המופע של סוזן

שבוע. זה הזמן שלקח לסוזן בויל להפוך ממובטלת סקוטית בת 48 שמעולם לא התנשקה, לאדם הכי אהוב בעולם המערבי. שליטה טוטאלית בחיפושים ברשת, בצפיות ב-youtube, ערך בוויקיפדיה והלאה, למציאות המדומה השנייה - ראיונות אצל לארי קינג ואופרה ווינפרי.

בויל על הבמה. מופע מופק היטב (צילום: AFP)

שבוע לקח לבריטים ואז לשאר העולם לבלוע את הקליפ המופק היטב ש"הודלף" לרשת, רופד בגלגולי עיניים והאכיל אותנו בכפית בסיפור סינדרלה המודרני. מישהו בעולם הניף את השלט "היסטריה", והקהל באולפן הווירטואלי הענק שנקרא אינטרנט נעמד על הרגליים ונענה בשמחה.

כן, גם אני התפעלתי מסוזן בויל. האישה באמת מוכשרת. שרה מאוד יפה, ובלי קשר, כנראה גם לוקה בסוג של מוגבלות חברתית שלא בהכרח נובעת מהמראה החיצוני שלה. אני מאחלת לה שתהפוך לזמרת מקצועית, תוציא דיסק אחרי דיסק (שמעתי שכבר יש מגעים עם סוני) ותמלא היכלים בלאס וגאס ערב אחרי ערב.

מה שלא יהיה, אני ממליצה לה לא להופיע בטלנובלה בזמן הקרוב, ולא להתפתות לעשות תקליט עם אביב גפן. עד כאן קטע האליבי שלי לכל ענייני הקנאה למיניהם. אני בעדה.

עד יעבור זעם

ההיסטריה בשיאה. הקווין והקינג ב-CNN (צילום: AP)

אני קוראת תגובות באינטרנט למקרה בויל, תגובות מלטפות, אוהבות, רגשיות, תגובות שבחיים לא היתה מקבלת אם לא היתה הבנאדם שהיא. זה לא רק המראה שלה, זאת גם העובדה שהיא משתייכת למעגל החברתי שכולל אותה ואת החתול שלה, גרה בכפר נידח בסקוטלנד וזה שהיא עדיין בתולה - ואני תוהה איך היא תרגיש בעוד כמה שבועות, כשהבערה הספונטנית הזאת תדעך.

כי כבר היינו שם ועשינו את זה. השריפות שמתלקחות ככה הן אלה שכָּבוֹת הכי מהר. אנשים שהופכים לסימבול למאבק שלנו בתרבות החיצוניות השטחית (זה שיש לה סנטר כפול לא אומר שהיא לא יודעת לשיר!) ותוך כדי זה משמשים כפרסומת חיה לתרבות האינסטנט השטחית, לא מקבלים הזדמנות אמיתית לבוא החוצה כבני אדם. מדביקים עליהם איזה קונספט, אולי גם קמפיין, ומשחקים איתם כמו בצעצוע חדש עד שמגיע צעצוע חדש יותר (מי אמר שאהין ג'פרגולי?).

תסתכלו עליה, תסתכלו על עצמכם

דווקא בגלל שאני מחבבת את בויל, קשה לי עם ההיסטריה סביבה, כי אני יודעת שהעדר האינטרנטי שגועש עכשיו, הוא תוצאה של תגובה אוטומטית, פבלובית, שמישהו פשוט תיסרט עבורנו את כולה.

השופטים הנרגשים. ומה זה אומר עלינו?

ומה אומרת עלינו ההיענות הגורפת שלנו לריטואל הזה? הרי אנחנו היינו אלה שצפינו בבויל עולה לבמה, אנחנו גלגלנו עיניים כי הפנמנו את השפה, האמנו שהנה, כבר מגיע עוד אודישן שיגחך על מתחרה שחושב שהוא פבארוטי, והשתאינו כשהתברר שהגבות האלה יודעות לשיר.

אנחנו אלה שתוך רגע עברו מבוז להערצה מוחלטת, ואנחנו לחצנו על "הָעבֶר", כתבנו "אתם חייבים לראות את זה!" ושלחנו הלאה, ממלאים את חלקנו הצנוע בשרשרת המזון הוויראלית ברשת.

הרי אם הייתם יודעים מראש שבויל שרה במקהלת הכנסייה, ושכבר ביצעה הקלטות בעבר, ואם היו מלבישים אותה בשמלה קצת יותר מחמיאה מגזרת האימים שעטו עליה, מסדרים לה את השיער ומאפרים אותה כמו שיודעים לעשות בטלוויזיה, לא הייתם מתרגשים ממנה כל כך.

תגידו שאני צינית, אבל ציני הוא מי שידע מה מפעיל אתכם, הכניס את בויל לתבנית הזאת ועשה הכל חוץ מללחוץ עם האצבע שלכם על ה-send. אם תפשיטו את בויל מכל התוספות המלאכותיות, תמצאו סיפור מרגש, נכון, על אישה שהיה לה חלום, אבל ספק אם החלום הזה היה גורף שיא צפיות ב-youtube.