקות אין היום חוג".

בגילאים הצעירים מחליטים הורים רבים לא להיכנס לעימותים עם הילד ולבצע את כל רוטינת הבוקר בשביל הילד (הלבשה, רחצה, הנעלה), תוך שהוא ישן או מנמנם. כאשר כל הפעולות הללו כשלו, מוותרים הורים רבים על ה"תענוג", עוזבים את הילד לנפשו (בעיקר הורי המתבגרים), מטילים עליו את האחריות לכישלון, מקווים שבית הספר יעניש את הילד על איחוריו (סיכוי קלוש ביותר) ומתפללים לימים טובים יותר.

הורים יקרים, המאבק לחינוכו של הילד לעצמאות מלאה בהשכמה ובהתארגנות מלאה בבוקר שווה כל מאמץ, שלא לומר - זוהי חובה הורית בסיסית. הצלחת התהליך פירושה הנחת אבן פינה ליכולות חשובות מאין כמוהן לכל תחומי חייו בעתיד של ילדיכם, כגון: חינוך לאחריות אישית, התחשבות בזולת, דחיית סיפוקים, יכולת לבצע מעברים מפעילות מועדפת לפחות מועדפת, ניהול זמן ויכולת שמירה על כללים חשובים.

שוכנעתם? אז בואו ניגש לעבודה:

ערב לפני:

• דאגו שילדכם ילך לישון בזמן ויקבל את מנת השינה הדרושה לו בהתאם לגילו.
  

• טרם הליכתו לישון וכחלק מרוטינת הערב, שבו עם הילד ועברו על סדר הפעולות הנדרש בבוקר. ציינו כי אתם מודעים לקושי שלו והדגישו את ביטחונכם כי הוא מסוגל לבצע את רוטינת הבוקר לבד ואת הנכונות שלכם לסייע לו. הדגישו גם את הציפייה הברורה והנחושה שלכם כי הוא יבצע את המשימה לבד (בהתאם לגילו) כמו גדול. היו ברורים, אל תאיימו, אל תתנצלו ואל תתחננו. אחלו ליד הצלחה.
  

• הכניסו סימן ברור וחזק להשכמה – שעון, רדיו או טלפון מעורר, אשר אמורים בסיומו של התהליך להחליף אתכם בתפקיד של מי שמעיר את הילד. אפשר להיות יצירתיים ולבחור יחד עם הילד שיר או מנגינה שהוא אוהב.
  

• בקשו מהילד לכוון את השעון ולהניחו במרחק אשר יחייבו לעבור לפחות למצב של ישיבה ברצותו לכבותו.
  

• בהתאם ובהתחשב בגילו של הילד, דאגו כי התיק והבגדים אותם ילבש לבית הספר או לגן יוכנו טרם לכתו לישון.
  

בבוקר:

• אם הילד קם באופן עצמאי, חזקו ושבחו אותו, הציעו לו משקה אהוב, אחלו לו הצלחה ביום העומד בפתח והנאה ממנו, שאלו אותו האם הוא זקוק למשהו והניחו לו לבצע את רוטינת הבוקר לבד, ללא הערות ביניים מתקנות.
  

• שעת ההשכמה המומלצת בבוקר לרוב הילדים היא 50 דקות טרם היציאה מהבית. הערת הילד מוקדם יותר או סמוך מאוד לשעה בה הוא אמור לצאת מהבית אינה מקלה על התהליך ולעיתים אף מקשה: "יש לי עוד הרבה זמן" או "למה הערתם אותי ברגע האחרון?"
  

• כאשר השעון המעורר מצלצל, כנסו לחדר וצפו בילד. במידה והתעורר, ברכו אותו ב"בוקר טוב" וצאו מהחדר, בלי דיבורים מיותרים. במידה והילד לא התעורר מהשעון, הפעילו את השעון שיצלצל שוב, העירו את הילד, וודאו שהוא ער וכאמור, צאו מהחדר. במידה והילד קם ומתחיל בביצוע פעולות הבוקר באופן עצמאי, ניתן ואף רצוי לחזקו ולשבחו ואף להציע לו עזרה.
  

