מוות ליום השואה האלטרנטיבי

אני הראשון שמחאו לו כפיים ביום השואה

האלטרנטיבית.

בהתחלה היה שקט, אחרי זה אחד נתן מחיאת כף

ומשם זה כבר המשיך.

כמו סרט קולג' אמריקאי שאחד מהתלמידים עומד

ואז כולם אחריו.

חבורה של אדיוטים, לא יכלו להנצל מהשואה אם הייתה להם-
כמו עדר, אלה.

אני הראשון שמחאו לו כפיים ביום השואה

האלטרנטיבית

ומשם זה ימות

ומשם זה יתחיל מחדש.

מחיאת כפיים ביום השואה

זה מוות

זה יותר ממוות.

זה

מוות ליום השואה.

מחיאת כף בטקס יום השואה

זה

יותר מכל ניאו נאצי

חדש

יותר מכל צלב קרס בבתי קברות

קרים

קפואים.

האלטרנטיבית.

יזמינו אותי לתכנית אירוח וישאלו את דעתי

על הנושא ואני אגיד

שהגיע הזמן

הגיע הזמן למחיאות כפיים ביום השואה

האלטרנטיבית.

לפני זה אני אגרד את האוזן-

שם מתחבאת לי המודעות העצמית-

ואגיד שהגיע הזמן שימחאו כפיים למשהו

או מישהו

ביום השואה האלטרנטיבית

כי אם רוצים אלטרנטיבי

צריך שיהיה אלטרנטיבי 

ואחרי זה מחיאת כף בפה מלא

ואחרי זה לנקות עם האצבע

את החך

מבפנים

את איפה שנדבק לך

מהחוץ

כי צריך מהתחלה.

"צריך שיהיה בייגלה בצלחות פלסטיק" (צילום: ויז'ואל פוטוס) 

ביום שישאר ניצול אחד יהיו זיקוקים

ומלאכים בשמי ברלין.

יקחו את הניצול

האחרון

במכונית שקופה

כמו את האפיפיור

יעני פואפ

והוא ינפנף

יעני וויבינג

אחרי זה יוציאו מספר טלפון עם המספר שלו, שעל היד

וזה יהיה

המספר הכי מבוקש בעולם

אפילו אבי נמני לא יצליח להשיג מספר כזה

יהיה על זה מכרז

עם שואי עולם

שואות עולם

שואת עולם.

יזכה במספר הזה יהודי והוא יביא

כוסיות ברלינאיות עם טייץ נמר

יעני שיקיות

הוא ישכנע את עצמו שהוא נותן בגרמניות בשביל לנקום

שזה כמו

אמן שרוצה לעשות רעש ומשחק אותה שהוא רק רצה לזעזע

כי העולם הולך ושוכח

כי

איך הם אומרים שם באמנות?

להשתמש בכלי בשביל לזעזע

מבפנים.

שמענו עליכם, אמני השואה

כן, כן

זה בשביל לזעזע

על ידי הכלי

עצמו

להראות לעולם

על ידי שימוש הכלי

המזדקר שלכם

זה קטע סאטירי, נכון?

אחרי זה ישאלו אתכם ותגידו שמי שמבקר אתכם

לא. הבין. את. הסאבטקסט.

את בין השורות

את בין הפסים של הפיג'מה.

אבל זה לא משנה

חגיגות הניצול האחרון יחפו על הכל.

הוא יוזמן לתכנית אירוח

ינופף עם יד גרומה

יעני וויבינג גרומי.

אחרי זה יישב בספת השאלות

האסוציאטיביות

ישען אחורה ויגידו לו

נחש מי הקול הבא

ואז

ינבח כלב מאחורי הקלעים בגרמנית

יא! יא!

הניצול האחרון ישחק אותה מופתע

(אבל רק ישחק אותה

כי יש לו מישהי מההפקה)

אני לא מאמין!

הוא יגיד בגרימות

זה שפילברג

הוא יצעק, יתפוס את הראש

שם מתחבאת לו המודעות העצמית

והמנחה ירגיע אותו

וישאל אותו

למה קראתם לכלב אז, במחנה,

שפילברג

אז הניצול האחרון שהוא גם אמן שואה

לא סתם ניצול יגיד-

שכבר אז, במחנה

השואה לא הייתה כמו פעם

שהתחילו להגיע כל מיני ערסים

וזה נהיה סתם מפוצץ ולא היה מקום לנשום

כי הבעלים רצו לעשות כסף.

כי הניצול האחרון לאכזבת כולם

יש לו סיי

יעני

יש לו כן

וההפקה נתקעה איתו

ההפקה של העולם

והוא לא ניצול מחמד

כי

הוא לא סתם ניצול

הוא ניצול אמן שואה

שהשתמש בכלי עצמו

בשביל לזעזע את המערכת מבפנים

ויש כאלה שביקרו אותו אבל

לא הבינו אותו

שהוא סאטירי. עם פסים

מבפנים.

"כבר אז השואה לא היתה כמו פעם" (צילום: יוסף ג'קסון)

הוא נשאר ניצול אחרון אחרי שבתכנית

הריאליטי, פרוייקט Yשוויץ

סגרו אותו ועוד כמה ניצולים אחרים

ובמשימה האחרונה נתנו להם

סקוטש ברייד

ומי שהצליח למחוק את המספר

מהיד

ניצח.

והוא נשאר

עם פיסת עור עם מספר

והוא שומר אותה בקופסת יהלומים

ושומר

ושומר

ושומר

שאם הגרמנים יבואו יהיה לו משהו לאכול.

את עצמו.

מוות ליום השואה האלטרנטיבית.

והיום מנגן די ג'י הולוקוסט

וכניסה חינם לחיילים

פלוס משקה ראשון.

מה יהיה אחרי שתמות,

ישאלו את הניצול האחרון.

הוא יגרד את האוזן מאחורה

תנועה שהוא עבד עליה עוד במידאנק מול המראה

להראות טבעיות של יום צילום

ויגיד

שעכשיו אין כבר כלום.

אין עבר

אין הווה

אין עתיד

אין מזעזע

אין מזדעזע

אין פסנתרן עם אף ארוך

אין תרגום סימולטני

אין תפוחי אדמה אמיתיים כי

הכל זה היום אורגני

אין בדיחות שואה

אין טריטוריה יהודית על בדיחות שואה

אין יערות בברזיל

אין סיוטים ליליים

אין וילוז'ני הולך על חצץ ובוכה

אין רגשות אשם של בלונדיניות ברלינאיות

עם טייץ נמר

אין משפטים בשידור ישיר

אין שני שומרים מזרחיים ששומרים על אייכמן

בזמן המשפט

שמת לב שהשומרים של אייכמן במשפט היו מזרחיים-

עזוב, אין לנו זמן ניצול, אתה תכף מת לנו פה

ויש פרסומת של פולקסווגן

ושאלתי אותך שאלה,

מה יהיה אחרי שתמות?

הניצול האחרון יסתכל על המצלמה

ויגיד

איזה מצלמה שלי? 4? זאת שלי?

אוקיי, מה יהיה אחרי שאמות?

כמו שאמר הפילוסוף הגרמני

כלב שנאוצר:

סוף פתוח הוא

אודי שרבני, בן 32, אמן, עיתונאי ותסריטאי. כרגע עובד על ספרו הראשון, קובץ שירה, ועבודת אמנות

בשם 'גוגל רדי מייד'. כדורגלן בעברו. זכה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" ל-2009. לקריאת שיר נוסף של שרבני לחצו כאן