ניצולת שואה לרמטכ"ל: חייבים להאמין בשלום

"בלעדיכם היה קשה להקים את מדינת ישראל, יש לך מניית יסוד בהקמת המדינה". כך אמר היום (ב') הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, לקרונליה יהודית ברנר, בת 90 מירושלים, ששרדה את מחנה אושוויץ. היא התרגשה מאוד מביקורו, וביקשה שיפעל לשלום.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה - תמונת מצב:

• ניצולי השואה 2009: נזקקים יותר, בודדים יותר
• פרס: בושה שערב יום השואה נפתחת בז'נבה ועידה גזענית
• תזכורת מכאיבה: צלבי קרס על משלוח מליטא
• התיעוד נחשף: כך הועבר הרב לאו מבוכוונלד לארץ
  

במסגרת אירועי יום השואה, עורך צה"ל את פרויקט "פרח לניצול" בשיתוף עם הקרן לרווחת ניצולי השואה, שבו מחלקים חיילים וקצינים פרח ותעודת הוקרה לניצולי שואה בארץ. החייל מספר אחת ביקר אצל ברנר, ושמע ממנה ומנכדהּ עומר על הזוועות שחוותה במחנה המוות, שם איבדה את משפחתה.

"סבתא נולדה בטרנסילבניה שברומניה", סיפר הנכד. "בליל הסדר בשנת 44' האווירה הייתה מתוחה, ולא שרו שירים. כעבור כמה ימים הגיע כומר ואמר שמחר יבואו לעיר לאסוף את היהודים". למחרת, הנאצים אכן הגיעו. ברנר ומשפחתה הועברו לגטו בהונגריה, משם לגטו אחר ולאחר שלושה שבועות - בטרנספורט לאושוויץ.

בתום המסע המפרך ראו יהודית, הוריה ושתי אחיותיה את ארובות העשן. אז הם סברו עדיין שמדובר במחנה עבודה. "סבתא, שהייתה בת 24, הלכה יד ביד עם אמה והן הגיעו לסלקציה של ד"ר מנגלה.

הוא הפנה את האצבע ימינה לשביל המוות ולשם הן הלכו - אבל לפתע מישהו טפח על גבה ואמר לה לעבור לטור השני, טור החיים. היא לא חשבה שזו הפעם האחרונה שהיא תראה את אמה", תיאר עומר.

יהודית עצמה סיפרה על אובדן צלם האנוש. "יום אחד הביא לנו מישהו חתיכת לחם. עשינו סיבוב ליד המשרפות וכשראינו שאפשר, התחלנו לאכול. חשבתי לעצמי - איך אפשר לרצות לאכול כשרואים את המוות? אבל היינו כל כך רעבים שעד הפירור האחרון אכלנו. עצוב לראות לאן מגיע אדם רעב".

"לא חלמתי לפגוש את הרמטכ"ל"

בהמשך הועברה ברנר לגרמניה, לעבודה מפרכת במפעל נשק. הנכד סיפר על ששמע: "יום אחד הגיעו הנאצים ואמרו 'תארזו את הכל, יוצאים לצעוד'. הם הלכו כמה ימים עד שהגיעו לאזור קרבות. כולם הבינו - או שמשתחררים או שפה זה הסוף. אחרי כמה שעות הנאצים כבר פשטו את מדיהם וניסו להיטמע בקהל".

סבתו תיארה את המפגש המרגש עם החיילים האמריקנים: "הם דאגו לאוכל ולמחסה ואמרו לנו 'אל תהיו עצובות, יש לכן חיים חדשים'". החיים החדשים החלו בחתונה, ואחר כך בעלייה משותפת לארץ. ברנר החלה ללמוד שירה ומוזיקה ואף שרה במקהלה שהופיעה ברחבי הארץ. משלא מצאה בתחביבה פרנסה עברה לעבוד כספרית.

אחרי שהקשיב לדברי ניצולת השואה, אמר לה הרמטכ"ל הנרגש: "אנחנו בצבא לומדים על השואה ושולחים את חיילינו ומפקדינו ללמוד על מה שהיה במחנות ההשמדה.

זה חלק מהחינוך של כל חייל וחיילת, להסביר להם שהתשובה לשואה היא מדינת ישראל, להסביר להם כמה חשוב שתהיה לנו היהודים מדינה לחיות בה, כדי שזה לא יקרה עוד פעם. אבל בשביל שתהיה מדינה צריך גם צבא להגן עליה".

ברנר, השיבה: "תמיד חלמתי להיות בארץ ישראל אבל לפגוש את הרמטכ"ל לא חלמתי. תודה רבה, זה יפה מאוד שבאת. אני בת 90 אך לעולם לא אשכח את מה שיש לי". היא הוסיפה בקשה ותקווה: "אני מאחלת שיהיה קצת שקט, אנחנו מוכרחים שיהיה שלום, חייבים להאמין בשלום".