בנק ישראל: לייקר עוד יותר השימוש בליסינג

בנק ישראל יוצא נגד השימוש הנרחב ברכב פרטי, ומציע דרכים לצמצומו: הטלת מס על חנייה במקום העבודה, ייקור הסדרי הליסינג לעובדים המקבלים רכב צמוד, ושיפור ניכר בתחבורה הציבורית בישראל. דו"ח בנק ישראל, המתפרסם היום (א'), מקדיש פרק נפרד ונרחב להשפעת השימוש ברכב פרטי על המשק הישראלי. ממצאי הדו"ח חמורים, ודומים לאלו שפורסמו בעבר על-ידי רשות המסים: הסדרי רכב צמוד ממקום העבודה - ובמיוחד הסדרי ליסינג לעובדי היי-טק - הובילו לעלייה דרמטית בשימוש במכוניות פרטיות בישראל. להערכת בנק ישראל, מקבלי רכב צמוד נוהגים הרבה יותר מבעלי רכב פרטי, בשיעור של עד 30%. 

מאחר שלשימוש ברכב פרטי יש השפעות חיצוניות שליליות - כמו זיהום אוויר מוגבר, גודש בכבישים ותאונות דרכים - מציעים בבנק ישראל לנקוט שורת צעדים שירסנו את השימוש ברכב הפרטי: ייקור נוסף של השימוש ברכב צמוד, גביית מס על חנייה במקום העבודה, ותכנון הקמת ישובים חדשים באופן שיקטין את השימוש ברכב פרטי. בבנק גם תובעים לשפר במידה ניכרת את התחבורה הציבורית בישראל, ולהשקיע לצורך כך "סכומים ניכרים". עם זאת, בבנק קובעים כי יש לנקוט צעדים אלה במקביל, ולא להמתין עד לשיפור ברמת התחבורה הציבורית.

זיהום האוויר בישראל גבוה מהרצוי, עקב ריבוי מכוניות ליסינג?

יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה שבה מתייחס הבנק לשימוש ברכב פרטי בישראל: בדו"ח שפורסם לפני כשנה, תבע הבנק לבטל את ההכרה בהוצאות הרכב לעובדי המגזר הציבורי. "המדינה מחבלת בניסיונותיה שלה להפחית את השימוש ברכב הפרטי", נקבע בדו"ח. "מצד אחד היא מנסה לעודד מעבר לתחבורה פרטית לציבורית, ומהצד האחר היא חתומה על הסכמי עבודה המתמרצים רכישת רכב פרטי".

לנהוג כפי יכולתם

בנק ישראל קובע כי כיום, תמורת תשלום קבוע ונמוך יחסית, מרבית העובדים המקבלים רכב צמוד מהעבודה נהנים מהסדר המאפשר להם למעשה לנהוג כפי יכולתם. לטענת הבנק, התשלום עבור דלק ותיקונים בהסדרי השימוש הקיימים ברכב הצמוד, אינו משקף את עלותם האמיתית. "מבנה ההסדר", קובעים בבנק, "מאפשר - תמורת תשלום קבוע - נסיעה חופשית ברכב, וכך יוצר עלות שולית אפסית לשימוש ברכב".

התוצאה הישירה של ההסדרים הקיימים היא שימוש עודף ברכב: מבדיקת הבנק עולה כי היקף הנסועה השנתי של מי שמקבל רכב צמוד גבוה ב-24% מזה של מי שמחזיק רכב פרטי. המצב חמור במיוחד בקרב עובדי ההיי-טק: הנסועה השנתית של עובדים אלה גבוה ב-30% מזה של בעלי רכב פרטי.

על-מנת לתקן את המצב, ולעודד את העובדים להגביל את השימוש ברכב, מציע הבנק לשנות את ההסדרים הנהוגים כיום - גם אלו המוצעים על-ידי חברות ליסינג, וגם אלו המוצעים ישירות על-ידי המעסיקים. השינוי הוא למעשה ייקור התשלום החודשי שמשלמים בעלי רכב צמוד באמצעות חקיקה. בכך מקווים בבנק ישראל כי בעלי הרכב הצמוד "ישלמו את המחיר הריאלי של השימוש השוטף ברכב". יש לזכור כי צעד זה, אם יהפוך בעתיד לחקיקה מחייבת, יצטרף למתווה ייקור "שווי השימוש" - המס החודשי שמשלמים עובדים המקבלים רכב צמוד - שהחל ב-2008 ויסתיים ב-2011.