• במידה והילד נשאר במיטתו ואינו מתחיל לבצע את רוטינת הבוקר, חכו כ-10 דקות מחוץ לחדר (זיכרו – אל תבקשו, אל תתחננו, אל תצעקו. בקיצור, אל תיצרו מגע עם הילד) ואז, כאשר ברור לכם שהילד אינו מתכונן בשלב זה לבצע את רוטינת הבוקר, היכנסו לחדר (רצוי שני ההורים), הדליקו את האור ו/או פתחו את התריסים (מבלי לסנוור את הילד), פנו אל הילד באופן ברור וקצר ואמרו בקול שקט, רגוע אך החלטי ונחוש "השעה כבר X, השעון צלצל, אני מבקש/ת ממך לקום מיד ולהתחיל להתארגן ליציאה מהבית". הישארו בחדר כדי לוודא כי הוא אכן מתחיל בביצוע הרוטינה ולפקח שהוא אינו חוזר למיטה.
  

• חשוב ביותר בשלב הזה לנהל את העימות הבלתי נמנע בקור רוח, ללא איומים, הרמת קול וכעס. יש להתעלם מהערות הילד, לא לוותר ולהמשיך לדרוש ממנו בתוקף לקום ולבצע את הפעולות הנדרשות. ניתן לסייע פיסית לילדים הקטנים לקום מהמיטה ולתבוע מהם (בשקט ובנחישות, כבר אמרתי) להמשיך לבצע את הפעולות לבד. בשום אופן לא לבצע את הפעולות בשבילם.
  

• בכל הקשור למתבגרים, מילת המפתח היא נחישות ובשום אופן לא לאפשר להם להישאר במיטה או בבית ולא לצאת לבית הספר. אין ספק שסיטואציית העימות עם המתבגר שלנו בבוקר אינה נעימה כלל ועיקר ודורשת מההורה כוחות נפש רבים, אך כאמור, כל דקה במאבק זה חשובה ונעשית למענו.
  

• משחק Beat The Timer לילדים הצעירים: לאחר שהילד פקח את עיניו והתעורר, כוונו את שעון המטבח שיצלצל כעבור 20 דקות. קיבעו עם הילד את כללי המשחק האומרים שבמידה והוא מבצע את רוטינת הבוקר (קם, מתלבש, מתרחץ ומתיישב ליד השולחן לשתיית כוס השוקו) לפני שהשעון מצלצל, הוא יקבל "חייכן" וכאשר יאסוף 4-5 חייכניים יוכל להמירם בהפתעה שתירכש עבורו. הניסיון המקצועי שלי מלמד כי הילדים הצעירים אוהבים מאוד משחק זה והוא מניע אותם ומעוררם לבצע את רוטינת הבוקר לבד ובהנאה (כן, בהנאה).
  

בהמשך היום:

• במידה והילד לא קם באופן עצמאי בהתאם למצופה ממנו או קם רק לאחר עימות עם ההורה, חשוב למנוע מהילד "צ'ופר" מסוים אחר הצהרים או בערב (לא יהיה קל אך הכרחי) ולהקדים בחצי שעה את שעת ההליכה לישון בערבו של כל יום בו נאלצתם להיאבק סביב ההשכמה. שתי תגובות אלה יסייעו לילד להבין כי הוריו רציניים בניסיונם לחנכו לעצמאות וללקיחת אחריות על הבוקר שלו ויקצרו את התהליך. זכרו כי יום יבוא והילד יודה לכם על נחישותכם.
  

• פרופ' עמוס רולידר  הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. קטעים מהתוכנית סדרת חינוך .
  

• לכל הכתבות בסדרה.