מס על חנייה בעבודה

צעד נוסף שמציע הבנק נוגע לחנייה במקום העבודה: "עלות החנייה היא אחד השיקולים המשפיעים על החלטת אזרחים לגבי מידת השימוש ברכב פרטי", קובע הדו"ח. "כאשר עובדים אינם משלמים עבור החנייה במקום עבודתם, הדבר מעודד אותם לנסוע לעבודה ברכב פרטי". מאחר שהנסיעה למקום העבודה מתבצעת בתנאי גודש - בשעות השיא ובאזורים העמוסים ביותר - ההשפעות הכלכליות והסביבתיות חמורות במיוחד.

בבנק מסבירים כי לפי המצב כיום, גם העובד וגם המעביד אינם משלמים על מקום החנייה: עבור המעסיק זו הוצאה מוכרת, והעובד אינו נדרש לשמש מס בגין השימוש בחנייה. ולכן, כך קובעים בבנק, המדינה למעשה "מעניקה סובסידיה" על השימוש בחנייה. עוד מציינים בבנק ישראל כי מאחר שמי שמשתמש בתחבורה ציבורית אינו מקבל הטבה דומה, נוצרת בפועל אפליה נגד מי שאינו מגיע לעבודה במכונית פרטית או ברכב צמוד.

שינוי המצב יתאפשר באמצעות הטלת מס על השימוש בחנייה - גם לעובדים וגם למעסיקים. השלב הראשון יהיה קביעת ערך עבור מקום החנייה, באופן שיבטא את העלויות במקומות שונים בארץ. כך, למשל, הערך שייקבע עבור מקום חנייה במרכז תל-אביב יהיה גבוה משמעותית מאשר במקומות אחרים. על-פי ההצעה, עובדים יוכלו לוותר על החנייה, או להשתמש בה על-בסיס יומי - חישוב המס ייעשה לפי מספר הימים שבהם השתמש העובד בחנייה במהלך החודש. בעתיד, כך מציעים בבנק, אפשר יהיה גם להעניק "פדיון חנייה" - הטבה כספית לעובדים שייבחרו לוותר על מקום החנייה.

מדיניות תכנון מושכלת

הדו"ח מתייחס גם לעניין השפעת פיזור האוכלוסין בישראל על השימוש ברכב פרטי. בדיקת הבנק מעלה כי ככל שהיישוב קטן יותר, ההוצאה על דלק גבוהה יותר: במשפחות המתגוררות ביישובים בני 2,000 תושבים ופחות, ההוצאה החודשית על דלק גבוהה ב-28% מאשר במשפחות דומות המתגוררות בערים גדולות, בנות יותר מ-50 אלף תושבים.

בבנק מסבירים כי מאחר שמרבית היישובים הקטנים מרוחקים מהמרכז, יש בכך משום הוכחה לכך כי היקף השימוש ברכב פרטי גדול יותר ביישובים מרוחקים. "הניתוח מלמד כי במשקי בית ביישובים קטנים, בייחוד בקטנים ביותר, ההוצאה לדלק גבוהה במידה משמעותית מאשר במשקי בית בעלי מאפיינים דומים בערים גדולות... המגורים ביישובים אלה כרוכים אפוא בשימוש נרחב ברכב פרטי".

על-מנת להתמודד עם הנתון הלא מפתיע, סבורים בבנק ישראל כי על הממשלה לנקוט מדיניות תכנון מושכלת: "ראוי כי (מדיניות התכנון) תביא בחשבון השפעת הקמת ישובים חדשים-קטנים, ותוספת אוכלוסיה ליישובים מסוג זה, על השימוש ברכב פרטי".